שיערו הירוק זרחני של אור אלקיים זוטי (14.5 מיליון עוקבים) בולט מעל מאות הצעירים שהתגודדו בלובי של מלון הילטון. כמי שהתחנך באלגוריתם האכזרי של הרשתות החברתיות, למשוך תשומת לב זו משימה פשוטה למדי עבורו. לצידו מסתובב, יחף, "אוהד הנווד" (9K עוקבים) ומחלק כיפים. נגנית הכינור טניה וינוקור (2,000 עוקבים ביוטיוב - אבל מאות אלפי צפיות במצטבר) מנצלת את הלובי רחב הידיים לנסיונות הרקדה של הקהל, מספקת עוד פיסת תוכן לעמוד האינסטגרם של מישהו.
על הבמה מדבר בהתלהבות ג'ורדן מטר (16.5 מיליון עוקבים) שהוצג כ"אינפלואנסר המבוגר בעולם" (ג'ורדן בן 56). "אתם רוצים לעשות כסף???", הוא צועק לקהל בהתלהבות, ברקע שקופית שמתגאה בכך שיוטיוב שילמה לו חצי מיליון דולר בשנה שעברה - רק על הצפיות בערוץ שלו.
"בטיקטוק לא מרוויחים כסף מצפיות", מסביר לנו אלקיים זוטי, שמאז הקורונה זנח את הדיי ג'וב שלו כיחצ"ן ומתפרנס אך ורק מתוכן שהוא יוצר בעצמו. "אבל אני כן עובד עם מפרסמים. הם פונים אליי ואני יודע להגיד להם מי הקהל שהם רוצים ואני יכול להביא. אנחנו מפצחים ביחד בריף ואני מפיק, מצלם, כותב ועורך הכל. אני כמובן לא אומר 'כן' לכל מוצר, אני חייב לעמוד מאחורי כל מוצר שאני מפרסם. ואמרתי 'לא' להרבה מפרסמים".
עניין הכסף יחזור היום שוב ושוב, בכנס NasSummit של יוצר התוכן המוכר נאס דיילי (נוסייר יאסין, 12 מיליון עוקבים ביוטיוב). חלק מהדוברים בכנס יעסקו ביצירת תוכן אישי, והיכולת להיות פתוח וחשוף ולמצוא את הקול שלך. חלק מהדוברים יציגו הזדמנויות עסקיות מלהיבות, כאילו מדובר במודעת קניית נדל"ן בגאורגיה. ובמרבית הפעמים, שני הנושאים יוצגו כשלובים זה בזה.
"לכנס הגיעו אלף איש", אומר לנו יאסין מאחורי הקלעים בדקות המעטות שבהן הוא לא מוקף מעריצים. הוא מדבר בתקיפות ובהתלהבות אינסופית כאילו הוא עומד על הבמה או מצטלם לאחד הסרטונים שלו. "אם היינו מקבצים לכנס אלף עורכי דין, אף אחד לא היה מתייחס לזה, אבל לראות פה בישראל - אלף איש שהם יוצרי תוכן - זה באמת מרגש".
"בטיקטוק לא מרוויחים כסף מצפיות", מסביר לנו אלקיים זוטי, שמאז הקורונה זנח את הדיי ג'וב שלו כיחצ"ן ומתפרנס אך ורק מתוכן שהוא יוצר בעצמו. "אבל אני כן עובד עם מפרסמים"
יאסין הוא עמוד הטוטם של קהילת האינפלואנסרים ויוצרי התוכן לרשת, שרובם הסכימו לשלם הרבה מאוד כסף בשביל להשתתף בסדנאות, לשמוע הרצאות מכוכבי רשת ענקיים, להכיר אינפלואנסרים אחרים ולסגור איזה שיתוף פעולה. וכמובן, לקבל קצת מאבק הכוכבים שהוא יאסין.
בשלב מסוים בהרצאת הפתיחה שלו, אחרי שהזכיר לכולם את סיפורו האישי (נולד בצפון ישראל, למד בהארוורד, נטש את הלימודים ויצא לטייל בעולם ולהכין סרטון ביום שאורכו דקה אחת בלבד), יאסין מבקש להכיר את הקהל.
"Saying I’m both Israeli and Palestinian is an amazing middle finger to anybody that doesn’t like the other country."https://t.co/aCgiPsNurE
"אני מייצרת את התוכן הקשור לכלבים מספר אחת בישראל!", צעקה מישהי מהקהל. "אני מייצר תוכן גיימינג!", קפץ אחר. זוג אחד הזמין את עצמו לבמה בשביל לספר שהיא ישראלית והוא עלה מלואיזיאנה, ושכדאי לנו לעקוב אחריהם באינסטגרם בשביל להצטרף להרפתקאותיהם המשותפות. יוטיובר אחר עלה לבמה והגיש ליאסין מתנה, קונדום עם הכיתוב "אני מקווה שההרפתקאה הזאת תיארך יותר מדקה".
ברגע הזה היה ברור לחלוטין: תעשיית יוצרי התוכן העצמאיים והאינפלואנסרים חיה ובועטת בישראל, והיא רק צמאה שתדעו עליה בשביל שתוכלו להתחיל לעקוב.
שינוי היסטרי והיסטורי
הכנס NasSummit נערך בערים גדולות ברחבי העולם, ותל אביב מרגישה בהיבט הזה כמו השוק הכי קטן בסיבוב הבינלאומי של יאסין. אבל עם כמה שמדובר בשוק קטן, ישראל אינה חסינה מהשינוי ההיסטרי וההיסטורי שעוברת תעשיית הבידור בשנים האחרונות. ולראיה, רגב גור, מנהל סוכנות האינפלואנסרים narrative group והמארגן העיקרי של הכנס בישראל, יודע להצביע על כל אחד בחדר ולהגיד לנו כמה עוקבים יש להם ברשתות החברתיות, כמו מומחה קולנוע שיודע לשלוף את שמות כל הסרטים ששחקן ספציפי שיחק בהם.
והדרך לכוכבות כבר מזמן לא עוברת דרך סוכנים בהוליווד או מפיקים בערוץ הילדים, אלא דרך מצלמה ומחשב עריכה - והיכולת ללמד את עצמך הכל.
"אני אולי מטייל אבל אני גם כל הזמן עובד", מסביר אור בן יהודה (70K עוקבים באינסטגרם), יוצר תוכן שעוסק בטיולים. הוא מצא את עצמו בארץ בדיוק בתזמון המתאים לכנס, אבל מפה יש לו עוד רשימה ארוכה של יעדים להגיע אליהם. כשאני שואל את בן יהודה ואת אלקיים-זוטי שמסתובב לצידו כמה שעות הם מקדישים ליצירת תוכן בשבוע, הם שניהם מתפוצצים מצחוק. "מתי אנחנו לא", הם עונים.
"זה יכול להיות מקצוע מאוד בודד", אומר יאסין. "בשביל להיות יוצר תוכן אתה צריך לעמוד בפני אש, לדעת לעבור מכאובים לא פשוטים. אבל אם אתה יודע להתגבר על כל כאב, אין לזה שום תחליף בעולם. החשיפה הזאת והתגובות, זה ממכר. זה מה שגורם לנו אחרי הכל להמשיך ליצור למחרת עוד ועוד תוכן".
ליאל אלי (חצי מיליון עוקבים באינסטגרם - מרשים למי שמתמקדת בתוכן בעברית), מזדהה עם הניתוח של יאסין, ומדגישה כמה צריך להיות עקביים בעשייה. "יש לי פודקאסט ויש לי הרצאות, ואני כותבת ספר", היא מספרת, "זה נהיה יותר מקצועי עם הזמן, וזה הכל התחיל מהמדיה החברתית. בהתחלה עשיתי הכל לבד ועשיתי את השטויות שלי - אבל פתאום לקוחות החלו להגיע. ופתאום הבנתי שזה הופך להיות עסק רציני". לדבריה, היא "מרימה סרטון בשבוע, אבל תוך כדי הסרטון אני מצלמת איזה סטורי, וזה כבר חלק מהשגרה שלי".
למרות הסיפורים של אלקיים זוטי ואלי, ובניגוד להבטחות המזהירות של ג'ורדן, רק מעטים מיוצרי התוכן יצליחו להתפרנס אך ורק מתוכן ברשת. על פי מחקר של linktree, שעובדת עם יוצרי רשת, רק 12% מיוצרי התוכן לרשת מרוויחים מעל 50 אלף דולר בשנה ו-46% מיוצרי התוכן לרשת מרוויחים מתחת ל-1,000 דולר בשנה. וזה בארצות הברית שם הקהל הוא גדול בהרבה. בישראל אין בכלל מה לדבר על להרוויח רק מצפיות ביוטיוב, והכנס הוא לא רק הזדמנות לקבל כלים מועילים ולפגוש חברים למקצוע, אלא גם להשיג את תשומת ליבם של מפרסמים או של חברות הייטק, שמחפשות משפיענים לעבוד איתם. זו גם הסיבה לאנרגיה הגבוהה של מבקרי הכנס: כולם זקוקים לתשומת לב.
רק מעטים מיוצרי התוכן יצליחו להתפרנס אך ורק מתוכן ברשת. על פי מחקר של linktree, שעובדת עם יוצרי רשת, רק 12% מיוצרי התוכן לרשת מרוויחים מעל 50 אלף דולר בשנה ו-46% מיוצרי התוכן לרשת מרוויחים מתחת ל-1,000 דולר בשנה
כזו היא רויטל מוזס, עולה חדשה מהודו שעובדת בחברת מרקטינג, ובזמנה הפנוי יוצרת תוכן, בעיקר בעמוד היוטיוב שלה Moses in Israel (3,000 עוקבים) מוזס מראה להודים, או לכל העולם, כיצד נראים החיים של מי ש"עשתה עלייה". "אני משקיעה הרבה מאוד בלייצר תוכן, שיעלה כל הזמן באופן קבוע, בתקווה שיום אחד אוכל לעסוק רק בזה" היא מספרת. "זה לא פשוט, אין הרבה שעות בשבוע בשביל להחזיק משרה מלאה וגם ליצור תוכן. אבל אני מאוד נהנית. בהתחלה לוקח המון זמן ליצור סרטונים, כי אתה לא יודע איך, אבל היום למדתי את הדרך לכתוב מהר ולערוך מהר ואני כבר מיומנת, ועכשיו אני מפרסמת תוכן חדש באינסטגרם או ביוטיוב shorts כמעט כל יום". לדבריה, היא כבר למדה "ליצור כמה סרטונים בו זמנית - במיוחד בשביל הימים שבהם שום דבר לא עובד או שאין לי רעיון, ככה שאף פעם לא יווצר מצב שאין לי מה לפרסם, ואני יכולה לשמור על קונסיסטנטיות".
לקראת סיום אנחנו חוזרים שוב ליאסין. "מתי אתה חושב שהתעשיה בארץ תתפוס באמת?", אני שואל. "תן לזה זמן", הוא עונה בחיוך. "לפני עשר שנים לא היו אינסטגרמרים, לא היו טיקטוקרים, לא היה את כל זה. זה כל כך צעיר! אני רואה בעוד חמש שנים התפוצצות של הדבר הזה. נראה פה הרבה יותר יוצרי תוכן והרבה יותר תעשיה", הוא עונה. "זה תמיד 'בעוד חמש שנים'", אני מקניט. "זה נכון, זה כמו המכוניות האוטונומיות, הטכנולוגיה עוד לא שם, וזה תמיד באיזשהו עתיד", הוא צוחק.