אופרת הסבון הגדולה של השנה בעולם הטכנולוגיה היתה בלי שום ספק הרומן בין טוויטר לאילון מאסק. אחרי שסחטו את כולנו ב-will they, won't they ארוך גילינו שזו היתה רק ההקדמה. מרגע שמאסק נכנס למשרדי טוויטר מה שהוא עשה בחברה הוא בהחלט מהפכה, אבל כזו שמהדהדת הרבה מעבר לשאלות בתחום המדיה החברתית. נורמות העבודה החדשות והניהול האגרסיבי של מאסק צועקים למרחקים. והם מחלקים את עמק הסיליקון וענף ההייטק כולו בשאלת היחס הראוי לעובדים. בדרך מאסק לקח את המוניטין שלו כממציא-על ואת ההבטחה שלו למגע זהב, ושחק אותם עד עפר.

החיזור בין מאסק וטוויטר החל עוד באפריל, כשהאיש העשיר בעולם דאז רכש 9% ממניות רשת המיקרו-בלוגינג, ואחר כך החליט שהוא רוצה את כולה. אחרי חתימה זריזה על הסכם רכישה תמורת סכום מנופח של 44 מיליארד דולר וויתור על בדיקת נאותות, מאסק שינה את דעתו. הנימוק: ריבוי בוטים בפלטפורמה. אחרי תביעה מצד טוויטר ועוד כמה ניסיונות התחמקות, בסוף אוקטובר העסקה הושלמה. ימים ספורים לאחר מכן מאסק נכנס למשרדי החברה תוך שהוא חמוש בכיור ובדיחת אבא.

לכתבות הקודמות בסדרה: הכשלון (הזמני?) של המטאוורס; כך איבדנו את האמון בקריפטו, מתי נוכל לאכול סטייק מוסרי, השנה שבה ההתפטרות השקטה נולדה ונמוגה

מאז עברו חודשיים בלבד, אבל זה מרגיש כמו נצח. פיטורים המוניים שחלקם שגויים, החזרת טראמפ דרך סקרים, חסימת חשבונות נקמנית, וי כחול, וי אפור, 8 דולר, שינה במשרד, כן או לא מנכ"ל חדש. כך מנוהלת רשת חברתית שמשפיעה על השיח הגלובלי בידי האיש שרוצה ליישב את מאדים ולהשתיל לכולנו שבב במוח. פלא שעכשיו אנחנו מחזיקים ממנו קצת פחות.

אנחנו משתאים ונחרדים לנוכח בוס שדורש מהעובדים  להיות "extreme hardcore" ולישון במשרד מחשש שיפוטרו. עבור חלק מיזמי ועשירי עמק הסיליקון מדובר בחלוץ לפני המחנה, כזה שמחזיר את "עובדי ההייטק המפונקים" למקומם הטבעי

את המוניטין המכובד שלו מאסק הרוויח בצדק. הוא נולד בפרטוריה בדרום אפריקה ב-1971 ועבר לקנדה בגיל 18. ב-1995 התחיל ללמוד בסטנפורד שבקליפורניה אבל פרש כבר אחרי יומיים לטובת הקמת חברה עם אחיו, שהתמקדה בהקמת אתרים. החברה נמכרה כעבור שנתיים תמורת 307 מיליון דולר - סכום עצום לאותם ימים, ומאסק עבר להקמת חברה אחרת שהתאחדה עם חברות נוספת להקמת פייפאל.

עם המיליונים ממכירת חברת התשלומים לאיביי ב-2002 הקים מאסק את חברת החלל שלו SpaceX (ספייסX). ב-2004 הוא היה בין המשקיעים הראשונים בחברת הרכב החשמלי טסלה, ומונה למנכ"ל ב-2008. עם השנים הוא היה שותף להקמת עוד מספר חברות, ידועות יותר או פחות, הסתבך פה ושם עם רשות ני"ע האמריקאית ה-SEC, אבל תמיד נהנה מהילה של גאון.

החיבה של מאסק למופעים פומביים גברה עם השנים ויצרה מפלצת של תשומת לב. הציוצים והאמירות המתגרות לוו בדיאלוג מתמיד עם עוקבים אנונימיים בטוויטר, וקיבלו חיזוקים בדמות סשן עישון גראס במהלך אירוח בפודקאסט של ג'ו רוגן. והיו כמובן מערכות היחסים הסדרתיות עם סלבריטאיות כטלולה ריי והמוזיקאית גריימס, וגם עם קולגות. כל אלו הניבו לו עד כה 10 צאצאים שאת שמות חלקם קשה לבטא.

עד לא מזמן כל זה נחשב בסך הכל לכמה קווירקים הכרחיים, כיאה לכל גאון שמכבד את עצמו. ב-2022 כל זה השתנה. זה החל בסאגת הרכישה הסהרורית של טוויטר, שלוותה בציוצים אובססיביים אבל לא בבדיקת נאותות; המשיך בריב מתוקשר עם מנהלי החברה שנוהל גם הוא בציוצים, כולל אימוג'י קקי; והסתיים, נכון לכתיבת שורות אלו, במופע סנסציוני של ניהול כושל ברמה הפיננסית, הטכנולוגית והבינאישית.

טוויטר כמעבדת ניסויים לתעשייה כולה

הכישלון של מאסק בטוויטר אינו נתון לוויכוח. אחרי שהמפרסמים הגדולים נטשו את הפלטפורמה והחברה מתנהלת על כרעי תרנגולת, אפשר לקבוע שמצבה של טוויטר היה טוב יותר ב-26 באוקטובר, ערב כניסתו של מאסק. במקביל, התנהלותו של המיליארדר פוגעת גם בשווי החברות האחרות שלו.

ספייסX אמנם פרטית ושוויה כנראה לא נפגע, אבל בכירי נאסא נאלצו להידרש לשאלה כיצד משפיע הבלגן בטוויטר על השיגורים לחלל. מנהלים בספייסX הבטיחו לסוכנות החלל שהחברה לא חלק מהכאוס של המייסד שלה. לעומת זאת בטסלה הכל אינו כשורה: המשקיעים זועמים והחברה מחקה 70% משוויה מתחילת השנה. במצב כזה אפשר היה לשער שסר חינו של מאסק בעמק הסיליקון. בפועל קרה דבר הפוך.

אילון מאסק מדבר ליד טסלה לבנה (צילום: Justin Sullivan, Getty images)
מאסק ליד מכונית טסלה. התחיל את 2022 עם קרדיט של גאון|צילום: Justin Sullivan, Getty images

כבר דנו בכך שמאסק אוהב להקיף את עצמו בצייתנים ולהרחיק מסביבתו אנשים שחולקים על דעתו. כעת הצטרפו לאלו שורה של בכירים בעמק הסיליקון, כמו מייסד נטפליקס ריד הייסטינגס, שקרא להחלטות של מאסק "אמיצות ויצירתיות". מאסק זוכה לסלחנות פושעת מקבוצה של אנשים שמימנו את רכישת טוויטר כמו קרן אנדריסן הורוביץ ומשקיעים נוספים שצועדים איתו כבר שנים. כל אלו התגייסו להגן עליו ולשבח אותו בשבועות האחרונים. אלא שכל זה הוא בחזקת גזלייטינג לציבור שלם.

אנחנו, המשתמשים והאנשים מהשורה, משתאים ונחרדים לנוכח בוס שדורש מהעובדים שלו להיות "extreme hardcore" ולישון במשרד מחשש שיפוטרו. אך בו זמנית קבוצה קטנה ואליטיסטית של מיליארדרים ויזמים מנסים למכור לנו מציאות אחרת. סליחה, אבל לקנות חברה ללא תוכנית עסקית זה לא "יצירתי" ולפטר 3,700 עובדים תוך חודש זה לא "אמיץ" - הצעד הראשון פזיז והשני חסר אחריות. אך עבור חלק מיזמי ועשירי עמק הסיליקון ועולם ההייטק מדובר בחלוץ לפני המחנה, כזה שמוריד קצת את "עובדי ההייטק המפונקים" מהסטטוס הרם שלהם.

הבשורה החדשה שיוצאת מעמק הסיליקון זכתה לשם: Bossism. לפי טובע המונח ג'ון גאנז, מאסק וחברו למאפיית פייפאל פיטר ת'יל הם אוליגרכי טק שמעוניינים לכונן תפיסת עולם לפיה הסמכות והכוח שבהם אוחזים אנשים מסוימים היא הסדר הטבעי

הבשורה החדשה הזו שיוצאת מעמק הסיליקון זכתה לשם חדש: Bossism - מונח שנטבע בידי כותב הסאבסטאק הפופולרי ג'ון גאנז עוד באפריל האחרון, לאחר שמאסק הודיע כי הוא מעוניין לקנות את טוויטר. לפי גאנז, מאסק וחברו למאפיית פייפאל פיטר ת'יל הם אוליגרכי טק שמעוניינים לכונן תפיסת עולם לפיה הסמכות והכוח שבהם אוחזים אנשים מסוימים היא הסדר הטבעי. זהו מודל של חברה תאגידית שאותם אוליגרכים היו רוצים לכונן גם בעולם האמיתי. מדובר בתפיסה שהיו לה ייצוגים שונים בהיסטוריה האנושית. גאנז למעשה השאיל את המושג מימי האפרטהייד במולדתו של מאסק, שם הוא כונה בעגה המקומית baasskap.

למרבה החרדה, התפיסה מצאה אחיזה בעמק הסיליקון. בכתבה ארוכה ב-NYT תיאר קווין רוס כיצד עשרות בכירים בעמק איתם שוחח הביעו הערצה למאסק. רבים מהם חשים כי האנשים שבנו את תעשיית הטק נושלו ממקומם הראוי בידי עובדים זוטרים עם תפיסות מעודכנות מדי. כל אותם woke מיליניאלז מערי החוף הרסו את… את מה בעצם? זה כנראה פחות משנה, מה שחשוב הוא שכעת יזמי הטק המוכים והחבולים חוזרים לתפוס את מקומם הטבעי בהיררכיה. ואם בדרך צריך להיפטר מחצי חברה ולדרוש מהחצי השני להתייצב עם שקי שינה במשרד, אז צריך.

פערים בתפיסה בין יזמים ומנכ"לים לבין העובדים שלהם אינם דבר חדש. זכור למשל פוסט ההתפטרות הפומבי של מנכ"ל Waze המיתולוגי נועם ברדין, וטענותיו נגד עובדים מפונקים שמתלוננים ששוב יש סושי לצהריים. מנגד זכורים גם מערכוני ארץ נהדרת על 32 טעמי גלידה וטסלה בחניה. התחושה שעובדי ההייטק נהנים מתנאים מופלגים לא רק שאינה חדשה, היא אפילו לפעמים נכונה. התנאים הללו התקבלו בהשלמה כל עוד התעשייה צמחה ללא מעצורים, אבל בתקופת המשבר הנוכחית הבוסים מקבלים את זה פחות טוב.

"מאסק אומר שאת מה שכולם חושבים ועושה את מה שכולם רוצים", אמרו ל-NTY מעריצי מאסק הנמנים עם בכירי עולם הטק. הבעיה היא לא רק שהם טועים, אלא שהטעות הזו מגלמת כמה בעיות תשתית עמוקות יותר בענף הטכנולוגיה.

התנערות גסה מאחריות

המשבר שעוברת תעשיית הטק אינו תוצאה של שיעורי יוגה משרדיים ובטח לא של יצירת סביבת עבודה מגוונת יותר. המשבר הנוכחי נובע משילוב בין סיבות גיאופוליטיות מורכבות למנגנון תקצוב שפיטם חברות טק בהון מוגזם לפי שוויים מפורכים. אלו לא העובדים הזוטרים וגם לא הבכירים שקבעו בשנים האחרונות את מכפילי השווי - אלו בדיוק חברי אותה קבוצה מצומצמת של מיליארדרים שמאסק הוא נציג בולט שלה.

המשבר בהייטק הוא לא תוצאה של שיעורי יוגה במשרד או סביבת עבודה מגוונת יותר. הוא תוצאה של מנגנון שפיטם חברות טק בהון מוגזם לפי מכפילי שווי מופרכים - שנקבעו בידי קבוצה מצומצמת של מיליארדרים שמאסק הוא נציג בולט שלה

נראה שיותר מכל סקטור אחר ההיסטוריה האנושית, מגזר הטק מזין וניזון מהצגת תמונה של מריטוקרקטיה, שבה בעלי הכח מגיעים לעמדות בכירות אך ורק הודות לכישורים שלהם. לא רק שהתפיסה הזו לא נכונה, היא גם תופסת לא אחת מימדים כמעט פולחניים. היא באה לידי ביטוי בין היתר באתוס היזם הפנומן סטייל סטיב ג'ובס או ג'ף בזוס. דווקא ב-2022 היה נראה לרגעים שהתפיסה הזו מתפוררת בפני המציאות. ודאי בשבועות האחרונים, ככל שבורסת הקריפטו FTX מתגלה כתרמית ושהכתרים שנקשרו לראשו של יזמה סם בנקמן-פריד הסתירו הונאה אדירה.

אבל מאסק ותיאוריית הבוסיזם שהוא מגלם הם התשובה של אוליגרכיית הטק לכל המבקרים. זו רק עטיפה חדשה לאתוסים ישנים שמבקשים לשמר סדר ארכאי. הכישלון של 2022 במובן זה הוא כפול: גם הכישלון הפרטי של מאסק בטוויטר, וגם כישלון של סקטור שלם להסיק מסקנות.