השוק חגג אתמול את "התמתנות האינפלציה", כשמדד אמון הצרכנים בארה"ב (CPI) הראה ירידה באינפלציה בחודש יולי מ-9.1% ל-8.5%. בפירוק הנתונים נראה שאינפלציית הליבה (כלומר ללא מחירי אנרגיה ומזון שנחשבים לתנודתיים) ירדה מ-6.1% ל-5.9%, ו"ליבת אינפלציה הליבה", Core Core Inflation, כפי שמכנים בפד את האינפלציה שמודדת מחירים בלי אנרגיה, מזון, עלויות מגורים ועלויות רכבים משומשים - האטה מ-6.1% ל-6%. כמה השוק חגג? הנאסד"ק עלה בכמעט 3% ונמצא 0.6% בטריטוריה שורית – כלומר כבר פחות 20% נפילה מהשיאים של נובמבר האחרון. ה-S&P500, המדד המאגד לתוכו את 500 החברות הציבוריות הגדולות הנסחרות בוול סטריט, עלה בקצת יותר מ-2% והוא כבר פחות מ-12% משיאו בתחילת השנה.
האם צריך להוציא את השמפניות? האם הירידות בשווקים הסתיימו? ייתכן. אף אחד לא באמת יכול לתזמן את השוק ורבים וטובים שניסו לעשות נכוו בצורה קשה. עם ירידת מחירי הנפט והסחורות, והתרככות השפעות המלחמה באוקראינה, היה ברור שתהיה ירידה באינפלציה הכללית, שמכבידה על הכיס של האמריקאי הממוצע. אבל מה שברור הוא, שגם אם האינפלציה הייתה "טובה" יותר ממה שציפו, היא עדיין גבוהה ב-200% מיעד האינפלציה שהציב הפד - וזה לא טוב.
צריך להסתכל על ה-CPI האחרון ולשאול 2 שאלות מרכזיות: האחת היא מהן ההשפעות העונתיות של הקיץ, שנחשבת לעונת המלפפונים ויש בה ירידה מסוימת בנפח העסקים – כלומר ייתכן שההתמתנות בליבת האינפלציה היא עונתית ולא אמיתית. השנייה היא האם הגענו לשיא ומפה מתחילה הירידה, או שאנחנו נשארים על רמת אינפלציה גבוהה לאורך זמן. בואו נקווה שההתמתנות אמיתית, ואנחנו במגמת ירידה.
כשמודדים את שוק העבודה האמריקאי בלי עבודות חקלאיות, יש עלייה של 22 מיליון מועסקים מאז התחתית של אפריל 2020, ואחוז האבטלה עומד על 3.5, זה נתון נמוך היסטורית. ושוק העבודה מתנהל כמו כל דבר – כשיש ביקוש וההיצע יורד, יש התייקרויות
אבל תקווה בצד, כדי לנסות ולענות על זה באופן קונקרטי, יש מרכיב מרכזי שצריך להתייחס אליו והראשון במעלה הוא שוק העבודה האמריקאי. לפי נתוני הפד, בסוף הרבעון השני של 2020, בשיא הסגרים של הקורונה, היו קצת פחות מ-5.4 מיליון משרות פנויות. בסוף הרבעון הראשון של השנה הנוכחית היו כבר קרוב ל-11.5 מיליון משרות פנויות בארה"ב, או עלייה של 113% בפחות משנתיים. בחודש שעבר הייתה התמתנות ל-10.7 מיליון משרות פנויות ויש ירידה עקבית ב-3 החודשים האחרונים – אבל זה עדיין גבוה מאוד. בחודש שעבר נוספו 528 אלף משרות חדשות, בדו"ח שהפחיד את השוק והעלה את ההערכות כי הפד יעלה שוב את הריבית ב-0.75% בחודש הבא, אחרי שכבר העלה פעמיים את שיעור הריבית באותו האחוז בחודשיים האחרונים. עכשיו השוק מתמחר עלייה של 0.5%.
מה הקשר בין הדברים? כשמודדים את שוק העבודה האמריקאי בלי עבודות חקלאיות, יש עלייה של 22 מיליון מועסקים מאז התחתית של אפריל 2020, ואחוז האבטלה עומד על 3.5, זה נתון נמוך היסטורית. אז שוק העבודה מתנהל כמו כל דבר הקשור בביקוש והיצע – כשיש ביקוש וההיצע יורד, עלות ההרכשה עולה. כך שהמחסור בעובדים בארה"ב ובמערב באופן כללי, שהיה כבר בעייתי עוד לפני המגפה ויצר את טרנד האוטומציה, הוא מהדוחפים המרכזיים לעליית האינפלציה בארה"ב. כי כשסעיף המשכורות הוא סעיף ההוצאה המרכזי ברוב החברות, עלייה חדה במשכורות מייצרת אדוות של עלויות והעלאת מחירים שמתגלגלות לצרכן, ואלה פועלות כמו גלגל שמזין את עצמו והביא לכך שלא מעט צופים ושחקנים בשוק האמריקאי אומרים כי האינפלציה היא "דביקה", כלומר מתחפרת ברמה גבוהה, ופה כדי להישאר.
"מיליונים התפטרו והשאירו עבודות פתוחות"
"יש כמה גורמים שמשפיעים על שוק העבודה האמריקאי, ובחנו את זה בבנק והגענו למסקנה שיש ארבעה גורמים מרכזיים", אומר ד"ר סאמי שער, הכלכלן הראשי של הבנק הפרטי לומבארד אודייר. "יש את העניין של הלונג קוביד: בבריטניה יש 2 מיליון אנשים שלא מסוגלים לחזור לעבוד בגלל השפעות ארוכות טווח – גם בארה"ב יש מיליונים שסובלים מזה. השני, זו הקשחת תנאי הכניסה לארה"ב ע"י הממשל הקודם, ואת זה אפשר לחבר לגורם השלישי - הקורונה הפסיקה את הגירת העבודה. תוסיפו לזה את העובדה שמיליונים התפטרו והשאירו עבודות פתוחות וזה מסביר את החוסרים בשוק האמריקאי", הוסיף. כלומר, המחסור בעובדים, לפי ד"ר שער, מתודלק על ידי כמה אירועים שהתרחשו בו זמנית ומתדלקים זה את זה.
בתחילת השבוע כתבנו כאן על החודש וחצי הטובים שחוו השווקים, כשהם רוכבים על עונת דוחות טובה מהמצופה. אבל השבוע אפילו בלקרוק, מנהלת הכספים הפרטית מהגדולות בעולם, עשו פרסה של 180 מעלות משוקי המניות והריסק ואמרו שכדאי יותר להשקיע באשראי. בדויטשה בנק כתבו כי מדובר "בעלייה טקטית, כשנכסי הסיכון מוצאים נחמה בחדשות שליליות" - שהן פחות שליליות מהמצופה.
שער מסכים עם זה. "הראלי הזה מרגיש טכני במהותו, כשהשוק מתמחר הורדות ריבית ב-2023. זה ממש לא נראה סביר כרגע", הוא אומר. "ההערכות שלנו היא שההכנסות יאטו וסביר להניח שיירדו בחלק לא מבוטל של הדוחות ברבעונים הבאים, אבל האינפלציה היא טובה עבור החברות שיכולות לתמחר אותה למחירים שלהם, כי ההכנסות הן נומינליות. אז הצמיחה האמיתית אולי בירידה, אבל הצמיחה הנומינלית עדיין ממש גבוהה וזה להערכתי תומך במניות, שלא נופלות במהירות. כדי שיהיה מיתון צריכה להיות ירידה של עד 10% בהכנסות בצורה רוחבית. אני לא יודע אם נגיע לשם, אבל אני מעריך שנחווה ירידה ככל שהאינפלציה תאכל לתוך ההכנסות", סיכם.
הירידה הזו לא תביא להתמוטטות של כלכלות, החברות הגדולות נהנו מלמעלה מ-10 שנים של קיץ כלכלי והן מרופדות במזומנים ונכסים לעילא ולעילא. הן יכולות לספוג כמה רבעונים של האטה. השאלה היא מה יקרה עם העסקים הקטנים והבינוניים, שמתקשים יותר להתמודד עם ההשפעות של העלויות הגבוהות, כשהריבית העולה וזו שתמשיך לעלות, תקשה לשלם חובות, אבל גם לגייס כספים. הסיבה לכך היא האטרקטיביות של הריבית עבור השקעות בטוחות יותר מהון סיכון.
צמצום באשראי לסטארטאפים
ניר לינצ'בסקי, שותף מנהל בקרן ISF, אומר ל-tech12 כי עליית הריבית גורמת לצמצום הפעילות של שחקנים לא-מסורתיים בתחום מימון לחברות סטארט אפ. "מגזר הטכנולוגיה משך אליו בשנים האחרונות שחקנים גדולים, כמו בנקים וקרנות מזנין (קרנות מימון ביניים, א"ל), שבעבר לא התמקדו בהשקעות הייטק, בשל הצורך שלהם להניב תשואה בסיסית על האשראי בסביבה של ריבית אפסית", אמר.
לטענתו, על מנת להתמודד עם תנאי השוק השונים, לחברות סטארט אפ בשלבי צמיחה נדרשת הדגשה של הנתונים הכמותיים בשיח עם המלווים. "המלווים נהנים מריביות משמעותיות ומפרמיות עולות בסגמנטים בטוחים יותר של חברות בשלות יותר או כאלה שיש להן נכסים יותר משמעותיים, ובהתאמה מצמצמים את האשראי המוענק לסטארטאפים צעירים. אפשר להקביל את זה ליציאת שחקני השוק הציבורי, כמו קרנות גידור לדוגמה, מהשקעות בחברות טכנולוגיה פרטיות בשל תנאי השוק", סיכם.