הדיירים: זוג הורים לקראת גיל 40, וארבעה בנים בני 10-2. האם עובדת בתחום שירותי הרפואה והאב מהנדס תוכנה בחברת היי-טק.
הבית: הבית שוכן בהרחבה חדשה ביישוב הקהילתי עדי שבעמק יזרעאל, שבו נולד וגדל אב המשפחה. שטח המגרש 400 מ"ר ואילו שטח הבית 220 מ"ר בשתי קומות, כולל עליית גג ששטחה 30 מ"ר. הבית ומיקומו עונים על צורכי המשפחה: ביטחון, חופש, קהילתיות, מעורבות חברתית ועצמאות לילדים. את בתי ההרחבה תכנן משרד האדריכלות אופיר-חיים, וכל משפחה בחרה דגם מתוך מבחר קיים שבתוכו בוצעו שינויים.
החזון: לתכנן בית מודרני במראה חדשני המשלב בתוכו צורות הנדסיות לצד א-סימטריה מתוכננת. בין האלמנטים החשובים ללקוחות היו שינוי הכניסה הראשית, שינוי אזורי השירות, פתיחת חלונות גדולים, נגישות וסדר, חללי אחסון, נוחות ושימוש בשפה עיצובית סימטרית ברובה.
האילוצים היחידים שעמם התמודדנו נבעו ממאפייני דגם הבית שנבחר ובהם הנראות החיצונית וצבעי הבית. נראה שהצלחנו להתגבר על כל אלה בשיתוף פעולה מוצלח מול אדריכל ההרחבה ובאמצעות תושייה של אב המשפחה.
התהליך חולק לשניים. בתחילה, ליוויתי את בני הזוג ושימשתי להם יועצת תכנון ועיצוב אדריכלי במהלך כל זמן הבנייה. שלב זה כלל התייחסות לקירות, למפתחים ולחלונות וכן תכנון התאורה והגבס וייעוץ בבחירת החומרים. בשלב השני, אחרי שנה של מגורים, התחלנו בתהליך Re-design שבו בחרנו סגנון עיצובי, בנינו קונספט ועברנו יחד תהליך עיצוב פנים מחודש שיוסיף תחושת חמימות, צבע, נשמה והגשמת חלום.
את הבית אני מכנה "בית הפוליגון" מכיוון שהקו העיצובי שלו נקי ומאופיין בקווים הנדסיים ובצורות גיאומטריות בצבעוניות מונוכרומטית בשחור, בלבן ובאפור. כדי לרכך את התחושה בחרנו גופי תאורה, טקסטיל רך, רהיטי נגרות אישית ופריטי עיצוב ואמנות של יוצרים ישראלים. ברובד הזה של העיצוב הכנסתי צבעים נעימים דוגמת בורדו, ורוד עתיק, מנטה, חרדל וכחול.
משך הבנייה: כשנתיים, מתחילת התכנון ועד סיום העיצוב.
עלות הבנייה: כמיליון וחצי שקלים שכללו את עלויות התכנון, הבנייה, החומרים, הריהוט והאביזרים.
קווים נקיים מול נוף ירוק
קומת הקרקע משמשת את החלל הציבורי (כ-120 מ"ר) ובה מבואת כניסה, סלון גדול, פינת אוכל ומטבח בחלל פתוח, שירותי אורחים וכן ממ"ד המשמש חדר עבודה ומשחקים.
דלת הכניסה לבית עשויה מפסי עץ במראה במבוק. הדלת נפתחת למבואה מוארת שבגבה ניצב ארון אחסון גדול מאוד למעילים, תיקים, נעליים וניירת. הרהיט, המרכך את חלל המסדרון, הוא כלי קיבול לכל ענייני היומיום שאינם שייכים לפנים הבית.
משמאל למבואה סלון שבו רהיטים בגוני אפור ממסגרים שטיח בתכול מעונן. שולחן עץ גושני, מדף טלוויזיה בעץ ובלבן ושני שולחנות מתכת שחורים יוצרים יחד מראה הרמוני, צעיר וקליל. באזור הסלון, כמו גם בספרייה המודולרית שנבנתה על גבי קיר מרכזי בחלל הציבורי, מונחים ספרי טבע, אמנות ועיצוב וכן פריטי עיצוב ישראליים ובהם ואזות בציפוי זהב של אביאל אבודרהם, מנורת אריג של אריאל צוקרמן, אגרטלי קרמיקה מצופים זהב של סטודיו קאהן, כוסות הבעות פנים של דימה גורביץ', מסכות של צחי נבו ועוד.
ביציאה מהסלון אל המרפסת נהנים בני המשפחה מנוף לכיוון רכס הכרמל ויערות האזור. הנוף כולל עצי זית וחורש טבעי והצניעות של השטח מזוהה עם הדיירים שנהנים מתחושת פרטיות ואינטימיות גם בתוך היישוב הקהילתי.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
משושים עזי מבע
פינת האוכל: מול דלת הכניסה נמצא קיר פינת האוכל, נקודת המיקוד והכוח של הבית. המשימה הייתה למצוא פתרון לקיר באורך 3.6 מטרים. אחרי לבטים רבים, דף של קיפולי נייר הביא אותי לחפש עבודות של מעצבים עם קיפולים ותבליטים ייחודיים. הגעתי לחברת KAZA Concrete ונחשפתי למשושים העשויים יציקת תלת ממד של בטון וסיבי זכוכית. ערכנו פריסה ממוחשבת, בחרנו חמישה גוונים, הזמנו מחו"ל את האריחים וכשהגיעו ניגשנו, בעל הבית ואני, למלאכת ההדבקה שנמשכה שבע שעות. לבסוף התקבל קיר מרשים, ייחודי, מונומנטלי ומעורר התפעלות.
הרגע שבו הדיירים נשבו בקסמי תהליך העיצוב היה הרגע שבו חשפתי בפניהם את המוצר שישנה את פני הבית - קיר המשושים. בעלת הבית ציינה מראש שהיא לא מתכוונת להיות נוכחת ביום ההתקנה, אך כששבה הביתה תגובתה הייתה שווה את כל המאמץ. עד היום, כשאני נכנסת לבית הזה, ורואה את הקיר, הלב פועם בהתרגשות.
ארונית ייעודית העשויה נגרות בהזמנה אישית מורכבת מקלאפות, מדפים ומגירות וניצבת בפינת האוכל כך שבני הבית לא יצטרכו לקום בעת האירוח. הארונית נצבעה בגוון ורדרד פודרה ומאוחסנים בה כלי הגשה, סכו"ם, מפות ומפיות, יינות וכוסות יין. שולחן האוכל עשוי עץ מאסיבי, מסביבו כסאות שחורים ואפורים ומעליו נתלו גופי תאורה קלילים המדברים בשפה אחת עם קיר המשושים.
המטבח: מרכז ההווי של הבית עוצב בקווים נקיים ומודרניים. חלקו האחורי לבן ולפניו מובלטת חזית האי שחופה בעץ אלון. כיסאות הבר השחורים נבחרו בהתאמה לתאורה השקועה מעל.
המדרגות: את חלל המדרגות בחרו הדיירים להסתיר באמצעות אלמנט של טלוויזיה שקועה בקיר המשמשת אותם לצפייה במהלך היום. קומת הקרקע כולה רוצפה אריחים גדולים דמויי בטון מוחלק עם סמני שפכטל בגימור מאט. חלונות מסך גדולים נפתחים לכיוון הגינה ונוף העמק.
צבעוניות תלוית אופי
בקומה הראשונה, ששטחה כ-100 מ"ר, ארבעה חדרי שינה. פינת משפחה מחברת בין החדרים, חדר הרחצה של הילדים מתחבר לחדר כביסה ולמרפסת כביסה, ובסוויטת ההורים חדר רחצה וחדר ארונות פתוח.
פינת המשפחה: לפינת המשפחה מראה סקנדינבי והריהוט שבה שחור, לבן ואפור לצד ספרייה בירוק תפוח, והיא משמשת מבואה לחדרי השינה. בחדרי הבנים הבוגרים ארונות קיר משולבים בספרייה והריהוט עוצב והותאם אישית לכל אחד מהם.
חדר ההורים: בכניסה לסוויטת ההורים, שבה חדר ארונות פתוח וחדר רחצה, השתמשתי שוב באריח המשושים שהתחיל וסיים את כל התהליך העיצובי של הבית. כל הרהיטים בחדר ההורים עשויים עץ אלון והוזמנו במיוחד, לפי מידות מדויקות. מעל למיטה נתלו איורים של ג'ני מיילכוב ובהם רקדניות עדינות שמוסגרו במסגרת עם זכוכית כפולה.
חדרי הילדים: בחדר המתבגר הצבעוניות מונוכרומטית, ואצל הצעיר הצבעוניות נובעת מהריהוט ומאוסף הפליימוביל שלו. חדר הרחצה של הילדים חופה באריחים דמויי בטון ונתלתה בו ארונית עץ.
שיתוף מעצבים ואמנים ישראלים
דבר המעצבת: מאז ומתמיד חרתתי על דגלי את החשיבות שבשילוב מוצרים של מעצבים מקומיים. אני רואה בהם קולגות לכל דבר ומאמינה שבמדינה כל כך קטנה ותוססת עלינו לתת תמיכה זה לזה ולפרגן כמה שרק אפשר. בנוסף, בית שבתוכו קיימים חפצי אמנות מסוג זה, מתפתח ומקבל את אופיו המיוחד באמצעותם. בעבודתי השוטפת, אני ממש מחפשת את המעצבים הצעירים, עוקבת אחר עבודתם, קוראת הרבה ומשתדלת להכירם באופן אישי.
עיצוב עבורי הוא יצירה ויכולת לשלב מקצועיות, אינטואיציות, ראיית הנולד, מעקב אחר שינויים והתפתחות תוך כדי תהליך. חשוב לי לעבוד צמוד ללקוח, להכיר אותו לעומק, לזהות את רצונותיו וצרכיו, להבין מה החלומות שלו וכך להתאים עבורו את החלל.
העבודה עם הדיירים על הבית הזה הייתה מפרה, מרגשת ומעצימה. לא פעם נתקלנו בקשיים ואז שימשתי עבורם יועצת ומסייעת בבחירות קשות וקפדניות. ומצד שני, הצלחנו להישאר חברים טובים ומסורים שיודעים לבטוח ולהאמין זה בזה.
טיפ: שיפוץ הוא תהליך ארוך המתאפיין בריבוי של בחירות ואנשי מקצוע ובהשלכות פיננסיות לא מבוטלות ולכן עלינו המעצבים להיות שם בשביל הלקוחות.
ללקוחות אני מציעה לעשות שיעורי בית לפני בחירת המעצב. מעבר להמלצות, נסו להבין אם אתם מתחברים לסגנון העיצובי ולעבודות קודמות שלו. בקשו ממנו להסביר ולפרט ככל שניתן את תהליך העבודה המשותף ובררו עליו כמה שיותר פרטים. מרגע שהחלטתם, נסו להתמסר לו ולתהליך ותנו לו את התחושה שאתם בוטחים בו על מנת להוציא ממנו את המיטב. אל תפחדו להעז.
פריט אהוב: מנורת POLYGON בפינת האוכל בעיצוב סטודיו מג'נטה. חיפשתי מנורה מיוחדת לפינת האוכל שמצד אחד תהיה לה אמירה עיצובית משלה ומצד שני תשלים את המראה הכללי של הקיר ולא תסתיר את האריחים המיוחדים שברקע. מעבר ליופייה, כשהיא נדלקת היא מייצרת אלומות אור מיוחדות על התקרה.
ליבנת כהן מרין, סטודיו לתכנון ועיצוב פנים
במדור הקודם: בית חד קומתי בשרון, עם בריכה שחייה
לכל הכתבות במדור בשיפוץ