שאלה:
הילדים שלי בני 6, 4 ושנה וחצי. אימם היא אחות, וכשהיא עובדת במשמרת לילה, הם מגיעים אליי למיטה וישנים איתי. הבעיה היא שבלילות שאשתי ישנה בבית תמיד יש ילד "תורן" שנכנס אלינו למיטה, וזה מפריע לאשתי. אני כן רוצה מדי פעם להתכרבל איתם במיטה. מה נכון לעשות?
תשובה:
אבא יקר, לאנשים שונים יש גבולות שונים. גבול משמעו "למה אני מוכן ומה לא מוכן שיהיה". בכל נושא יש לכל אחד מאיתנו העדפות אישיות. לעיתים הן תואמות ולעיתים - מתנגשות. כזוג הורים המחנכים ילדים, אנחנו צריכים לקיים בינינו דיאלוג ולהסכים על הגבולות הנכונים לילדים שלנו.
לרכישת מנוי למגזין נשים ב-9 ש"ח לחודש לחצו כאן
ילדים נולדים ללא גבולות פנימיים. הם עדיין לא יודעים לומר לעצמם "זה מה שנכון לי". הם זקוקים לנו שנלמד אותם מה מותר ומה אסור, מה ראוי ומה לא. עם הזמן הגבולות החיצוניים שהצבנו עבורם ייהפכו לגבולות הפנימיים שלהם, מעין שוטר פנימי שאומר להם מה מותר ומה אסור. הדרך היחידה שבה הם יוכלו לגבש גבולות פנימיים משלהם תהיה אם הגבול שאנו נראה להם יהיה ברור ועקבי. אם לילה אחד הם מגיעים אליך למיטה, ואתה מקבל אותם באהבה ובזרועות פתוחות, ולילה אחר אתם מתלוננים כלפיהם שהם מפריעים ושולחים אותם חזרה למיטה, מהו הכלל שהם ילמדו? הם מחפשים את התשובה לשאלה "האם אני מוזמן למיטת ההורים ומתי?". את התשובה אתם נותנים לילדים באופן התנהגותכם. כשאתם לא עקביים הילדים נשארים מבולבלים, ולכן הם ינסו שוב ושוב. והם ימשיכו, עד שיוגדר גבול שיסביר להם מה מותר.
השלב הראשון הוא הבנה שלכם שהילדים זקוקים לגבולות ברורים כדי שיוכלו להתנהל ברוגע ובביטחון. הם זקוקים לשינה רציפה בלילה ולא לשיטוט בין החדרים. יכול להיות שגם אתה בסופו של דבר מעדיף שגרה ולא הפתעה בכל לילה? כשאתה מכניס אותם למיטה כשאימא שלהם לא שם, אני מניחה שאתה מאמין שאתה עונה על צורך שיש להם באותו רגע, ואולי גם כדי לענות על צורך שלך. אתה מלמד אותם שלישון עם ההורים זו אחת הדרכים לבלות יחד ולקבל תשומת לב. ולכן אם ילד מסוים היה זקוק לכם במשך היום וחש שהצורך הזה לא התמלא, הוא יקום בלילה וייכנס למיטתכם.
השלב השני הוא שיחה בין בני הזוג שבה כל אחד יביע את עמדתו. יכול להיות שאתה תאמר: "אני רוצה מדי פעם להתכרבל איתם במיטה. אני אוהב שכל המשפחה מתכרבלת יחד". ואולי אשתך תאמר: "כשאני מגיעה לפנות בוקר אני רוצה את המיטה שלי פנויה, ובשאר הלילות אני לא רוצה הפרעות בלילה". לכל אחד מבני הזוג יש זכות להביע את עמדתו ולקבל הבנה לצרכיו. לאחר מכן יהיה עליכם להחליט מה יהיה הגבול הברור שתעבירו לילדים, והוא צריך להיות מנוסח באופן חיובי - מה אפשר. הגבול צריך להיות ברור ולא משתנה כדי שתתקיים למידה. למשל, במשך כל ימות השבוע כל אחד ישן במיטתו, ובשבת בבוקר משעה X הילדים מוזמנים אליכם למיטה. אתם תנסחו את הגבול שמתאים לכם על פי הסכמה ביניכם. יכול להיות שההסכמה תהיה על כך שבכל פעם שאימא לא נמצאת מותר להיכנס, וכשהיא נמצאת אז אסור. גם זה לגיטימי. מה שמתאים לכם. אך חשוב שתעשו את ההחלטה מתוך ידע ומודעות למחירים של כל החלטה. כשמנחילים גבול חדש עדיף שהוא יהיה ברור ונוקשה, ורק כשהוא מבוסס ניתן להגמישו. אך גם אז, הגבול יהיה ברור לכם ולילדים.
לאחר שהסכמתם על גבול ותיווכתם אותו לילדים, עליכם לעמוד בגבולות שהצבתם. הגבול בפועל ייקבע לפי האופן שתיישמו אותו. כל אחד הולך לישון במיטתו. אם מישהו מהילדים מנסה לבצע גיחת לילה, אתם בנחישות אך באדיבות תשלחו או תלוו אותו חזרה למיטה. תאמרו להם: "אנחנו מבינים שאתה רוצה אותנו, אבל יש כאן גבול והוא אומר שעכשיו אי אפשר". תפקידכם הוא להראות להם שאתם רציניים בעמדתכם.
כשילד קם בלילה למיטת הוריו, הוא אומר: "אני רוצה/צריך אתכם קרובים אליי". העניקו לילד את ההתייחסות האישית באופן יזום ומותאם לו, כשנוח לכם וכשאתם פנויים לתת ברצון ובאהבה. ולסיכום, מציבים את הגבולות שאומרים מתי מקבלים אצלנו תשומת לב ונותנים אותה.
הכותבת היא אם לארבעה, מנחת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר.