במחאת ההורים האחרונה שהתקיימה השבוע במוקדים רבים ברחבי הארץ, דרשו ההורים פיקוח על החינוך לגיל הרך, והסדרה של מעונות היום והמשפחתונים הכוללת סף תנאי קבלה למטפלות וסייעות במוסדות אלו. דווקא קבוצת הגיל הרך שזקוקה לטיפוח, הגנה ויחס חם ואוהב, חשופה לפגיעות מצד מטפלות וסייעות במעונות ומשפחתונים. לצערנו, בשנים האחרונות נחשפו מקרי התעללויות רבים בקבוצת הגיל הרך, שגרמו לפגיעות פיזיות וכנראה גם נפשיות ואף הסתיימו במקרים של מוות. איך נוכל לדאוג לפיקוח מרבי על אוכלוסיית הגיל הרך שימנע או לפחות ימזער מקרים כואבים אלו?
אוכלוסיית ילדי הגיל הרך (גיל לידה עד 6) בישראל מונה כ-1,166,000 ילדים, מתוכם 44% (מעל לחצי מיליון ילדים) הם בגיל הינקות (לידה עד 3). פחות מרבע מהילדים בגיל הינקות, כ-130,000 פעוטות, שוהים במעונות יום ומשפחתונים המוכרים ומפוקחים על ידי האגף למעונות היום והמשפחתונים במשרד העבודה, הרווחה, והשירותים החברתיים, ההשערה אומרת כי עוד כ-18% מהפעוטות (כ-90,000) שוהים במסגרות פרטיות, שאינן בפיקוח ממשלתי כלשהו, עד כניסתו לתוקף של חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018 ב-9/2019. ההנחה היא כי שאר הפעוטות נמצאים בהסדרים עם הורים או קרוב משפחה אחר. שיעור הילודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אך גם אחוז תעסוקת הנשים הוא גבוה מאד ביחס למדינות המערב. חופשת הלידה, הזמן שבו התינוק אמור לקבל מענה על הצרכים הפיזיים והרגשיים שלו, והתקופה בה נבנה הקשר עם דמות המטפל, שהיא במרבית המקרים האם, נמשכת בישראל רק 26 שבועות, לעומת מדינות אחרות באירופה, שם נמשכת חופשת הלידה 12 חודשים בשכר חלקי כמו בגרמניה, ואף 18 חודשים בשכר מלא, כמו בשוודיה.
מדינת ישראל לא לוקחת אחריות על הגיל הרך
מחקרים עדכניים מלמדים כי לסביבה בה גדל התינוק ולקשר עם מבוגר משמעותי – הורה או דמות מטפל - יש השפעה מכרעת על קצב התפתחות המוח בראשית החיים, ועל יכולות כמו ויסות רגשי, שפה ויכולות קוגניטיביות אשר ילוו אותו עד לבגרותו, ולכן יש חשיבות גבוהה שדמות המבוגר תקיים אינטראקציה מיטיבה עם התינוק. מחקרים בפן הכלכלי-חברתי העלו כי השקעה בגיל הינקות ומיצוי הפוטנציאל של הפעוט יבואו לידי ביטוי בעתיד ביכולת לרכוש השכלה, יכולת השׂתכרות, בריאות והימנעות מהתנהגויות מסכנות. כלומר, להשקעה בילדים בגיל הינקות יש פוטנציאל השפעה על מוביליות חברתית וצמצום פערים חברתיים.
מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש״י ומנכ"לית משרד החינוך לשעבר, מסבירה שעל אף הידע הנוכחי בתחום, מדינת ישראל לא הכריזה שהיא לוקחת אחריות על הגיל הרך, כפי שגילאי 3 ומעלה מקבלים מענה בצורה מסודרת. "מעולם לא הוסדר הנושא של הגיל הרך, וההתייחסות אליו היא אגבית, אין תשתית ראויה הכוללת אנשי מקצוע לכלל ילדי הגיל הרך בישראל. יש צורך להתייחס לגיל לידה עד 3 כחלק מרצף חינוכי שצריך לקבל את מלוא תשומת הלב, אך דווקא הצעירים והפגיעים ביותר נזנחים על ידי המדינה ולא מקבלים מענה".
לדברי מיכל, גם במעונות ובמשפחתונים שנמצאים תחת פיקוח, קיימות לא מעט בעיות ברמת הכשרת המטפלות, תנאי השכר והתקינה. "כשהשכר הוא זעום לא ניתן לצפות לכך שיגיעו מטפלות איכותיות ובעלות השכלה, ובסופו של דבר הן הדמויות המשמעותיות עבור התינוקות", היא אומרת ומוסיפה כי יש לטפל בסטנדרט ובאיכות המטפלות ושתהיה תקינה יותר מאפשרת יחס קטן יותר של מטפלת למספר ילדים, "וזאת בהנחה שיש מסגרת מפוקחת".
מה אומר חוק הפיקוח?
במדינת ישראל אין הגדרה מהו תפקיד המדינה בנושא טיפול בילדים צעירים כל אדם יכול לפתוח מעון, ללא קריטריונים מחייבים או הכשרה. חוק הפיקוח על מעונות מ-1965 לא חל על מסגרות פרטיות, והפיקוח עליהן מצומצם. מרבית הפעוטות בגילאי 3-0 מטופלים בידי מטפלים ומטפלות פרטיים, שלחלקם אין הכשרה מתאימה ושהרקע שלהם כלל לא נבדק.
חוק הפיקוח על מעונות יום, שנחקק ביום 22.10.2018, נועד להבטיח את שלומם והתפתחותם התקינה של פעוטות, לצד יצירת כלי אכיפה מנהליים, סמכויות מפקחים והוראות עונשין. היקף התקציב עומד על 280,000,000 ₪ בלבד.
חלקו הראשון של החוק (החובה לקבל אישור ראשוני), ייכנס לתוקפו כבר משנת הלימודים הקרובה, וחלקו השני (חובה לקבל רישיון קבוע/זמני), ייכנס לתוקף לאחר התקנת התקנות ובאופן מדורג, על פני 5 שנים.
לדברי מיכל, גם הכניסה לתוקף של חוק הפיקוח לא תאפשר פיקוח מהותי, "אבל זו התחלה של הדרך. כעת לאחר המחאה, אני מקווה שראש הממשלה יעביר את הפיקוח למשרד החינוך, אך אם לא יתנו תוספת תקציבית כדי לעשות עבודה בתוך המעונות ובעיקר- יבנו מעונות ויאפשרו מסגרות מפוקחות לכלל הילדים, לא יהיה כאן פתרון ממשי. צריך לאפשר לכל ילד מגיל לידה עד 3 מסגרת חינוכית ראויה, לא צריך לחכות שתתגלה כרמל מעודה הבאה או עד שפעוטות ימצאו את מותם בפעוטונים, כדי שתהיה העדפה של ממשלת ישראל לתת מענה לגיל הקריטי הזה".
איפה ישראל נמצאת מול מדינות אחרות בעולם?
"אם אצלנו משקיעים בילד 2500 דולר בשנה, במדינות בעולם משקיעים 12,500 דולר בשנה. בישראל נותנים מענה ל-25 אחוז מהפעוטות בגיל לידה עד שלוש ובמדינות העולם לכ- 40 אחוז, יש מדינות כמו נורווגיה ששם נותנים מענה ל- 81 אחוז מהפעוטות" אומרת מיכל. "היעד כרגע הוא לא להגיע לשם, אך בין המצב הנוכחי לבין המצב שהמדינה צריכה להיות בו, יש דרך ארוכה, וצריך להתחיל במדיניות ולהמשיך בתקציב ורפורמה מקיפה בגיל הרך. גם אם לא ניתן לקיים רפורמה מקיפה בטווח של שנה, צריך עדיין להשקיע כסף וליישם באופן מדורג כך שבעשור הקרוב הילדים יקבלו מענה".
עד כמה ניתן יהיה להיענות לדרישות ההורים במחאה הנוכחית?
"המחאה הזו קמה בעיקר על רקע של סיפור ההתעללות, זה כואב כי יש כאן פגיעה בילדים חסרי ישע ולא צריך לחכות להגיע לשם. ההורים מדברים על ענישה של מטפלות ועל אחריות המדינה והצורך לתת מענה לעוד ילדים בנושא הפיקוח. ההורים תולים את יהבם על פיקוח של מצלמות, אך לשיטתי, יש ליצור כמה שיותר מסגרות איכותיות ומפוקחות. הסיבה שבגני הילדים אין תופעות כאלה היא משום שזה ממוסד, יש צוות הוראה ששומר על רמה מסוימת והמערכת מאורגנת. חשוב שהפיקוח יעבור למשרד החינוך, אם זה אפשרי בגיל 3-4 זה גם אפשרי בגיל שנה ושנתיים".
"הקפיצה החברתית"
בשנה האחרונה הובילה מיכל מהלך ציבורי בשם ״הקפיצה החברתית״ שכלל מתווה המלצות לשינוי היחס של המדינה כלפי גילי לידה עד שלוש הן ברמת הפיקוח, הן ברמת ההכשרה של המטפלות והן ברמת הליווי של ההורים.
"המתווה להמלצות מדיניות נועד כדי לקדם שוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית", מסבירה מיכל, "המדינה מעולם לא הגדירה מוביליות חברתית כמשימה לאומית ולכן לא קיימת מדיניות כוללת לנושא שוויון הזדמנויות. במתווה קראנו לממשלה להגדיר מדיניות בעניין כי היום ילד שנולד בפריפריה להורים לא משכילים המשתכרים ברמת שכר נמוכה, ישכפל את דמות הוריו בעוד 30 שנה. על הממשלה לקחת זאת כיעד לאומי".
במתווה, חינוך הגיל הרך נמצא בראש סדר העדיפויות, ההמלצה היא מסגרת מפוקחת לכל ילד, הכשרת הצוות, יחס הולם של כמות המטפלות לפי מספר ילדים, ומעטפת שלמה להורים.
עד כמה צעדים אלו ישימים?
"למשרד החינוך יש את הכלים והיכולת לבצע, צריך רק לתת את ההחלטה, את התקציב ולבנות תכנית יישום. זה נעשה במסגרות לגילאי 3-4 והמצב מראה שעמדנו ביעדים, למשרד החינוך יש יכולת פיקוח על מסגרות גדולות. כשמדברים על הסדרה למעונות ומשפחתונים, הכוונה היא לכך שלא ייתכן שדרישת הסף למסגרת ללשבעה פעוטות תהיה רישיון, צריך שיהיה פיקוח, צריך לבנות את המסלולים המתאימים ולדרוש הכשרה כדי שלא כל אחת תוכל לפתוח משפחתון ותעשה מה שהיא רוצה עם הילדים", אומרת מיכל ומוסיפה כי בקרן רש"י ביחד עם אגף המעונות והמשפחתונים ושותפים נוספים נעשים לא מעט פרויקטים לגיל הרך וחשוב גם לציין כי יש לא מעט גורמים שעושים עבודה מצוינת לקידום הנושא אך לאור המקרים שנחשפו לאחרונה, יש למצות את כל הצעדים. "באגף המעונות יש אנשי מקצוע טובים ומשרד העבודה משתדל לעשות במעט המשאבים שלרשותו, מהלכים חשובים ומקדמים אך אין לו מספיק תקציב והון אנושי שיאפשרו לו להניע תהליך רחב ומקיף ולצערי עד שלא קמה זעקה ונחשפים מעשים חמורים הנושא לא עולה לסדר היום הלאומי. אך אולי הפעם יגיע השינוי המיוחל והמדינה תשים זאת כיעד לאומי ותקצה את המשאבים הנדרשים".