סוף 2021 ותחילת השנה הנוכחית היו ימים יפים עבור אינטל. על גליו של המחסור העולמי בשבבים ובשורת ה-CHIPS ACT בארה"ב (זה שנתקע בינתיים, אבל נגיע לזה) והאצת נפח ייצור השבבים באירופה, באינטל הפיצו מספר זהב: 200 מיליארד דולר. 200 מיליארד להשקעות בכל העולם ב-FABים חדשניים באוהיו, הקמת חטיבת פאונדריז מתקדמת עם רכישת טאואר, הקמת חטיבה להתחרות בסקטור הGPU, חטיבת ענן, ווב3 ועוד.
סך הכול, על הנייר, תוכננו לא פחות מ-8 מפעלים חדשים. אמנם לא היה דיווח רשמי לבורסה בניו יורק (פה חשדתי), אבל החברה דאגה לפמפם את ה-200 מיליארד, כאשר עשתה אגרגציה לכל הסובסידיות ותוכניותיה להשקעה לשנים הקרובות לכדי מספר הקסם הזה. והנה, בקושי חלפה חצי שנה ויש לא מעט מקלות שנתקעו בגלגלים של אינטל ויעד ה-200 מיליארד נראה היום מנותק, לא פחות מהתקופה שבה דאגה החברה לפמפמו.
אז את ה-200 מיליארד אפשר לשכוח עם הבעיה האחרונה מיני רבות שעומדת בפני מנכ"ל אינטל העולמית, פט גלסינגר: דחיית הנפקתה של חברת מובילאיי שנחשפה כאן אתמול בצהריים. באופן רשמי ונכון לכרגע, הנפקת מובילאיי לא מבוטלת לחלוטין עדיין – הדגש על עדיין. האם החברה של אמנון שעשוע תצליח להגיע להסכמה על שווי ההנפקה לפני שתיאלץ להגיש תשקיף חדש? בחברה מנסים לשדר אופטימיות.
בכל מקרה, עם כל הכבוד לחברה הישראלית, בין אם תונפק, תימכר או תישאר בסוף באינטל, אין מה לדאוג לה ולא למרבית עובדיה. גם אם יהיו קיצוצים כלשהם בשל ביטול ההנפקה, הרוב המוחלט כנראה יישארו היכן שהם, במיוחד עם המחסור בעובדים שיש היום בשוק ושאינו צפוי להסתיים בקרוב.
גם לעובדי אינטל אין באמת מה לדאוג. החברה אולי מפגרת אחרי המתחרים שלה בכל מיני אספקטים, אבל מדובר בחברה שמייצרת למעלה מ-80% מהמעבדים של מחשבים אישיים בעולם ועדיין היצרנית הגדולה בנפח. היא אמנם נאלצה לבטל את מסיבת הקיץ המסורתית שלה פה בארץ, בשל המצב בשווקים, אבל אשתקד הרווח הנקי שלה היה 12 מיליארד דולר וההכנסות עמדו על קרוב ל-80 מיליארד. אז אינטל לא בבעיה קיומית, אבל היא כן צריכה להחליט לאן פניה מועדות.
מובילאיי זו אינטל
בכל מקרה, החלק המעניין בכל סיפור הקפאת ההנפקה לא קשור למובילאיי בכלל. הסיפור האמיתי הוא בכלל בור המזומנים שהקפאת הנפקת מובילאיי יוצרת עבור אינטל העולמית - בור של מזומנים כמובן, שאמור היה לסייע לממן את כל התוכניות של גלסינגר. את הבור הזה צריך לסגור ויש כמה דרכים לעשות זאת, או באמצעות מינוף, מה שלא נראה סביר בעת הזו - או באמצעות ביטול ודחייה של חלק מהתוכניות.
מבחוץ, באינטל אולי ינסו למזער את הפגיעה ולהוריד את החשיבות של ההנפקה, אבל אין ספק שיש לה השפעה. המספרים שפורסמו בעבר דיברו על הנפקה בהיקף של 50 מיליארד דולר. לא ברור כל כך איך הגיעו למספר הזה, 5 שנים בלבד אחרי שהחברה נרכשה ב-15 מיליארד דולר. גם אם מובילאיי לא היתה מגיעה למה שרצתה להגיע אליו, המילארדים הרבים האלה היו אמורים להוות בסיס להלוואות ומתן דחיפה ל-CAPEX, כלומר לסעיף ההשקעות ההוניות במנועי צמיחה של אינטל בעולם.
אז נכון, המספר 50 עצמו ספקולטיבי, כשלא באינטל ולא במובילאיי אישרו שזהו אכן המספר הסופי. המספר "האמיתי" והסופי, עוד לא ידוע והוא תלוי ביכולת של החברה להשיג את השווי שבו היא חפצה. כרגע אין סיכוי שזה יקרה. בכל מקרה, בין אם זה 50, 30 או 20 מיליארד, את הבור הזה צריך למלא ובינתיים היתכנותו של הבור גורם לחברה לעשות הערכה מחודשת לחלק מההשקעות וסדר העדיפויות שלה.
נכון לכרגע, אינטל העולמית בוחנת כל אחת ואחת מההשקעות שלה. אין לה ברירה. כרגע עוד לא מבטלים כלום, אבל כן מתחילים לתעדף פרויקטים ולדחות את אלה שאפשר בינתיים לדחות. אמנם בחברה שואפים שבעתיד כל התוכניות יקרמו עור וגידים, אבל ייתכן שגם חלק מהמפעלים המתוכננים יצטרכו לעבור בחינה מחודשת. בפועל, זו הברירה היחידה שיש בידי החברה.
האתגרים של פט
כשראיינו כאן בתחילת השנה את סגנית נשיא אינטל ומנכ"לית משותפת של חטיבת הפיתוח, שלומית וייס, סקרנו את אתגריה של אינטל במלואם. אמנם היריעה כבר קצרה מלהכיל את כל הדיו והביטים שנכתבו על המצב בשווקים, ובכל זאת, אפשר לומר הרבה דברים על גלסינגר - הוא מסתכל למציאות בעיניים. הוא כנראה רואה ומבין יותר מהרבה אחרים את מה שמתרחש כעת מול עיניו. הכלכלה העולמית, At Large, נמצאת בבעיה. וכל עוד חרב האינפלציה עומדת מעל צווארה של הכלכלה האמריקאית, המצב של חוסר הוודאות יימשך, עד לסימנים ברורים להשתלטות הפד על הבעיה.
גלסינגר גם יודע שייתכן והוא "קצת" התפזר בתוכניות שתכנן ליצרנית השבבים הגדולה בעולם בנפח לשנים הקרובות. למה התפזר? כי הוא יצר לחברה יותר מדי מנועי צמיחה. מצד אחד, תחרות עם TSMC וסמסונג בשוק הפאונדריז הוא הגיוני בשל צרכי השוק, מצד שני גם לנסות ולהתחרות באנבידיה, גם להיכנס למטאוורס וגם שוק הענן - חברה אחת, לא משנה כמה גדולה ויעילה, לא יכולה להיות טובה בהכול. בחלק כן, אבל לא בהכול. אם נשפוט לפי הטראק רקורד של העשור האחרון, אז גם בקור ביזנס שלה אינטל החלה לפגר אחרי מתחרותיה, אז להיכנס לכמה דרכים חדשות, שבהן אינטל אמורה להדביק את הפער – זו מטלה לא פשוטה.
נותרה בעצם שאלה אחת: מה יהיה גורלה של מובילאיי? אם לא תונפק, היא תועמד למכירה. אינטל צריכה את הכסף ושם לא יוותרו על החברה בפחות ממה שהם רכשו אותה. כלומר תג המחיר הוא 15 מיליארד במינימום. הבעיה היא כזו: כשבשוק מריחים שמישהו שלחוץ למכור, תג המחיר שמבקשים נוטה להתכווץ, לא לגדול
אז אמנם הכוונות הן טובות, אבל להתחיל להתחרות ראש בראש בכל הענקים בכל הזירות, זה גם קצת יהיר וגם מתכון שיכול להוביל ל-2 תוצאות מרכזיות: או ניצחון ספקטוקולרי בכל זירה, או נוקאאוט מהדהד. מילא להקים פאונדרי מתקדם וחדש, אירוע שמגיע עם תג של לפחות 7 מיליארד דולר, או להקים את 2 ה-FABים באוהיו, שאמורים להיות הגדולים בארה"ב ואחד מהם צפוי לאכלס את המכונה המתקדמת ביותר ש-ASML ייצרה – אבל כאמור כרגע אלה תקועים יחד עם ה- CHIPS ACT – זה נחמד מאוד על הנייר, בפועל יש עקומת למידה ויש פער שצריך להיסגר. מתי זה יקרה זו שאלה מצוינת.
לפני כשבועיים התמרמר גלסינגר ב-CNBC, ואמר שהקונגרס צריך להפסיק לשחק משחקים ולהעביר את החוק, או שייאלץ לדחות את הקמת הפרויקט ולהתרכז בדברים אחרים. אז אינטל אולי חברה גדולה וחשובה, אבל פוליטיקאים, ולא משנה מאיפה, לא אוהבים שאנשי עסקים מאיימים עליהם. בטח שלא בפומבי.
לכן עכשיו באינטל העולמית עוברים עם מסרק צפוף על כל פרויקט ופרויקט. מה שאפשר לדחות, ראוי שיידחה עד ההגעה לאיזון. ראוי לקחת בחשבון את המפעלים שאת חלקם לא תהיה ברירה אלא לדחות לאישור תקציבי בשנים אחרות. כל מה שבז'רגון הופך לטנטטיבי, לרוב נשאר כזה, איפשהו בעתיד.
ובהקשר של מובילאיי, נותרה בעצם שאלה אחת: מה בעצם יהיה גורלה? אם לא תונפק, היא תועמד למכירה. אינטל צריכה את הכסף. בכל מקרה, באינטל לא יוותרו על החברה בפחות ממה שהם רכשו אותה. כלומר תג המחיר הוא 15 מיליארד במינימום. הבעיה היא כזו: כשבשוק מריחים שמישהו שלחוץ למכור, תג המחיר שמבקשים נוטה להתכווץ, לא לגדול.