הקטר של המשק, חייבים להודות, הוא יופמיזם די מוצלח למונח היבש והמדכא יותר של כלכלה דואלית. ההייטק הישראלי רושם שיעורי צמיחה ופרודקטיביות מרשימים, ועובדיו זוכים לשכר גבוה ומשיאים תרומה גבוהה להכנסות המדינה ממסים, אבל שאר המשק? פרודוקטיביות נמוכה, השתתפות נמוכה בייצור ושכר צנוע. הקטר מושך אחריו את יתר הקרונות.
ישראל לא המציאה את הבעיה, אבל במדינה שבה חלק הולך וגדל של מהציבור מתאפיין בתרומה נמוכה למשק ולהכנסות המדינה, הפערים הללו בולטים יותר וגם מסוכנים יותר. כל זה בא לומר שההחלטה של ממשלת ישראל ה-37 לשעוט קדימה עם חקיקה שמאיימת למוטט את תעשיית ההייטק היא בבחינת איום קיומי על המשק כולו.
תלי תילים של מילים וניתוחים, אזהרות ואיומים כבר תיארו את ההשפעה הצפויה של ההפיכה המשפטית על ההייטק. ההערכות מדברות על בין מיליארדים לעשרות מיליארדים שיגרעו מהכלכלה הישראלית. על יזמי הייטק מקומיים שיוותרו מראש על הקמת חברות בישראל ויקימו אותן בחו"ל. כבר ראינו חברות מקומיות שמעדיפות להתרחב בחו"ל במקום להרחיב את הפיתוח בארץ. וכבר דווחנו על חברות שבוחנות מעבר - עם כל העובדים - למדינה שכנה כמו יוון.
הציבור הישראלי הרחב אולי פחות חשוף לכך, אבל משקיעים זרים כבר אומרים בגלוי - בחדרים סגורים ולא לציטוט - שהם יפנו פחות כסף לחברות טכנולוגיה ישראליות.
למרות זאת ראוי לציין כי במקביל למה שנראה כהטלת חורבן במודע על סקטור שאחראי ל-51% מיצור המדינה, הממשלה עדיין מקדמת תוכניות להגברת לימודי STEM או הרחבת מעגל המועסקים בהייטק. זה המקום להבהיר בפשטות שאם "הרפורמה המשפטית" אכן תעבור במושב הקיץ של הכנסת, למי שתתחיל ללמוד מדעי המחשב בספטמבר הקרוב יהיה קשה מאוד למצוא חברות לעבוד בהן עם סיום התואר.