הדיירים הם בני זוג קרייריסטים בתחילת שנות הארבעים - מנהלת בחברת סטארטאפ ושותף במשרד עורכי פטנטים - ושלושת ילדיהם הצעירים. בני הזוג התאהבו בדירה ברחוב שקט בצפון הישן של תל אביב, בבניין משותף ובו שלוש קומות ושלושה דיירים (דירה בקומה). שטח הדירה 160 מ"ר, פלוס מרפסת של כ-20 מ״ר.
מלבד הבניין הפינתי השמור משנות החמישים, העטוף בצמחיה מטפסת וירוקה, גם הדירה עצמה הייתה בסטנדרט מאוד גבוה. כנראה שהיא לא הייתה עוברת שיפוץ אלמלא הצורך לשנות את החלוקה הפנימית שלה בהתאם לצרכי המשפחה: הדיירת הקודמת בדירה חיה בה בגפה ולפני שלושים שנה הפכה אותה לדירה עם חדר שינה אחד וחללים ציבוריים עצומים. האתגר היה לשמר את הייחודיות ואת ההדר הישן שלה (שכלל נגרות אומן ואמבטיית צפחה ייחודית מאבן) ויחד עם זאת להפוך אותה לדירת משפחה מודרנית.
"ללקוחות היו דרישות מאוד צנועות לשינויים תכנוניים מינוריים, וכבר בשלב הראשון הסברתי להם שלשלב בין הצורך לערוך שינויים בחלוקה הפנימית לבין הרצון שיהיו מינוריים הוא בלתי אפשרי", מסבירה המעצבת אנה וייל. "אתגר נוסף שמאוד שמחתי לקראתו היה הרצון שלהם לשמר עד כמה שניתן את עבודת העץ המסורתית שבוצעה בבית והייתה מאוד נוכחת בו. אני מקפידה בכל הפרויקטים שלי לשמור על מרחב 'לא מטופל' שידע לשמור ולהגן על הסביבה מעיצוב יתר, ואחת הדרכים לעשות את זה היא לדעת ליצוק לתוך מצע קיים שמלא בנשמה ובזיכרון את החדש ברגישות ובדיוק שנכון ללקוחות".
התהליך ערך שמונה חודשים: חודשיים לתכנון, בחירת חומרי הגמר ובעלי המקצוע, ארבעה חודשים לביצוע ועוד כחודשיים של השלמות ופיין-טיונינג לאחר הכניסה לדירה. העלות הכוללת של השיפוץ הייתה כמעט מיליון שקלים.
הפרויקט היה שיפוץ מלא שכלל הריסה ובנייה מחדש של החדרים. בכניסה לבית יש מבואה עם מראה גדולה על הקיר, ארון כניסה בצבע טרקוטה ושידת מדפי עץ. בחלל המבואה יש גם שירותי אורחים עם אריחי בטון. דלת השירותים ומדף הכיור נחתכו מלוחות העץ שפורקו בדירה.
חלל הכניסה הוא מרכז הבית וממנו הדירה מתפצלת לשלושת חלקיה העיקריים- אגף הילדים, חלל ציבורי, ואגף אחורי להורים. מימין למבואה דלת פיבוט גדולה שמובילה לאגף הילדים הגדולים יותר ובו שני חדרי שינה, חדר רחצה עם אמבטיה ומקלחון רחב, וגם פינת משפחה עם מסך טלוויזיה ופופים. חלל רחב שנוצר בכניסה לחדר הרחצה נוצל לטובת ארון שרות גדול שמכיל את מכונות הכביסה ושאר מכשירים. ארון הכיור בחדר הרחצה עשוי ברזל בשילוב של עץ, הריצפת והקירות מחופים בטדלקט – טיח מרוקאי בגוון אפור בהיר.
החלל הציבורי מתחיל במטבח שמורכב משני פסים מקבילים – פס כיור ופס של אי עם ישיבה, שם גם ממוקמות הכיריים. בהמשך המטבח פינת אוכל, משטח המטבח עשוי גרניט פורצלן דמוי בטון מלוטש. מצידה השני של פינת האוכל יש מעבר רחב לסלון, לצד ויטרינת היציאה למרפסת הבית. ויטרינה נוספת מאזור המשחקים של הילדים הופכת את המרפסת למשותפת לשני חלקי הבית ומאפשרת הצצה וקשר עין של ההורים עם הילדים. בכניסה נשמרו מדפים וארונות מקוריים שהיו בדירה ובהמשכם ארון בגדים ארוך. הרצפה והקירות בחדר הרחצה מחופים בטדלקט בגוון אדמדם. פינת העבודה של ההורים נמצאת בתוך חדר השינה.
כמעט בכל דלתות העץ שהיו בבית נעשה שימוש חוזר: דלת הזזה גדולה שהייתה בכניסה לחדר הרחצה הישן הועתקה לחדר הרחצה החדש בחדר ההורים. מחיצת הרמוניקה שחצתה את הסלון לשני אזורים פורקה ולוחות העץ שלה הוסבו לשולחנות העבודה של הילדים ושל ההורים. מאחד הלוחות גם הוכנו מדפים לנישה במטבח עבור צלחות, קערות וכלי קרמיקה נוספים שמייצרת אמה של הלקוחה. 
דבר המעצבת: "הסינרגיה עם הלקוחות הייתה מושלמת. תהליך שיפוץ תובעני טומן בחובו כמות אדירה של לחצים אבל הזוג הזה ידע לנתב את האנרגיות למקומות נכונים, חילק נכון את העבודה ביניהם ונתן את הספייס והקרדיט לכל בעלי המקצוע לעשות את עבודתם. אין לי ספק שכשהאווירה מסביב חיובית הכל בא על מקומו וגם אתגרים שצצים בדרך נפתרים על הצד הטוב יותר מהתכנון המקורי שכשל. אני ממליצה לקחת פרק זמן אחרי הכניסה לבית, כדי להסתגל אליו. צצים כל מיני דברים ואני תמיד מגיעה אחרי כדי לפתור כל עניין שמתגלה".
תכנון ועיצוב: אנה וייל, סטודיו WANTYM
קבלן – יוסי שמעוני, גיא בניה ושיפוצים
נגר – שי שניר