עם ישראל נמצא במדבר צין ויושב בקדש. לאחר מות מרים הנביאה גם באר המים הפלאית שלה עזבה. והעם, שנותר ללא מים, מתלונן באופן מובן. עם שרוצה מים רוצה במילים אחרות לחיות. בתגובה, משה ואהרון הולכים לאהל מועד ונופלים בהמתנה לתגובת אלוהים.
קל להזדהות גם בימינו עם הרצון העז שמשהו יקרה מיד. ברגעים שאנחנו משתוקקים שיקרה נס, אנחנו רוצים שיקרה כבר אתמול. אך אחרי הרצון מגיעה גם האמונה. מ- 1 עד 10 (1=אין סיכוי, 10=בטוח כן) עד כמה אתם מאמינים שנס שביקשתם הוא אפשרי? תזכרו את התשובה, עוד נגיע אליה בהמשך.
חזרה למשה ואהרון. בפרשת חוקת נכתב ש-ה' נענה מיד לבקשתם ואומר למשה: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה (אסוף את כל העם) אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם".
המים הם מקור חיים. הם מכסים 70% ממעטפת כדור הארץ ומהווים 70% ממשקל גוף האדם. בהיעדר מים – בני האדם, בעלי החיים, וכל הצומח לא יוכלו לשרוד. לא בכדי, בקבלה התורה משולה למים – אין חיים בלעדיה.
אלוהים, אשר מבין את רצון העם, לא מעיר על תלונותיו. רק נותן למשה ואהרון הוראות ברורות מה עליהם לעשות.
לדבר ולא להכות
כמה כוח יש לדיבור, למילים שלנו. כמה כוח יש לתפילה. כמה כוח יש לאמונה שהדיבור יכול לקחת אותנו לאן שנרצה, או לחרוץ גורלות. ויש לשים לב למילים, להוראת אלוהים, ולתת להן להניע את הפעולות.
ה' רוצה שבכוח המילים יצאו המים. מה קורה בפועל? "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם".
אלוהים מבקש לדבר אל הסלע אך משה חושב כנראה שלדבר אל סלע זה מגוחך ומפגין קטנות אמונה. במקום זאת הוא מכה בסלע, ואף נחפז לזרז את צאת המים ומכה בו פעמיים. הרצון קיים בלהט אך האמונה לא שלמה.
חכמים מפרשים שייתכן ומשה רצה לזרז את הדברים ממש כמו שאנחנו רוצים הרבה פעמים בחיים. לפעמים אנחנו מבקשים שהדברים יקרו הרבה יותר מהר פשוט כי אנחנו בני אדם. קשה לנו לראות את התמונה המלאה ולהבין שדברים יקרו בזמן המתאים ביותר.
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם", נכתב בקהלת. כלומר, לכל דבר יש סיבה וזמן מדויק. כשבאמת נאמין, נדבר את האמת שלנו ונבקש עזרה בלי דד-ליין מאלוהים - זה יקרה.
"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"
אלוהים מעניש את משה ואהרון, שלא דיברו אל הסלע לעיני כל העם. אף שיש המון פרשנויות על מה עוד הם נענשו, כולם מסכימים שזה היה חטאם הגדול. בגינו, לא זכו להיכנס לארץ ישראל.
אכן, חיים ומוות ביד הלשון.
חזרה לימינו. את הדבר שאתם ממש רוצים, בקשו מאלוהים עם רצון טוב. באמונה שלמה, בעיני אחרים ולידם. בלי תנאים ובלי תאריכי יעד. לרגע אל תפקפקו במה שאתם רוצים ובמה אתם מאמינים. הרבה פעמים אנחנו "מתלוצצים" ליד אחרים שאין סיכוי שמשהו שאנחנו רוצים יקרה ושאם זה לא קרה עד היום אז זה כבר אבוד.
גם בדיבור הפנימי, בינכם לבין עצמכם, וגם בדיבור החיצוני עם אחרים, לרגע אל תפקפקו! בלי ספקות ובלי מאבקים וכמובן, בלי להכות במטה או להפעיל יותר מדי כוח.
אלוהים אוהב אותנו, המים כבר בדרך אלינו והם יגיעו בזמן הנכון! לכל דבר זמן ומקום.
שבת שלום!