מעל רבע מיליון איש ואישה יצאו אתמול בבוקר מהבית ועלו לירושלים להפגנת ענק. רבים מהם המתינו שעה ושעתיים לרכבת לבירה ואז נדחסו אליה כדי לעמוד עוד כמה שעות בחורף הירושלמי הקריר. אלפים מהם לא שלחו את הילדים לבית הספר אלא הלבישו אותם היטב ובאו איתם לרחבה שמובילה לכנסת ישראל, מנסים להסביר להם על הדרך את עיקרון הפרדת הרשויות. בפנים, בהליך חפוז ואלים, עברו בוועדת החוקה צעדי חקיקה ראשונים שצפויים למוטט בעתיד הקרוב את הדמוקרטיה הישראלית.
אלה לא היו רק הייטקיסטים שעשו את המסע אתמול. רופאים, עורכי דין, אקדמאים, אנשי בריאות הנפש, תנועות נוער ועוד ועוד באו להקים קול זעקה, כי זה נכון שאם אין דמוקרטיה אין הייטק, אבל אין גם זכויות אדם וזו בעיה שנוגעת לכולנו, בין אם הצבענו מרצ או ליכוד. אבל מה שמבדיל את מחאת ההייטק מזו של שאר המפגינים שהתייצבו אתמול (ולפי סקרים, מרוב העם שמתנגד לחקיקה) הוא רובד ייחודי נוסף שמתרחש בשקט יחסי וכולל העברה הדרגתית של מאות מיליוני דולרים מחשבון בנק אחד לאחר.
המחאה הפיננסית הזו אינה נעשית בהיחבא: השבועיים האחרונים היו רוויים בסיקור תקשורתי שניסה לכמת מי מעביר כמה ומתי, אבל השורה התחתונה ממשיכה לתפוח. עשרות מיליוני דולרים בכספי חברות הפכו למאות וככל הנראה עומדים היום על כמיליארד דולר. אבל אלה לא רק כספי חברות, גם יזמים שמחזיקים סכומי ענק בחשבונם האישי מעבירים במקביל את כספם הפרטי ולפחות בחברה אחת הציעו גם לעובדים סיוע בפתיחת חשבון בנק בחו"ל.
חרב פיפיות
ההייטק אינו מוביל את המחאה הנוכחית ואין לו שום בעלות עליה, אבל יש בידיו כוח פיננסי שאין למגזרים אחרים בארץ. למרבה הצער הכוח הזה הוא גם חרב פיפיות. בקואליציה זיהו היטב את האנטגוניזם שההבדל הזה מעורר ולכן הנאום המדובר של דודי אמסלם שראה אצל המפגינים "רולקסים ומרצדסים" בניסיון להציב זה מול זה שני חלקים בעם ולהעמיק את הפילוג. בינתיים בכירי ההייטק שמתראיינים בתקשורת מנסים להסביר ולשכנע שהעברת הכספים הוא צעד של אין ברירה - התנהלות פיננסית הכרחית בדמוקרטיה מתפוררת.
בלי להתייחס לשאלה המורכבת האם הם צודקים או לא וכמה אפקט עדר יש בהחלטה הזו לצד ניהול סיכונים אמיתי, אצל רוב מי ששוחחתי איתו בימים האחרונים לא מדובר בצעד של ייאוש. כזה שמכין את הקרקע לנחיתה רכה במדינה מערבית מתקדמת לצד חשבון הבנק המדובר. יזמים ועובדים כאחד לא מעוניינים לארוז את המשפחה ולעלות על מטוס אלא להישאר כאן, עם התן ביס וארוחת שישי אצל המשפחה ומילואים פעם בשנה.
תמיד הייתה כאן קהילה, אבל מהלכים פומביים משותפים לא יצאו ממנה והיתרון הכלכלי לא היתרגם לעשייה חברתית מאורגנת או להקמת ארגון גג שיאחד את כל הגורמים בענף
אותם אנשים שהעבירו בשבוע שעבר כמה מיליוני דולרים לבנק אמריקאי גם ארזו אתמול סנדוויץ', במבה וילד ועלו לירושלים. זו הפעם הראשונה שההייטק מתאגד ומתאחד. תמיד הייתה כאן קהילה, אבל מהלכים פומביים משותפים לא יצאו ממנה והיתרון הכלכלי לא היתרגם לעשייה חברתית או להקמת ארגון גג שמייצג את העובדים ומשמיע את קולם, בדומה ללשכת עורכי הדין או התאחדות המלונות. יש עמותות ויחידים, אבל ההייטק לא מינף עד היום את כוחו לאמירה פוליטית. עכשיו ההייטק התעורר והוא זז מהר ושובר דברים - והפעם בקטע טוב - אבל אצלי לפחות מבצבצת השאלה האם זה לא מאוחר מדי.
לפי כל הרמזים המטרימים המאבק הנוכחי לא ייגמר בניצחון, כנראה בפשרה, ומה יקרה אז? האם קטר המשק מסוגל להתמודד עם כישלון? צריך לקוות שההייטק כמגזר לא ירים ידיים אלא ישתמש בכוח ובאחדות החדשים הללו בשביל להושיט יד החוצה, אל קהילות ומגזרים נוספים ואל עבר עשייה ארוכת טווח שתחבר אותו אל שאר החברה הישראלית.