בראשית היה העיפרון, אחר כך המציאו את מכונת הכתיבה בעלת המקלדת ומאז העולם קצת נעצר. מהנדסי המחשבים אימצו את המקלדת כדרך לתקשר עם המחשב, ורק החליפו את הנייר במסך תצוגה ובשנות ה-80 הופיע עכבר המחשב שעשה מהפכה משלו. אבל בארבעים השנים האחרונות האנושות מתקשרת עם המחשבים באותה דרך פחות או יותר. יכול להיות שזו אינה הדרך הטובה ביותר או היעילה ביותר או הנוחה ביותר, אבל אנחנו לא מכירים דרך אחרת.
עד שנכנסה הבינה המלאכותית הגנרטיבית (GenAI) לחיינו, פחות או יותר בתחילת השנה. פתאום אנחנו מפטפטים איתה בצ'אט והיא עונה לנו. אנחנו יכולים ממש לדבר איתה, והוא תענה לנו בקול אנושי. אנחנו יכולים לזרוק לה רעיונות, שאלות, שאיפות, חששות והיא תשיב, תתמוך, תעודד אם צריך, ותעשה את הכל בצורה מנומסת.
ה-GenAI מתפתחת בקצב מטורף, יותר מכל טכנולוגיה לפניה. היא יכולה לעשות היום דברים שלא חשבנו שאפשריים רק לפני חצי שנה. בתוך שנה יהיו לה יכולות שאי אפשר לדמיין היום. אם יתממשו ההערכות של רבים, בתוך כמה שנים הבינה המלאכותית תפתח רצון משלה, תפיסות עולם, אולי אפילו מודעות עצמית.
נראה שמערכת היחסים שלנו עם המכונה הולכת להשתנות מקצה לקצה. יכול להיות שהמקלדת הולכת להפוך לאביזר מיותר, שאת העבודה שלנו ואת הרעיונות היצירתיים שלנו אנחנו נגיד בעל פה ל-AI. אנחנו נתחיל והיא תשלים, אנחנו נגדיר והיא תייצר. זאת, אם יתמזל מזלנו וה-AI לא תחליף אותנו כליל, כפי שחוששים בימים אלה התסריטאים בהוליווד. אבל אל דאגה – עם קצב ההתפתחות הזה, בקרוב ה-AI תהיה זו שתגיד לנו במה כדאי לנו לעסוק, ואיך בדיוק לעשות את זה כך שנגיע להישגים שהגדרנו לעצמנו. יחסי האדם והמכונה יגיעו לשלב חדש.
פרופ' אורן צוקרמן, ראש התוכנית לאינטראקציית אדם-מחשב (HCI) וראש מעבדת החדשנות והמדיה Milab באוניברסיטת רייכמן היה אמור להיות הראשון שמתלהב מהתחזית הזאת, אבל הוא לא. תחום המחקר של קשרי אדם-מחשב הוא תחום ותיק, שבוחן איך התפתחות הטכנולוגיה משפיעה על בני האדם. יש תהום פעורה בין המהנדסים והמפתחים שבונים את הטכנולוגיות, לבין חוקרי הממשקים וחוויית בני האנוש שעוקבים אחרי מה שנראה להם לעיתים תכופות כסדרה של שגיאות. מצעד האיוולת של ההייטק.
צוקרמן: "הטכנולוגיה הייתה יכולה להגיד לי עכשיו, תוך כדי השיחה שלנו: 'אורן, שכחת להגיד משהו. אני מסתכלת במאמרים שלך ויש נושא שאולי תרצה לדבר עליו. אורן, אתה מדבר בקול רם, אולי אתה לא שם לב כי אתה מתרגש'"
"יש שתי גישות", אומר צוקרמן, "אחת היא החלום של המהנדסים. הם אומרים: 'אנחנו יכולים לחקות את ההתנהגות האנושית, אנחנו נבין את החשיבה של האדם בעזרת AI, נקלוט גם את התקשורת הלא-מילולית, נצליח לזהות ולחקות רגש וניצור רובוט שנראה ומתנהג כמו אדם'. אבל היכולת לזהות את הדברים האלה היא לא מספיק גבוהה, תמיד יהיו טעויות. למשל החשיבה ההנדסית לא לוקחת קונטקסט בחשבון אבל בני אדם הם יצורים מונעי קונטקסט. ההקשר הוא חלק נורא גדול מהאינטראקציה והטכנולוגיה לא מבינה אותו".
ופה נכנס ה-GenAI שמסוגל להבין את ההקשר אם רק יאמנו אותו. על בסיס היכרות מצויינת איתנו ועם מיליוני מקרים דומים. אולי זה הפיתרון לבעיה?
"אבל יש את הגישה האחרת שאומרת - מה אנחנו צריכים בכלל לחקות את הבן אדם? טכנולוגיה היא דבר מדהים אבל בואו נעשה טכנולוגיה שמשתפת פעולה עם האדם, שמעצימה אותו. היא הייתה יכולה להגיד לי עכשיו, תוך כדי השיחה שלנו: 'אורן, שכחת להגיד משהו. אני מסתכלת במאמרים שלך ויש נושא שאולי תרצה לדבר עליו. אורן, אתה מדבר בקול רם, אולי אתה לא שם לב כי אתה מתרגש. אורן, בעוד עשר דקות נגמר הזמן אז בוא תתרכז'. אנחנו צריכים לחשוב על הדברים הכי אנושיים שאנחנו עושים, שאולי לא נרצה שהטכנולוגיה תעשה אותם. אז בואו לא נחליף, בואו נעצים".
זה מנוגד לחשיבה שמאחורי מה שאנחנו מכנים 'חדשנות': טכנולוגיה שנוהגת במקומנו, שמנקה את הבית, טכנולוגיה שמבצעת עבורנו עבודות משעממות בצורה אוטומטית ועכשיו גם כותבת עבורנו מכתבים, קורות חיים ועבודות לאוניברסיטה. אתה מציע שנוותר על כל זה?
"הנחת היסוד הערכית היא השאלה - נניח שאפשר לפתח כל טכנולוגיה. האם הדבר שפיתחנו צריך להחליף פעולה אנושית או להעצים פעולה אנושית? ואני אומר בואו נלך למעצים - כל הזמן, בכל החלטה שאנחנו יכולים, בכל צומת שאנחנו יכולים. נגיד במכוניות אוטונומיות: אנחנו נשב באוטו והוא ייסע לבד לגמרי. אנחנו נשב חסרי מעש בתוך קופסה נוסעת.
"זה טוב לי לשבת ולא לעשות כלום? בגישה המעצימה אני רוצה שהאדם ינהג, שתהיה לו תחושת שליטה, שירגיש שהוא הנהג הכי טוב בעולם. וכדי למנוע תאונות אני מפתח אלגוריתמיקה עם מודעות לקונטקסט שחוזה מה יקרה בכביש, והיא עוזרת לאדם לנהוג כמו שצריך".
אני חוזר שוב ל-GenAI, שאפשר יהיה לאמן אותה כך שתדע לזהות את נתיב החיים האישי של כל אדם, שיביא אותו לשיפור עצמי, לתוספת יעילות והישגיות. על בסיס כל ההיסטוריה האישית שלך ומיליון מקרים אחרים היא תציע בכל נקודה את הפעולה הנכונה כך שבסוף תגיע למקום הכי טוב שלך.
"בוא נשאל כמה שאלות ערכיות בתוך זה: מה זה בכלל הנתיב הכי טוב עבורך? זו אחת השאלות הכי מרכזיות שקשורה לפיתוח אישי, לקואצ'ינג, לפסיכולוגיה, למוטיבציה - מה טוב לבן אדם? זו שאלה נפלאה שצריך לשאול אותה ולחקור אותה אם אתה רוצה שהאלגוריתמיקה תעשה את זה".
אפשר יהיה להגדיר ל-AI מהן המטרות שאתה רוצה להשיג – להיות יותר פרודוקטיבי, יותר הישגי, יותר רגוע, והיא תוביל אותך לכל מטרה.
"אז נגיד שקיבלת, אתה חושב שבאמת תהיה מרוצה או שעדיין יהיה לך חסר משהו? זה קורה בחיים, אתה משיג מטרה, וואו כיף, אתה נח ליומיים או לשעה ואז מה? אנשים שהגיעו להישגים, זה לא מספק אותם. כולם מנסים למצוא את הדבר הבא החשוב. ולכן השאלה הטכנולוגית היא איך הטכנולוגיה מסייעת, לא מחליפה. כי אם היא תחליף ותחליף, מה איתנו? לא נעבוד והטכנולוגיה תעשה את הכל? ונגיד שנהיה יעילים 20 שעות ביממה, ומה עם היחסים עם אחרים? עם עצמנו? ה-AI לשמחתי היא כל כך עוצמתית, שהיא גורמת לאנשים להבין - אוקיי, אני לא רוצה שהיא תעשה את זה במקומי".
"נגיד במכוניות אוטונומיות, אנחנו נשב באוטו והוא ייסע לבד לגמרי. אנחנו נשב חסרי מעש בתוך קופסה נוסעת. זה טוב לי לשבת ולא לעשות כלום? בגישה המעצימה אני רוצה שהאדם ינהג, שתהיה לו תחושת שליטה"
איך צריך להיראות שיתוף הפעולה שלנו עם ה-AI, כמו שאתה רואה את זה?
"אני כותב מאמרים במקצועי, שנינו למעשה שותפים לחוויה של כתיבה. ברור שחוויית הכתיבה תשתנה בשנה הקרובה. אפילו הריאיון הזה: אפשר שהאלגוריתם יעשה את זה במקומך - היית שולח אותו לדבר איתי בצ'אט, הוא היה קובע איתי זמן, שואל אותי שאלות שאתה הקלטת וגם מוסיף שאלות משלו, והוא אפילו יכתוב את הכתבה. אבל מה עשינו? השיחה שנוצרת כאן, המתח המעניין, הסקרנות האינטלקטואלית שנוצרת בשיח אנושי - אפילו אם האלגוריתם היה יכול להחליף את זה, אנחנו לא רוצים שהוא יחליף".
בעניין הזה אני לגמרי איתך. אני רואה אנשים שמתלהבים מהיכולות של ChatGPT, שמשתמשים בו לכתוב מכתבי מוטיבציה והצעות מחקר וגם סיפורים ותסריטים ואני שואל: אתם לא רוצים לכתוב את הדבר המקורי של עצמכם ולא לקבל טקסט גנרי מוכן?
"אז מה אנחנו כן רוצים? שטכנולוגיה תסייע איפה שאנחנו רוצים ולא תסייע איפה שלא רוצים. יש פה המון בחירה ולשם צריך להגיע. אני חוקר עכשיו Human-AI-Collaboration, שבו ה-AI הוא שירות ואתה נותן לו הנחיות, prompts, וגם צריך לדייק אותו, וזה סוג של שיחה. אז נניח שסיימת להקליט את הריאיון ואתה יושב לכתוב. אתה אומר ל-AI הנה הקלטה, תעברי עליה, תראי לי את התובנות, עכשיו תוציאי את התובנות הלא מעניינות, עכשיו תראי לי את האמירות שלא שבלוניות ואז אתה אומר 'וואי, זאת אמירה מעניינת, לא שמתי לב'. זה Human AI Collaboration ואני חושב שזה נפלא. AI הוא כלי נפלא, בואו נביא אותו למקומות שבו לא היו כלים מעולם".
"מחקר שרלוונטי לתעשייה של היום"
מחקר תקשורת האדם-מחשב הוא בראש ובראשונה מחקר אקדמי, עם ניסויים אמפיריים ועם מאמרים וספרים. אבל פרופ' צוקרמן מדגיש שלמחקר הזה יש היבטים ישומיים, ויש מסקנות שחברות טכנולוגיה היו יכולות לאמץ לו היו קשובות יותר לתחום ה-HCI. "אנחנו עושים מחקר שאינו מנותק, לא מגדל השן, לא תיאוריה בלבד, אלא מחקר שמאוד רלוונטי לתעשייה של היום, לא רק של מחר. חברות יודעות את זה אבל עושות מעט מאוד מחקר, פחות מבינות במחקר של המשתמשים", הוא אומר.
אחת הדוגמאות שמרבים לעסוק בה במעבדת milab היא שימושים ברובוטיקה. אבל לא מדובר ברובוטים דמויי אדם שאמורים להזכיר לנו את עצמנו. באחד המחקרים המשותפים של צוקרמן וד"ר הדס אראל פותח רובוט זעיר דמוי מנורת שולחן, שמוצב במרכז שולחן דיונים ומסתכל על מי שמדבר. לא תאמינו כמה טכנולוגיה כל כך פשוטה גורמת לשיחה להיות מסודרת יותר, בלי התפרצויות וויכוחים.
"למה אנחנו לא רואים רובוטים מסביבנו? זה בגלל שכל אינטראקציה עם אדם נכשלת דווקא ברובוטים ההומנואידים. עכשיו אילון מאסק מנסה ובארץ פרופסור אמנון שעשוע מנסה אבל בעיניי זה הימור מאוד לא נכון. האשליה הזאת שרובוטים צריכים להיראות כמו בני אדם שגויה"
"למה אנחנו לא רואים רובוטים מסביבנו?", שואל צוקרמן, ועונה: "זה בגלל שכל אינטראקציה עם אדם נכשלת דווקא ברובוטים ההומנואידים. עכשיו אילון מאסק מנסה ובארץ פרופסור אמנון שעשוע מנסה אבל בעיניי זה הימור מאוד לא נכון. האשליה הזאת שרובוטים צריכים להיראות כמו בני אדם שגויה. מי אמר שהמורפולוגיה של בן אדם היא הדבר הכי נכון? למה להגביל את עצמנו? המחשב האישי הומצא על ידי מהנדסים שגדלו על הטלוויזיה ולכן המסך היה כל כך דומיננטי".
מהנדסים תמיד מחפשים את הפתרונות הפרקטיים ביותר: אותיות ירוקות על מסך שחור, תכנות באמצעות פונקציות מתמטיות, רובוט שהוא בעצם עגלה חשמלית עם טאבלט בתור ראש.
"הפיתרון הפרקטי – פונקציונלי לא מביא בחשבון מה האדם מרגיש. זה השינוי הגדול שקרה עם השילוב של חוויית המשתמש (UX) בתהליך. בתחום המחקר של ה-HCI לומדים את ה-Computer Interaction ובתעשייה מדברים על UX ו-product. רוצים להבין קודם כל מי המשתמש, מה היכולות שלו ומה הקונטקסט שלו – איפה הוא ישתמש בטכנולוגיה. רוב מתכנני הטכנולוגיה מכוונים לקונטקסט אחד לכולם וזה המשגה הראשון, הגדול ביותר".
לדברי צוקרמן הדרך הנכונה להגיע לפיתוח נכון של טכנולוגיה עוברת במחקר יישומי, קצר טווח, שממוקד במשתמשים. "יש לזה הרבה שמות כמו 'מחקר חוויית משתמש' אבל אני הכי אוהב את השם product discovery. כמו בספוטיפיי שאנחנו מגלים מוזיקה שלא היכרנו, ככה בסטארט אפ אנחנו רוצים להבין מה המוצר שלנו. איך לעצב את הטכנולוגיה כדי שהיא תעבוד הכי טוב עבור בני אדם, האם אתה נותן להם ערך? אתה יכול למדוד את הערך מאוד מוקדם, עוד לפני שפיתחת את הטכנולוגיה".
"יש לנו הרבה מאוד בוגרים וקהילה טובה של מחקר UX בארץ, אבל היא קטנה מדי, היא בהחלט צריכה לגדול. זו הטעות הגדולה של השוק בישראל, שהוא מסתכל על design כאילו זה עיצוב ויזואלי. זו טעות איומה והיא תשתנה, זה ברור לי"
עד כמה מומחי HCI מעורבים היום בתהליכים של פיתוח של טכנולוגיה?
"בחברות שמפתחות מוצרים זה בהחלט קורה. בחברות כמו גוגל ריסרץ', מיקרוסופט ריסרץ', פייסבוק ריסרץ', יש שם אנשי HCI טובים. אבל כשמשהו נהיה מסובך חותכים ומתמקדים בפיתרון הבסיסי, במה שפרקטי ושיכניס לנו הכי הרבה ברבעון הקרוב. הבעיה היא שכשה-CEO מעדיף לשים את השקל על עוד מפתח ולא על איש מחקר UX או מחקר משתמשים שיעזור לו לדעת מה צריך להיות המוצר. זה נובע מחוסר מודעות.
"אם אני יכול לשלוח מסר לחברות אני אומר להן שמחקר הוא היתרון התחרותי שלכן על חברות שלא עושות מחקר. כך אתם תדעו מה לא עובד מוקדם יותר וזה דבר מדהים. אם אתם מטמיעים תרבות של התנסות, של מחקר וניסוי, אתם מקבלים יתרון יחסי אדיר".
הרושם שלי הוא שבתעשייה לא מעריכים את החשיבות המרכזית של מחקר UX, שמתייחסים לזה כמו לקישוט המוצר, משהו שאפשר בלית ברירה להסתדר בלעדיו.
"נכון, צריך להכניס את זה לשלבים הראשונים של זיהוי המוצר. יש לזה הרבה שיטות מחקר ויש הרבה חברות שעושות את זה, אבל לא מספיק. הבוגרים שלנו עושים את זה בהרבה מאוד חברות. יש לנו תוכנית פרקטיקום שבה אנחנו מציבים אנשים למקצועות האלה שלמחקר UX. יש לנו הרבה מאוד בוגרים וקהילה טובה של מחקר UX בארץ, אבל היא קטנה מדי, היא בהחלט צריכה לגדול. זו הטעות הגדולה של השוק בישראל, שהוא מסתכל על design כאילו זה עיצוב ויזואלי. זו טעות איומה והיא תשתנה, זה ברור לי".
בתקופה הנוכחית כשעשרות חברות עובדות בטירוף על פיתוח ה-GenAI והיכולות שלו, אני תוהה אם מטרידות אותן שאלות של חוויית המשתמש וגיבוש המוצר. ואולי התוצאה תהיה שהבינה המלאכותית שתתפתח תהיה סוג של פריק, יצור שגורם לך אי נוחות.
"אני חושב שבהחלט צריכים יותר אנשי HCI שם, אנשי UX Ethics שעושים מחקרים על המוצר והאתיקה שלו. על ההשפעה היותר עמוקה שלו על התנהגות האנשים. היום ChatGPT כותב לנו את התשובה בצ'אט וזה מטעה בצורה נוראית. מאוד קל להתחבר לזה אז הם השאירו את זה באיזה סוג של הברקה, אבל זה מטעה את הציבור וגורם לתחושה אנושית באינטראקציה. אלה שאלות נורא גדולות של דקויות ושל ייצור ה-UX שבאמת משפיעות על התפיסה".
"לא חוקרים את זה מספיק לעומק"
אם נוצר הרושם שהמחקר בתחום ה-HCI עוסק רק ברובוטים ובבינה מלאכותית, אז לא. מתברר שהחוקרים בתחום משתמשים בהרבה דימיון ויצירתיות וחוקרים דרכים חדשות לאינטראקציה עם מחשבים. כמו מחקר שנערך בידי תמר לוי, סטודנטית תזה של צוקרמן, שבוחן כיצד טקסטיל חכם יכול לשמש לתקשורת עם בני אדם.
בגדים מעסיקים את בני האדם, מעבירים להם מסרים וכיום יכולים לשמש גם כחיישנים לנתונים פיזיולוגיים ולהלכי רוח של בני אדם. התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת היום לשלב נורות LED בשורות ובטורים על הבגד ואפילו להפוך אותו למסך תצוגה, וכן להשתמש בו כחיישן למדדים רפואיים. עכשיו תורם של מומחי HCI לגלות למה זה יכול לשמש.
מה המקום של מחקר HCI בישראל יחסית לעולם?
"אני חושב שאנחנו במקום טוב. הבעיות שאנחנו חוקרים זהות גם בעולם. אני חושב שהאינטגרציה של זה עם החברות בישראל היא לא מספיק טובה. יש כנס שנתי של התחום בישראל, וממש עכשיו הסתיים הכנס השנתי העשירי, שמשלב בין כל האוניברסיטאות והמכללות שעוסקות בזה".
יש מודעות לתחום בקרב צעירים שנרשמים ללימודים באוניברסיטה?
"בינתיים הביקוש הוא טוב לתוכניות. הסטודנטים שלנו באים גם ממדעי המחשב וממשיכים להיות מפתחים אחרי התואר עם מודעות ל-HCI. ויש סטודנטים שהם מעצבים, וסטודנטים שבאים מפסיכולוגיה ותקשורת, והרבע הרביעי הם אנשים שלמדו פילוסופיה, היסטוריה, והם מתפתחים לתחום האתיקה".
ממש לאחרונה הציגו תלמידי התואר הראשון בתוכנית את הפרויקטים שפיתחו במסגרת קורס שמנחה ד"ר נועה מורג, סביב הנושא שהוגדר להם – אוכל. באחד מהם התמודדו הסטודנטים עם בעיית האכילה הבררנית, ופיתחו אביזר שמלווה את המשתמשים ונותן להם פידבק על ההתקדמות. מדובר במכשיר נישא קטן שעוזר לאכלן בררן לעמוד במטרות שהציב לעצמו, להתנסות במאכלים שעד כה לא אכל ולציין את הצלחתו בצורה אינטראקטיבית עם פידבק צבעוני מלבב במקום מסך טקסט כמקובל.
בפרויקט אחר פיתחו הסטודנטים אביזר שמעודד שיתוף פעולה בין הורים לילדים בבישול משותף: הוא מפרק את התהליך למשימות קצרות ופשוטות ומעודד שיתוף ותמיכה הדדית של ההורה והילד.
הטכנולוגיה יכולה להשתלב בתחומי חיים שאנחנו לא חושבים עליהם כרלוונטיים לנושא, ואלה מכתיבים תחומי מחקר חדשים. "אפשר לחקור מה האנשים עושים היום, לחקור תקשורת בין אנשים לאנשים, בין אנשים למכוניות, בין נהגים לנוסעים, בין אנשים לכתיבה, אלה המון תהליכים ולא חוקרים את זה מספיק לעומק", אומר צוקרמן.