בפרשות השבוע "אחרי מות" ו"קדושים" אנחנו חוזרים לנושא שעסקנו בו כבר "אחרי מות שני בני אהרון". הרבה פעמים בתורה יש חזרה לאחור, כאילו מישהו "התבלבל" וכותב לנו פתאום במנותק מהרצף הכרונולוגי. למה זה קורה בעצם?
שתי סיבות לכך, מיני רבות, הן שהחזרה לאחור היא למטרת הדגשה של נושא חשוב, וכן כדי ללמוד ממה שהיה לעתיד לבוא, ולמנוע טעויות.
לפני שבועיים התייחסנו בכתבה על פרשת "שמיני" לנדב ואביהו, שני בני אהרן, שדווקא ברגע החגיגות וחנוכת המשכן עשו טעות ומתו במקום. ישנן סברות שונות לסיבות למשגה של שני האחים, אבל עיקר העניין הוא שהם עשו משהו בניגוד להוראות המפורטות של אלוהים.
אם כל זה ברור, מדוע אנחנו חוזרים אליהם כעת?
להכיר בטעות זה לא מספיק, ולהלקות את עצמנו זה מיותר
יש פה פרשה מאוד מיוחדת שמתחילה וגם מסתיימת (בפסוק השני מהסוף) בציווי הקדושה: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני יהוה" (ויקרא כ', כ"ו).
אלוהים עצוב כשבניו שוגים וחוטאים. הם בניו, מעשי ידיו, כך מסבירים לנו בקבלה. ולא רק זה, הוא רוצה שהם יתקנו את דרכיהם ויחזרו לדרך הישר. לכן, הוא מדגיש את קדושת המשכן ועבודת הכוהנים לצד הוראות מפורטות לאהרון ולשני בניו הנותרים (אליעזר ואיתמר).
החזרה לסיפורם של נדב ואביהו מלמדת אותנו שאלוהים רוצה שנתבונן על הטעויות שלנו, לא כדי להלקות את עצמנו אלא על מנת לתקן. ללמוד מהעבר. להכיר בטעות זה לא מספיק. ולהלקות את עצמנו זה מיותר.
מה כן? כן ליישם. לשבת ולחשוב מה אנחנו יכולים ללמוד מהטעות שעשינו ואיך כן אפשר לשפר בפעם הבאה.
איך כדאי להביט על הטעויות שלנו?
2 שאלות שמומלץ לשאול את עצמנו בפעם הבאה שאנחנו טועים הן:
- מה אני יכול ללמוד מהטעות הזו?
- מה אני יכול לשפר ולשנות בי בפעם הבאה?
אלוהים נותן הנחיות לכוהנים להבא, כדי שהמקרה שקרה לא יחזור על עצמו שנית ומוסיף על הכל את מצוות יום הכיפורים - לתקן ולשנות כבר אמרנו, נכון?
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני יהוה תטהרו": מי ששמע תפילה ביום הכיפורים, שמע הרבה מאוד פעמים את המשפט הזה שחוזר על עצמו. פעם בשנה ביום המיוחד הזה אלוהים פותח פתח לטהר את עצמנו, לחוקת עולם, ביום הכיפורים. למחול לנו על כל חטאינו.
אבל מה לגבי טעויות קטנות ויומיומיות, האם אנחנו יכולים לעשות תיקון יומיומי גם עליהן?
וכחוט השני, מהזכרת מות הבנים ודרך יום הכיפורים עוברים לפרשת קדושים, ובה התמונה מתחברת עוד יותר:
"קדושים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם" (ויקרא י"ט, ב').
פה, אלוהים ממשיך מעבר למצוות עוד ועוד חוקים ומצוות שמקדשים את עם ישראל. אתם מבינים? לפני רגע עשינו טיהור, עכשיו בואו נתקדש. אבל למה?
להוות דוגמה אישית
הרעיון החשוב שמוסבר בפרשה הזו הוא מה זה אומר להיות עם ישראל, העם הנבחר פירושו שאלוהים בחר בנו כעם. ומאחר והקב"ה הוא קדוש, ואנחנו העם שלו, גם אנחנו צריכים להיות קדושים. מה שיפה זה שלאורך כל התורה חוזר הבורא ואומר: אל תטעו. אתם לא תתנשאו על הגויים כי אתם העם הנבחר שלי. להיפך, תכבדו אותם, תנהגו בהם כאזרחים, זכרו שאתם בעצמכם הייתם גרים בארץ מצרים.
ובנימה זו, של אהבת אדם באשר הוא, ללא הבדל דת או גזע או מין, הבורא פשוט מבקש מאיתנו להיות דוגמה אישית. להיות ראויים להיבחר, לקדש את עצמנו ואת העולם שהוא ברא על כל גווניו.
שנזכה להיות דוגמה אישית לעצמנו, לבני הזוג שלנו, לילדינו, להורינו, לחברינו, לעובדים ולקולגות שלנו, לכל אדם באהבת חינם. אמן.