לאחר עשור של תכנון ופיתוח ודחיית השיגור ההיסטורי, שוגרה היום החללית סטארשיפ (Starship) שפתחה חברת ספייסX של אילון מאסק מדרום טקסס. מראה החללית המתרסקת כמה דקות לאחר שיגורה יכול לצייר תמונה מאכזבת, וללא ספק זו לא היתה התוצאה הרצויה - אבל ד"ר אליעד פרץ, הישראלי הבכיר בסוכנות החלל האמריקאית (מכהן כמדען משימות ומכשירי חלל ראשי בחטיבה לחקר השמש), חושב אחרת. "כל צעד שמפלס דרך בתחום החלל ושיגור של טילים מהסוג הזה הוא פורץ דרך", הוא מסביר. "השיגור של היום הוא הישג, ואין על זה ויכוח. זה מעבר לחלומות הפרועים בתעשייה שלנו, זה אירוע משמעותי בתעשיית החלל".

כשפרץ מפרט את הישיגיו של השיגור היום, הוא מתחיל מהחללית עצמה, שאמורה להיות רב שימושית, כלומר כזו שיכולה לנחות בחזרה על כדור הארץ. שנית, הוא מסביר, גם החללית עצמה יושבת על טיל, שסוחב את החללית. גובהו של הטיל הוא 120 מטר - והוא ענק בהשוואה למוצרים קודמים בתעשיה, למשל החללית הגדולה של נאסא, SLS, שמתנשאת לגובה 98 מטר. גם הקוטר של החללית גדול – 9 מטר והיא מתוכננת לנשיאת משקל אדיר של 150 טון.

אליעד פרץ, מועמד בתוכנית האסטרונאוטים של נאס
אליעד פרץ. "מעבר לחלומות הפרועים בתעשייה שלנו"|עיבוד: NASA

"לנתונים הפיזיים הללו יש משמעויות רוחביות", מסביר פרץ, "זה טיל רב שימושי שאמור לקחת אותנו לירח ולמאדים ולשאת משקלים אדירים. הוא יכול לשאת 100 אנשים עם הציוד הנלווה שלהם, ומים וחמצן ורכבים מיוחדים - ולנחות על הירח".

פרץ: "זה טיל רב שימושי שאמור לקחת אותנו לירח ולמאדים ולשאת משקלים אדירים. הוא יכול לשאת 100 אנשים עם הציוד הנלווה שלהם, ומים וחמצן ורכבים מיוחדים - ולנחות על הירח"

מלבד הפוטנציאל לפיתוח עתידי של נסיעות מסחריות לחלל, יש למימדים האלה השפעות על תכנון ניסויים בחלל. דוגמה אחת היא טלסקופים שמשוגרים לחלל: הטלסקופים שמתכננת היום נאס"א מכונים "אוריגמי", כי הם מתקפלים בתוך החללית ובהגעתה ליעד, הם נפתחים ונפרשים. חללית במימדים של סטארטשיפ, תשנה לדברי פרץ את אופן תכנון משימות החלל.

אז לא היית מגדיר את השיגור עצמו ככישלון?
"השיגור הזה הוא בטוח צעד קדימה ולא אחורה ואני חושב שהם השיגו את המטרות שלהם", אומר פרץ בדיפלומטיות, אבל לא מצליח להסתיר את התלהבותו כשהוא אומר ש"סטארשיפ האיצה במשך 2:40 דקות!".

פרץ כמובן גם מתייחס למטרות הניסוי, וההישג הגדול שלו. הראשונה היתה שיגור אנכי של החללית - ובדיקה בראש ובראשונה של היכולת שלה לעזוב את כן השיגור. אם היא מתפוצצת על הכן, זה מצריך את הניקוי שלו שיגרום לדחיית השיגור הבא.

המטרה השניה, לבדוק שהמנועים עובדים, מדובר במנועים מסוג חדש שפותחו בספייסX ופועלים על מתאן וחמצן. המטרה השלישית היא לבדוק שהמנועים מסוגלים להגיע להאצה מקסימלית.

"כל דבר נוסף זה ה-icing on the cake", אומר פרץ ובמילים אחרות: הניסוי הצליח. הוא גם חושף שבזמן השיחה שלנו הוא קיבל עדכון מ-SpaceX שככל הנראה הטיל הצליח להיפרד מהטיל שסחב אותו - ואם אכן כך, זהו עוד הישג של הניסוי.

פרץ גם מדייק את הפילוסופיה של SpaceX שהיא חברה מסחרית, ולא ממשלתית כמו נאס"א: "SpaceX מבצעת הרבה שיגורים והתרסקויות עד שיש שיגור מוצלח. ואז מבצעים רצף של שיגורים. פילוסופיית הפיתוח של SpaceX אומרת ש'הכשלון הוא חלק מהתהליך'. בנאס"א זה הפוך – כישלון הוא לא אפשרות".

18 שיגורים של SpaceX על אחד של נאס"א

על המשקל הסגולי של SpaceX בתעשיית החלל אפשר ללמוד מנתוני ברייס (Bryce), חברת אנליזה בתחום החלל: ברבעון האחרון של השנה שעברה, החברה ביצעה 18 שיגורים לחלל, בעוד שסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, ביצעה 9 שיגורים ואחריה כל שאר תעשיית החלל - כולל החברות הפרטיות. הסוכניות הממשלתיות ביצעו שיגור אחד, של נאס"א.

ויש כמובן גם את נושא העלות: שיגור של חללית רוסית עולה 7,000 דולר לק"ג, הטיל פלקון 9 של SpaceX עולה 2,500 דולר לק"ג, Falcon Heavy של SpaceX  עולה  1,000 דולר לק"ג - וסטארשיפ אמורה להוזיל את המחיר ל-200 דולר לק"ג.