המחאה נגד הרפורמה המשפטית הוציאה את תעשיית ההייטק בפעם הראשונה לרחובות. תעשייה שנמנעה עד כה מלהשתתף במשחק הפוליטי בארץ, לנקוט עמדות או לתמוך במפלגות באופן פומבי. חברת הייעוץ AL Consultants ערכה סקר במטרה לבדוק כמה חברות נכנסו לאירוע ובאיזה אופן, מה הקשר בין מימון החברה לנכונות שלה לפעול ומה הייתה ההשפעה של זה על חוויית העובד. ספויילר: הדבר הכי גרוע שחברה יכולה לעשות בעת הזו הוא לא לנקוט בשום פעולה או עמדה.
הסקר נערך ב-29-23 במרץ, והשיבו עליו מנהלות משאבי אנוש ב-103 חברות טק. אחד הממצאים המעניינים של הסקר הוא השינוי במעורבות של חברות הטק: 83% מהחברות ציינו שבעבר הן לא נקטו שום עמדה פומבית בסוגיות ערכיות וחברתיות או פוליטיות. 17% החברות שכן נקטו עמדה היו בעיקר במסגרת מאבקים של זכויות הקהילה הלהט"בית, סביב החקיקה בנושא הפונדקאות, זכויות נשים וכו'. כעת, מול החקיקה החדשה, 59% מתוך 103 החברות נקטו עמדה בפעם הראשונה.
"אנחנו עדים לתופעה חדשה בעולם הסוציולוגיה הארגונית של חברות שנוקטות עמדה בסוגיות ערכיות וחברתיות וזה די מדהים", מסבירה איה לחמי, יועצת ארגונית ופסיכולוגית תעסוקתית, מייסדת ומנכ"לית AL Consultants. "להשבית את החברה או לאפשר לעובדים לשבות זה כמה צעדים רחוק יותר מתלייה של דגל הגאווה במשרד. בנוסף מצאנו חברות שיש להן פעילות בארצות הברית, שנקטו עמדה בנושא זכות ההפלה שם, או פעילות באוקראינה שפעלו סביב המלחמה עם רוסיה".
לחמי: "להשבית את החברה או לאפשר לעובדים לשבות זה כמה צעדים רחוק יותר מתלייה של דגל הגאווה במשרד"
הפעולות אותן נקטו החברות חולקו לנקיטת עמדה לעומת פעולה אקטיבית. נקיטת עמדה משמעה הצהרה פומבית המתנגדת או תומכת בחקיקה, ראיונות בתקשורת, תליית שלטים וכו'. רוב החברות בחרו שלא לנקוט עמדה פומבית, ב-20% מהחברות המנכ"ל נקט עמדה אך לא בשם החברה (כמו למשל אבישי אברהמי, שהתנגד פומבית לחקיקה אבל חברת וויקס לא נקטה עמדה) ו-13% מהחברות נקטו עמדה בשם החברה.
אך אין בנקיטת עמדה פומבית להעיד על סוג אחר של מעורבות – והוא פעולה אקטיבית. בסקר, החברות היו צריכות לבחור מבין היגדים רבים מה נכון עבורן, למשל: מימון ימי שביתה, מימון הסעות, מאפשרות לשבות על חשבון יום חופש ועוד. 20% מהחברות העידו שהן נוקטות פעילות אקטיבית, 52% מאפשרות לעובדים לשבות (על חשבון החברה או על חשבון יום חופש), 23% מהחברות לא הצהירו על שום מדיניות בנושא השביתה, ורק 6 חברות לא איפשרו לעובדים לשבות.
אחוזים גבוהים מאוד של החברות הפעילות במחאה לא נקטו עמדה ערכית באופן פומבי קודם: ב-70% מהחברות האקטיביות ו-80% מהחברות המאפשרות שביתה - זו הפעם הראשונה שהן נוקטות עמדה ערכית פומבית.
"זה נתון מעניין כי שביתה במסגרת מחאה היא לא זכות שמעוגנת בחוק. זה נמצא באזור אפור, לא באזור של שביתה כמאבק על תנאי העסקה של איגודי עובדים", מסבירה לחמי. "כשחברה מאפשרת לעובד לשבות, גם אם זה על חשבונו, היא עדיין מאפשרת ומכילה את זה, היא צריכה למצוא פתרונות להיעדרות שלו וזה לא מעט".
אחת השאלות שמטרידות את ההנהלות היא האם המעורבות של החברה או ההתבטאויות של המנכ"ל משפיעות על חווית העובד, בעיקר מצד עובדים שתומכים ברפורמה למשל. ומהסקר עולה שהדבר הכי גרוע הוא לא לנקוט שום פעולה. חברות שהודיעו על מדיניות של שתיקה בה לא פותחים שיח פנים משרדי בנושא, אבל מתוך בחירה - כלומר התייחסו לנושא וקיבלו החלטה (בדומה למדיניות של חברת מטא שאסרה על העובדים לדבר על סוגיית ההפלות המפלגת) - נפגעו תדמיתית פחות מחברות שפשוט התעלמו מהנושא לגמרי.
לפי הסקר, בחברות שבחרו להיות אקטיביות הייתה לכך השפעה חיובית על 85% מהעובדים. בחברות המאפשרות שביתה שיעור ההשפעה החיובית ירד ל-39%, והיתה לזה בעיקר השפעה מעורבת של 55%, אבל עם מעט השפעה שלילית (6%). בחברות שנמנעו מפתיחת השיח במשרד היתה השפעה דומה לחברות המאפשרות שביתה. וכאמור, החברות שבהן חוויית העובד הושפעה בצורה הכי משמעותית לרעה הן אלה שבחרו לא לבחור.
נציין כי מדובר בשאלה סובייקטיבית שנשענת על החוויה של צוות ה-HR והדרך שבה הוא תופס את ההשפעה של הפעילות הארגונית על העובדים. וכוכבית נוספת היא שהחברות האקטיביות הן חברות קטנות יותר ומגוונות פחות, כלומר יותר הומוגניות בדעות העובדים. ככל שהחברה גדולה יותר יש בה יותר סיכון להשפעה שלילית בגלל מגוון הדעות הרחב.
"להימנעות אין השפעה חיובית וזה לא בהכרח מעלה את המוטיבציה של העובדים", מסבירה לחמי. "ההימנעות לא מחסנת את החברה מפני אפקט שלילי והמסקנה היא שהחברות צריכות לנהל את המתיחות שנוצרה בחוץ".
ממצא מעניין אחרון שעולה מתוך הסקר הוא הקשר בין הנכונות של החברה לפעול לבין מבנה המימון שלה, בפרט חברות התלויות בקרנות, אנג'לים וסבבי גיוס. ב-94% מבין החברות שתלויות במקורות המנכ"ל נקט עמדה פומבית בשמו, וב-77% מהן החברה נקטה עמדה. "מדובר בחברות שחשופות לסיכון. אם הן לא יגייסו כסף, אין להן עתיד והן מרגישות שהן נמצאות בסיכון גבוה", סוברת לחמי. "הן מוכנות לשלם את המחיר בחווית עובד כדי לשמור על מקום העבודה שלו".