בשבוע שעבר דיברנו על מחצית השקל. אחידות בכל העם. והפעם, עם בניית המשכן, הקב"ה מבקש שכל מי שרוצה, שליבו מבקש ושרצונו מאפשר, יתרום להקמת המשכן. "אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ". כלומר, את המשכן מקימים מאהבת חינם. ממה שהלב של כל אחד מבקש לתת.
בעיניי, הגוף שלנו הוא המשכן שלנו. המשפחה שלנו היא משכן והזוגיות היא משכן. למעשה, כל מערכת יחסים משמעותית וחשובה שיש לנו בחיינו היא סוג של משכן. כל מערכת יחסים מקודשת (נישואים, למשל).
משכן בחיים: איפה מוצאים מקום מקודש בתוכנו?
לרגע אחד, ניקח נשימה עמוקה פנימה, ונתהה מה באמת הלב שלנו מבקש לתת שם, במשכן שלנו, כרצוננו, מלבנו?
המשכן הוא מקום משכן האלוהים, הנשמה. וניצוץ של הנשמה הזו, ניצוץ אלוהי, חלקיק קטן, קיים בכל אחד מאיתנו. מה הייתם רוצים להעניק, לתרום, לניצוץ הזה?
כל אחד תורם מהכישרון, מהיכולת ומהרצון שלו
לבניית בית המקדש, היו מי שתרמו זהב וכסף, היו שתרמו צמר, היו שתרמו אבני חושן, עצי שיטים, והיו שתרמו את כישרונם: לבנות, להרכיב, לעצב, לטוות ועוד. כל אחד ויכולתו, כל אחד וכישרונו. כולנו שווים לפני אלוהים, בכולנו יש ניצוץ אלוקי, ובכל אחד ואחת מאיתנו הניצוץ מתבטא באופן שונה.
ומה קורה בימינו אם אנחנו תופסים את המשפחה והילדים שלנו כמשכן שלנו? יש לי חברה שמשקיעה מאוד בילדיה בשלל פעילויות תרבות וחוגים. חברה אחרת משקיעה בהם בלימודים. אחרת בטיולים בטבע, ועוד אחת שמשקיעה ביצירות ומלאכה. כל אחת והיכולת שלה לתת. אי אפשר ולא כדאי להשוות! כל אחת כנדבת ידה. אל תסתכלו על הרשתות החברתיות. הן מציגות על פי רוב את הרגעים הטובים. אל תשוו. אין בזה טעם. חזקו את הכישרונות שלכם ושל ילדיכם.
כנ"ל לגבי מי שתופסים את גופם כמשכן: יהיו שיעשו המון ספורט, יהיו שיהפכו טבעונים, יהיו שיבלו במכוני יופי. כל אחת ואחד כראות ליבו.
חזרה לבניית בית המקדש, עם ישראל רחב הלב תרם מעל ומעבר לנדרש. ההירתמות לתרום למשכן הייתה כה גדולה עד שמהר מאוד ביקשו להפסיק את התרומות. אף שאנו לא חסרים אנשים עושי חסד ותרומות גם בימינו, אני מאחלת שנגיע למצב בו נתבקש להפסיק, שיהיה מעל ומעבר לנדרש.
מדוע ניתנו הוראות מדויקות לבניית המשכן?
אלוהים מוסר הוראות מדויקות ומפורטות לפרטי פרטים לגבי בניית המשכן: תכנון מלא, פירוט של החומרים שישמשו בבניית המשכן, כמויות ומידות אורך. הכול מאוד מסודר, מאורגן. מלאכת מחשבת של המוח. ללמדנו שהמוח חשוב לא פחות מהעשייה מהלב.
אנחנו שואפים לאזן ביניהם - בין הרגש והנשמה לבין המוח החושב. כך נבנה המשכן, כך נבנה כל דבר משמעותי בחיינו. חוכמת הלב - מוח ולב.
מי מנהל את הכול ואיך זה קשור לחוכמת הלב?
שני אנשים, מכל העם נבחרו להוביל את התכנון (עיצוב ובניה) של הקמת המשכן (מעבר להוראות שניתנו מאלוהים). שני האנשים הם בצלאל בן אורי בן חור (שבט יהודה) ואהליאב בן אחיסמך (שבט דן).
אנקדוטה קטנה: על שם בצלאל בן אורי בן חור, האומן הראשון המופיע בתורה, נפתח בית הספר לעיצוב המוכר לנו "בצלאל".
על בצלאל ואהליאב אלוהים אמר:
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת... לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת... וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ... מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם" (שמות ל"ה, ל"א-ל"ה). כלומר, בצלאל ואהליאב קיבלנו מתנת מחשבה ועשיה, בחוכמת הלב.
מתנה נפלאה שלא ניתנה סתם.
כל דבר שאנחנו עושים תמיד מתחיל מכוח המחשבה, עובר במעשים ודרך הלב. אם המחשבה, המוח, והלב משתפים פעולה עם העשייה – הדבר יוצא לפועל.
וברוח זו אני מאחלת לכולנו את חוכמת הלב, שנדע לחשוב מחשבות טובות ומקדשות, שנהיה נאמנים וקשובים ללבנו, נפעל באחדות המוח והלב, באיזון, ומכאן ניצור עוד ועוד משכן, עוד אור גדול לחיינו ולחיי העולם כולו!