שמונה ביוני 1998 הוא יום הכרזת העצמאות של ההייטק הישראלי, ויום הולדתה של המילה אקזיט. זה היום שבו נכתב הפרק הראשון בספר דברי הימים של תעשיית הטק הישראלית. עד האקזיט של מיראביליס אנשים התעשרו מעבודה קשה, בניית חברות במשך שנים, מייצור תעשייתי, ייבוא או ייצוא, בנקאות, ביטוח, קבלנות וקשרים עם השלטון. ביוני 1998 נולד פורמט חדש: התעשרות בין לילה. התעשרות מוגזמת של אנשים בשנות העשרים לחיים, עם ג'ינס וטי שירט - שחלקם אפילו לא סיימו תיכון. אנשים שבמשך שנתיים בנו חברה שלא הכניסה אפילו דולר בודד אבל נמכרה לתאגיד האמריקאי AOL תמורת הסכום האגדי לזמנו של 407 מיליון דולר.
מיראביליס נוסדה ב-1996 בידי ארבעה יזמים: יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר, אריק ורדי ואמנון אמיר. אביו של אריק, יוסי ורדי, השקיע את 100 אלף הדולרים הראשונים בחברה, והביא ידע וקשרים בתעשייה ומשקיעים נוספים. הוא מספר כי בתחילה לא הבין את הרעיון וחשב שהוא אידיוטי, אבל השקיע בחברה בגלל רגשות האשמה שהיו לו כלפי בנו אריק, שלא סיים תיכון. החברה גייסה בסך הכל כ-3 מיליון דולר שהגיעו מהתעשייה המסורתית, מדן פרופר, משפחת סטימצקי, אריסון אחזקות והאחים מיכאל ובנימין יסלזון. כל המשקיעים ביחד קיבלו באקזיט כ-24 מיליון דולר.
עוד בפרויקט האקזיטים: האקזיט שהכניס את אפל לישראל
"לאקזיט הזה היתה תרומה בהזזת אנשים צעירים מלימודי עריכת דין למחשבים", אומר יוסי ורדי על ההשפעה שהיתה למכירה על התעשייה. "שמעון שוקן (בעבר דיקן בית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת רייכמן - ר"ס) טען באוזניי לא פעם שממש הרגישו בשנה שלאחר האקזיט שיותר צעירים בחרו ללמוד מחשבים במקום משפטים. בתקשורת קראו לזה אפקט מיראביליס'. לפני כן לא היה מקובל שילדים בשנות העשרים מקימים חברות, ואחרי זה - זה היה נראה כל כך פשוט. ארבעה ילדים שהולכים יחפים, עם ג'ינס וטי שירט ושיער ארוך עשו אקזיט בתוך 19 חודשים וכולם התחילו לרוץ לאינטרנט".
המוצר של מיראביליס היה ICQ, משחק מילים על I seek you. תוכנה שהותקנה על המחשב ובאמצעותה היה אפשר לנהל שיחות מיידיות עם חברים באמצעות חלון צ'ט שנפתח בתחתית הדפדפן. כל משתמשת הייתה שולחת הודעה לחברה וממתינה בקוצר נשימה לסאונד הקטן, "או-או'", שבישר על הודעה חדשה בצ'ט. זו היתה התמכרות ומהפכה בעולם של תקשורת אנלוגית וחד סיטרית. לראשונה בהיסטוריה של התקשורת הבינאישית, כל משתמשי האינטרנט מרחבי העולם יכלו להיפגש על פלטפורמה אחת ולהתכתב ביניהם.
"שלושה ילדים עם 90 מיליון דולר כל אחד"
צריך לזכור שבאותם ימים, ימי ההליכה במדבר, הטלפון סלולרי היה מוצר יוקרה במשקל שני קילוגרם וכל הודעת SMS עלתה כסף. לא בכל בית היה מחשב, האינטרנט היה בחיתוליו. גוגל נולדה כמה חודשים אחרי מכירת מיראביליס, מארק צוקרברג היה בן 14. סיפורי ההצלחה מעבר לים היו של חברות כמו מיקרוסופט, אמזון, שרק נוסדה, נטסקייפ שהונפקה באוגוסט 95', והפורטלים - שערי הכניסה לאינטרנט - אתרים כמו יאהו ו-AOL שריכזו לינקים לדפי אינטרנט אחרים והיו גישה אינסופית לעולם החדש. אפילו את ההצעה לרכישת החברה קיבל יוסי ורדי במכשיר פקס.
יוסי ורדי: "לישראל לקח 25 שנים לבנות את עצמה כמרכז גדול והחלק של ICQ היה בין הגורמים שעוררו השראה. זה מפעל של הרבה מאוד אנשים אבל ICQ היתה הוכחה שאפשר לנצח באינטרנט מהר ובלי השקעה גדולה. בסך הכל השקענו 3 מיליון דולר ועשינו פי 120 על הכסף בתוך 19 חודשים"
הצ'ט של ICQ לא היה מוצר רווחי, אבל הוא שינה את האינטרנט ומוזכר בשורה אחת לצד הדפדפן של נטסקייפ, חלונות של מיקרוסופט והחיפוש של גוגל כמוצרים ששינו את העולם. ההבנה שהאינטרנט הוא תשתית תקשורת שמחברת בין כל בני האדם בעולם היא אבן היסוד של הרשתות החברתיות.
ורדי מספר בגאווה על החזון הרחוק של ICQ שבא לידי ביטוי בספר ההדרכה, ה-Manual, שצורף בזמנו לכל תוכנה: "היו בספר קבוצות עניין, כמו שבעתיד יהיו בפייסבוק, שאלות ותשובות מהקהל, מה שיקרא בעתיד שימוש בחכמת ההמונים. כל דבר שעשינו היה חדשני וראשוני והיו לנו הרבה חיקויים. ניהלנו רשימה של אפליקציות שמחקות אותנו עד שהגענו לאלף, אחד מהם היה חיקוי סיני שנקרא OICQ ואחרי שדרשנו מהם לשנות את השם, הוא הוחלף לוויצ'ט". וויצ'ט היא היום אחת האפליקציות החשובות והבולטות בעולם, בוודאי אם היא נבחנת בקטגוריית האפליקציות שיצאו מסין.
פחות משנתיים אחרי הקמתה עם פחות מ-12 מיליון משתמשים (נשמע מעט אבל מדובר על אחד מכל חמישה גולשים ברשת בשעתו) ובלי הכנסות, העיתונאי עמי גינזבורג מגלובס חשף את עסקת המכירה עם הכותרת שהדליקה את הקטר של המשק הישראלי: "שלושה ילדים עם 90 מיליון דולר כל אחד". מיראביליס יצרה מודל חדש של כסף. יזמים ומשקיעים יכולים לגרוף עשרות מיליוני דולרים באמצעות מכירה מהירה של חברות. אם ארבעה ילדים יכולים לעשות את זה - כולם יכולים.
האקזיט של מיראביליס ו-ICQ חשף את ישראל לעולם: "זה היה אירוע גלובלי, אספתי אולי 10-20 אלף קטעי עיתונות. זו היתה אחת התופעות הכי מוכרות באינטרנט העולמי והצלחה כלכלית פנומנלית. AOL היתה בין החברות הגדולות הראשונות שהגיעו לארץ, ואחרי מיראביליס היא השקיעה בעוד כ-15 חברות מקומיות", מגלה ורדי.
חצי יובל אחרי האקזיט, ורדי מייחס לו מקום של כבוד בהפיכתה של ישראל לאומת הייטק. "צ'ק פוינט היתה ענקית ישראלית אבל היא היתה מיעוט ורק בשנים האחרונות אנחנו רואים את היוניקורנים הגדולים שיוצאים מישראל. לישראל לקח 25 שנים לבנות את עצמה כמרכז גדול והחלק של ICQ היה בין הגורמים שעוררו השראה. אני לא לוקח פה את כל הקרדיט", הוא אומר. "זה מפעל של הרבה מאוד אנשים אבל ICQ היתה הוכחה שאפשר לנצח באינטרנט מהר ובלי השקעה גדולה. בסך הכל השקענו 3 מיליון דולר ועשינו פי 120 על הכסף בתוך 19 חודשים".
"ווייז? חשבתי שזה רעיון אידיוטי"
תופעת הלוואי של האקזיט ההוא היתה בייבי-בום של חברות אינטרנט חסרות הכנסות ונטולות סיכוי, שנשענו על מודל עסקי מופרך שנקרא eyeballs: הערכת שווי של חברות על בסיס מספר העיניים או המשתמשים בהן, ולא לפי הכנסות מכל משתמש. ערכן של חברות עלה ביחס למספר המשתמשים שלהן, ובשיא הבועה - בשנת 2000, כשהעיניים של המשקיעים היו מסוונרות מכסף - יאהו הגיעה לשווי של 125 מיליארד דולר. הכלכלה השבורה הזו הובילה את ישראל למשבר הכלכלי הארוך של תחילת המילניום, משבר הדוט-קום, והחברות שנוסדו בעשור שאחריו כבר נדרשו להתבסס על מודלים כלכליים מוכחים יותר.
הצ'ט של ICQ לא היה מוצר רווחי, אבל הוא שינה את האינטרנט ומוזכר בשורה אחת לצד הדפדפן של נטסקייפ, חלונות של מיקרוסופט והחיפוש של גוגל. ההבנה שהאינטרנט הוא תשתית תקשורת שמחברת בין כל בני האדם היא אבן היסוד של הרשתות החברתיות
מבין היזמים של ICQ היה מי שבחרו לצאת לפנסיה ומי שבחר להפוך את הכסף לעוד כסף. ורדי הפך למוקד עליה לרגל ליזמים שחיפשו מימון והוא מימן כמאה חברות וגם עשה כמה עשרות אקזיטים. הוא זכה לכינוי הגורו של האינטרנט והוזמן לכנסים ופגישות בכל העולם ופגש את כל כל גיבורי העל של התחום. "ביום אחד נהייתי רזה, גבוה, בלונדיני עם עיניים כחולות וה-IQ שלי השתפר לי פלאים", הוא צוחק.
למרות התדמית של 'המשקיע עם מגע הזהב', ורדי מספר על עשרות השקעות שביצע אחרי ICQ שקרסו אחת אחרי השניה במשבר הבועה. "הקריירה שלי מורכבת משלושה סוגי השקעות: כאלו שהפסדתי בהן את המכנסיים, השקעות מעולות שפספסתי והשקעות שעשיתי והיו מוצלחות, אבל הן המיעוט". אחת ההזדמנויות המוחמצות של ורדי היתה ווייז: "אהוד לוי מקרן וורטקס הציע לי להשקיע בווייז, תוכנה שבה אנשים משרטטים מפות לפי שווי של 5 מיליון דולר. הכרתי את בטא מדידות שייצרה מפות, וחשבתי שזה רעיון אידיוטי. אם יש את בטא מדידות למה צריך שהמשתמשים יציירו את המפה? אחרי שלוש שנים ראיתי את האקזיט וצלצלתי ללוי ואמרתי לו שעכשיו אני מוכן לקבל את ההצעה שלו".
גולדפינגר פנה לנדל"ן ולהשקעות בסטארט-אפים, הקים את חברת הנדל"ן מדיפאוור, שם היה שותף עם ויגיסר ממיראביליס. במשך שנים ארוכות ניהלו השניים ריבים מתוקשרים בבתי משפט ומדיפאוור הביאה לסיומה של החברות שלהם, שהתחילה בגיל 14. עם השקעותיו של גולדפינגר בטכנולוגיות אפשר למנות אקזיטים כמו פוטלוג שנמכרה ב-70 מיליון דולר, ג'ג'ה שנמכרה ב-200 מיליון דולר ודוטומי שנמכרה ב-295 מיליון דולר. לצד ההצלחות היו גם מיזמים והשקעות כושלים כמו נוקה.טי.וי שהקים עם חבריו לאקזיט אריק ורדי וספי ויסיגר.
ויסיגר ואריק ורדי שמרו על האפלה תקשורתית ומעט מאוד ידוע על פועלם אחרי האקזיט. ויסיגר יצא לפנסיה מוקדמת, פיתח תחביבי ספורט אתגרי וגר ביעדים אקזוטיים ברחבי העולם. ורדי הבן היגר לקנדה בתחילת העשור הקודם ובפעם האחרונה הוא הגיע לכותרות לפני כשבע שנים כשמכר את ביתו באפקה למייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט גיל שוויד תמורת 130 מיליון שקל. גם ב-ICQ היה 'החבר החמישי של הביטלס', זה שעזב מוקדם מדי: אמנון עמיר עזב לטובת לימודים אקדמאים מתקדמים טרם המכירה ומכר את רוב אחזקותיו. במכירה הוא הרוויח 7 מיליון דולר.