במאי השנה הודיע שחקן הכדורסל, עומרי כספי, שהוא מקים את שבע, קרן הון סיכון חדשה שתשקיע בסטארט אפים בישראל. לכבוד האירוע הוא יצא לסבב ראיונות בתקשורת וב"ידיעות אחרונות" הוא אף חשף ש"בחלק מהדברים" הוא יותר ימני מאיתמר בן גביר, תומך במוצהר בעונש מוות למחבלים, וחילק ציונים לנתניהו, גנץ ולפיד.
כספי הוא שחקן טרי בהייטק הישראלי, ובכל זאת - הוא אחת הדוגמאות הבודדות שמצאנו להתבטאות פוליטית נוקבת של איש בתעשייה, בוודאי בעת האחרונה. נשים בצד, כמובן, יזמים ואנשי הון סיכון שבחרו "לעבור צד" ולקחת חלק אקטיבי במשחק הפוליטי כמו יזהר שי, ניר ברקת, הלל קוברינסקי וכמובן אראל מרגלית. בפועל, כמעט לא תמצאו היום בכיר הייטק שמתבטא פוליטית.
"על פוליטיקה לא מדברים כי הפוליטיקה בארץ היום היא לא עניין של אג'נדה, זה רק כן ביבי או לא ביבי, ובן אדם שנמצא במגזר העסקי ונכנס לחור הזה יכול רק להפסיד", פוסק מוטי שרף, בעלים ומנכ"ל שרף תקשורת אסטרטגית.
למה בעצם יש הפסד כל כך גדול ואין פה רווח?
"זו סוגיה רגשית והיא חותכת בקו שבר חזק בין אנשים שהם כן ביבי ולא ביבי. לכאורה ביבי מחזיק באידיאולוגיה כלכלית שמתאימה להייטק: ליברליזם כלכלי, שוק חופשי, כלכלה שמעודדת מצוינות, אי התערבות של הממשלה. זו תפיסת העולם של ביבי והוא יותר קרוב אליהם מאשר גנץ, שגדל בעולם אחר. מבחינת אידיאולוגיה כלכלית והם צריכים לשמוח לכאורה שהוא נבחר. אבל מתערבבות בזה סוגיות אישיותיות, אז אין טעם להיכנס לפינה הזו".
שרף מאוד בטוח בעמדת השתיקה, לשיח הפוליטי הוא קורא "משולש ברמודה" שאף אחד לא צריך להיכנס ואפילו לא לרצות להיכנס אליו, למעט, אולי זקני השבט. "יש יזמי הייטק ומשקיעים שהצליחו בחיים, עשו לביתם, והם כבר לא תלויים באף אחד והם מרשים לעצמם להביע עמדה".
דוגמה כזו אירעה בשנת 2019: קבוצה עתרה לבג"צ כדי למנוע מבנימין נתניהו להקים ממשלה אחרי שהוגש נגדו כתב אישום. על העתירה חתומים 67 עותרים, בינהם ד"ר אורנה ברי, מייסד למונייד שי וינינגר, טל ברנוח, דב מורן, האחים רון ואייל גורה, מולי אדן, דדי פרלמוטר ועוד.
"אלו יזמים שכבר עשו אקזיטים ולא תלויים בקרנות או בכסף ממשלתי, הם לא לא צריכים להיות רגישים כי יש להם עובדים להעסיק. הם משוחררים ואומרים את דעתם באופן חופשי. בתחילת הדרך זה יותר מורכב", מסביר שרף.
בטור שפרסמנו השבוע, אמיתי זיו אף קרא לקהילה להיות יותר מעורבת פוליטית ולצאת נגד קולות קיצוניים של גזענות ואפליה - כשם שעשו, למשל, סביב חוק הפונדקאות. שרף מסביר מדוע זה לא קורה: "הבחירות בישראל הפכו להיות אישיות ואמוציונליות ומנכ"ל לא רוצה קמפיין על הראש שלו, הוא לא רוצה שיחרימו את המוצרים שלו או לפגוע בעובדים שלו. הדעות האישיות יכולות רק להפריע".
מוטי שרף: "בצורה לא מדעית, אם אני צריך לאפיין את דפוס הבחירה של יזמי ההייטק יש לי תחושה שהוא בגדול נוטה מרכז שמאלה. לכן, אני חושב שברגע שהם נוקטים עמדה הם מאבדים חצי מהעם, וחצי מהעובדים שלהם. למה ליצור אנטגוניזם מיותר"
הדעות הפוליטיות של המנכ"ל עשויות לפגוע בעובדים?
"בצורה לא מדעית, אם אני צריך לאפיין את דפוס הבחירה של יזמי ההייטק יש לי תחושה שהוא בגדול נוטה מרכז שמאלה. לכן, אני חושב שברגע שהם נוקטים עמדה הם מאבדים חצי מהעם, וחצי מהעובדים שלהם. למה ליצור אנטגוניזם מיותר במקום שאתה צריך לגייס את כל העובדים? גם אם רק 30% מהעובדים שלך הם בדעה שונה, זה שם אותם במקום של התנגדות. למה להכניס תסיסה מיותרת במקום שאתה צריך לרתום 100 אחוז מהעובדים שילכו אחריך בעיניים עצומות?".
וזה נכון גם בדוגמה הקיצונית של בן גביר? גם שם עדיפה השתיקה?
"מרבית הזינוק של בן גביר מגיעה מבחורים צעירים לפני צבא ואחרי צבא, הוא נותן מענה לפחדים שלהם. זו סוגייה מאוד מורכבת ועם כל הכבוד אם זה מה שהציבור בוחר, אז זה מה שהציבור בוחר. זו אולי שאלה חינוכית ערכית שאנחנו שואלים את עצמנו איך קורה שהציבור מצביע לו, אבל זו דמוקרטיה והמקרה של בן גביר עמד במבחן בית המשפט העליון - מנכ"ל לא יכול להגיד שיש מועמד שהוא לא לגיטימי".
מנכ"ל שכן נקט עמדה ונמנה על לקוחותיו של שרף הוא ברק עילם, מנכ"ל חברת נייס. עילם מתבטא באופן יחסית חופשי ברשתות החברתיות, נגד להטופוביה או הדרת נשים. למשל, לאחר שחברת אל על נכנעה ללחץ של מספר חרדים שרצו להזיז ממקומן נשים שישבו לידם בטיסה מניו יורק לישראל, עילם כתב פוסט נוקב וחריף בלינקדאין שבו הוא הצהיר שחברת נייס לא תטוס עם אל על, כל עוד זו המדיניות שלה. החרמת חברה, בטח על ידי חברה ישראלית אחרת, היא צעד מאוד חריג בסביבה העסקית.
"יש מעטים שיוכלים לעשות את זה בצורה אלגנטית ונקייה וגם זה, בסוגיות מאוד ברורות", מסביר שרף ומסרב להרחיב על נושא שקשור באחד מלקוחותיו.
"ההייטק הישראלי נשאר בקונצנזוס"
ב-2019 כשגנץ נכנס למערכת הבחירות הראשונה שלו, המטה שלו ארגן מפגש עם מאה יזמי הייטק ומשקיעי הון סיכון, שהביעו את תמיכתם בו. בין הנוכחים היו דב מורן, תומר בר זאב מאיירון סורס, אריק קליינשטיין מקרן גלילות, רועי סער מקרן גורב, רונה שגב מקרן TLV, זוהר לבקוביץ', רון גורה ועוד.
מי שעמד מאחורי הקמפיין הם משרד בן חורין אלכסנדרוביץ', שפועל גם בתחום הייעוץ הפוליטי וגם בתחום העסקי. בן חורין מחזיק בעמדה הפוכה ב-180 מעלות מזו של משרף.
"ההייטק הישראלי לא מספיק מחובר למה שקורה בפוליטיקה בישראל. הם בתפיסה שהם ארגונים גלובליים המכירות שלהם הן בגלובל, והקשר שלהם לישראל הוא רק בכוח אדם", אומר בן חורין.
"באופן כללי יש את גישת מייקל ג'ורדן ואת גישת לברון ג'יימס", מסביר בן חורין. "לג'ורדן יש את התפיסה של 'כולם קונים נייקי' (האמירה המדויקת 'גם רפובליקנים קונים נעליים' מתייחסת להימנעות של ג'ורדן מהתייחסות לסוגיות חברתיות בארצות הברית כדי לא ליצור אנטגוניזם, ר"ס) ויש את הגישה של לברון ג'יימס. ג'ורדן לא תמך בשחורים וג'יימס מאוד פעיל ומתבטא בסוגיות גזעניות, הוא גם לא הלך לבית הלבן של טראמפ אחרי הזכייה באליפות. מרבית ההייטק בישראל נוקט בגישת ג'ורדן".
איתי בן חורין: "בטווח הארוך הגישה הזו תפגע בהייטק, כשתבוא ממשלה שתרצה לעשות מהלכים רגולטוריים שיכולים לפגוע בהייטק, לא יספרו אותם, כי הם לא נתפסים כמי שיכול להניע את הציבור. לעומת גורמים אחרים כמו תעשיינים, חקלאים, ראשי ערים, שהממשלה בוחרת לא להתעמת איתם כי יש להם כוח"
לדבריו של בן חורין, "מרבית הפעילות של ההייטק היא בפרויקטים חברתיים של גיוון, הכלת הפריפריה, אוכלוסיות בתת ייצוג, הכל בקונצנזוס. שום נושא לא שנוי במחלוקות, אין שיח בעולמות של דת ומדינה, סוגיית המהגרים, הם פשוט נמנעים ממעורבות. זה מגן עליהם, אבל פוגע ביכולת שלהם להתחבר לחברה ולבנות עמדות מנהיגות, לא מנהיגות פוליטית. הם לא הגופים הראשונים שפונים אליהם כדי לקדם מהלכים חברתיים. אני חושב שבטווח הארוך הגישה הזו תפגע בהייטק, כשתבוא ממשלה שתרצה לעשות מהלכים רגולטוריים שיכולים לפגוע בהייטק, לא יספרו אותם, כי הם לא נתפסים כמי שיכול להניע את הציבור. לעומת גורמים אחרים כמו תעשיינים, חקלאים, ראשי ערים, שהממשלה בוחרת לא להתעמת איתם כי יש להם כוח".
אז אתה ממליץ למנכ"לים של חברות הייטק כן להיפתח בסוגיות יותר שנויות במחלוקת?
"אני כן חושב שאנשים שרוצים לבנות לעצמם תדמית עם צבע צריכים להביע עמדה. אם למשל מדברים על גיוס עובדים, אז עובדים הולכים אחרי מנהיגים ולא רק אחרי משכורת. זה ללכת אחרי אנשים שאתה מאמין בהם וחלק מזה זה התבטאויות ציבוריות של המנכ"ל".
זה עשוי גם לפגוע בהם מול עובדים שנמצאים בעמדה שונה.
"אני לא חושב שראש ארגון צריך לקרוא לעובדים למי להצביע או לדבר על נושאים פוליטיים, אבל כן לדבר בסוגיות כמו דת ומדינה, והגירה, וזה לאו דווקא יפגע במעמד שלהם מול העובדים. בסוף בן אדם, צריך להיות בן אדם ולא רובוט שיורה מסרים. הם לא צריכים לפחד כל כך מהפוליטיקה".
הם עשויים לשלם על זה מחיר, ראה ערך עומרי כספי.
"אני לא מסכים עם התפיסה שדברים לא נגמרים טוב. אני לא מכיר את הפרטים של כספי עד הקצה אבל קהל היעד לא חייב להיות הקונצנזוס. משפחת קוך שמשקיעה בהייטק וגם בארץ היא התורמת הרפובליקנית הכי גדולה בעולם ומאוד מזוהה פוליטית. אם זה פוגע במקום אחד זה מוסיף במקום אחר. אני לא מאמין בפלקטיות הזו".
אולי בעצם למנכ"לים אין אינטרס לדבר על פוליטיקה? איזה טובה יכולה לצאת מזה לעומת הסיכון?
"אני חושב שהם חיים פה ויש להם מעמד והם כן יכולים להוביל. הם יכולים להיות מעורבים בכסף, בהתבטאויות וגם בתמיכה פוליטית".
זה לא אינטרס עסקי ברור.
"אני טוען שהאינטרס הוא ליצור דמויות מעניינות ופלקט הוא לא מעניין. יש משפט שאומר ש'אף אחד לא הצטער על ראיון שהוא שלא נתן'. אני חושב שה משפט מטומטם, כי זה הופך אותם ללא מעניינים".
אולי להיות מעניין זה אובררייטד?
"כדי לייצר בולטות לחברה צריך להיות מעניינים בעיקר בעולם של הייטק. בהייטק דמותו של המנכ"ל היא חלק מהמשיכה של החברה".