קיץ בלונג איילנד: בית חוף אמריקני במרכז הארץ

הדיירים: זוג צעיר ושלושה ילדים קטנים.

הבית: בית בן קומה אחת, כ-160 מ"ר, ממוקם בשכונה שקטה במרכז הארץ ומכיל שישה חדרים (כולל הסלון). לפני השיפוץ היה הבית "בית סבתא" מט לנפול, רקוב מן היסוד, אך מלא קסם וניחוחות של פעם.

החזון: בית בסגנון בתי החוף האמריקנים, רגוע, מזמין ומשלב תפיסת עולם של פתיחות. שיהיה נוח ונעים לאירוח, בתקציב לא גדול. כמעצבת, אני מאמינה שצריך לשמור על הפשטות של המבנה, לחזור לבסיס וליצור בית שחוגג את הדברים הפשוטים של החיים. מוטב לברור את החפצים ולהשאיר את מה שנחוץ או יפה, וכך אפשר ליהנות מאווירה שהיא רגועה, קלה ולא יומרנית.

שמירה על הפשטות אינה רק החלטה עיצובית, אלא מנטרה שמציעה רוגע ותחושת הקלה בחיים מוטי הטכנולוגיה שלנו. שמירה על הפשטות היא חזרה לבסיסיות ושימוש חוזר בחפצים שילוו אותנו בעיצוב החדש. על ידי שיפוץ קל או הסבת הפונקציונליות שלהם, אפשר להשתמש ברהיטים ישנים ולהפוך אותם לעדכניים, תוך שאנו משמרים נוסטלגיה, שומרים על הסביבה וחוסכים כסף.

לא אחת אנו חוטאים במחשבה, שככל שיהיה לנו יותר - בית גדול רהיטים יקרים וטכנולוגיה עכשווית - נהיה מאושרים יותר. מצאתי שזה לא עובד כך. האושר מושתת על הרבה רבדים ואחד מהם הוא באמת, איך שאני מכנה אותו, בית המקדש הפרטי שלנו: הרמוניה של סגנון, צבע, נוחות, תפיסת עולם ואהבה. ככל שאנו נצמדים  ליופי שבפשטות, כך נגלים בפנינו יופיים ותמימותם של החפצים.

חלומם של הדיירים ומשאלת לבם חפפו את משנתי ואת רצוני להעניק להם סדר, ארגון ומסגרת להתנהלות קלה, זורמת ושלווה. אנחנו מעצבים את ביתנו בדרכים שונות: חלקנו נצמדים לפשטות וחלק אחר נמשך לסביבה יותר מתוחכמת ומאורגנת, אך אין ספק שכולנו צריכים סביבה מתפקדת, תומכת ובעלת זרימה, שתעבוד בשבילנו ולא אנו בשבילה. התנובה של סביבה מתוכננת לא תסולא בפז. היא מספקת איכות חיים, שלווה וביטחון. עיצוב בית בצורה נבונה תומך בזרימה חלקה.

 משך השיפוץ: השיפוץ נמשך כשבעה חודשים.

המטבח: הרמוניה של עץ וברזל

המטבח סופח לחלל הציבורי והוקם בסמיכות לטרקלין המשפחתי, כך שמן הכניסה הרומנטית ניתן לראות את הסלון והמטבח נחים זה לצד זה בהרמוניה מושלמת. המטבח, כאמור, תוכנן ותמך ברוח הכללית של בתי החוף שלחופי האוקיינוס. תקרה משופעת שאליה חוברו קורות עץ דקורטיביים נחה על קיר לבנים בגוון לבן עתיק. רצפת העץ הכהה נותנת במה לחגיגה של כסאות ברזל תעשייתיים, המשתלבים עם שולחן עץ מיושן. בזכוכית המשוריינת המחפה את השולחן נוצרת השתקפות מעניינת של המנורות התלויות מעל.

המנורות הן למעשה קערות זכוכית שונות בגודלן ובצורתן, שחברו יחד למנורה מרכזית. ארון המזווה שנטמן בקיר יוצר מראה אוורירי ומסקרן ותורם אף הוא לניקיון העיצובי.

חדר משפחה: מחול גיאומטרי

אחד מחוקי הבנייה בשיפוץ דורש את בנייתו של הממד – המקלט. לכן, לבית הרעפים הצנוע סופח חלל עם גג שטוח שאתגר מבחינה עיצובית. מובלעת חשוכה שנוצרה מסיפוחו הפכה במפתיע לחדר משפחה מואר, שהיה חלומם של הזוג הצעיר. כדי לספק אור טבעי לחלל שהיה נטול חלונות, הגבהתי את תקרת החדר ובאחד מקירותיה פערתי חלון נמוך ורחב. התקרה המשופעת נושקת לקיר שעליו טפט בצבע ג'ינס עם מדליונים לבנים. ספת פסים הנפתחת למיטה זוגית ושטיח צבעוני משלימים את המחול הגיאומטרי. בתוך גומחה בקיר נבנתה פינת עבודה קטנה ופונקציונאלית.

חדר השינה: כולל יציאה לגינה

חדר השינה תפס את מקומו של המטבח הישן שהיה בכניסה לבית. בקיר נפתחה דלת יציאה לגינה הקדמית המתכתבת עם חלון רחב ידיים. החדר שטוף באור טבעי במשך כל היום. בשל התקרה המשופעת לא התאפשר למקם את ארגז התריס מעל החלון ונדרשו דרכים יצירתיות להתגבר על המכשול. תריסי אלומיניום שנצבעו בגוון של תכלת אפרפר שולבו בקיר ופתרו את בעיית ההצללה.

רצפת עץ כהה בלכה עמידה ובוהקת, יוצרת ניגוד ללובן התקרה וטפט המדמה קיר ישן בניחוח של החוף המזרחי בארצות הברית (New England) משלים את תחושת בית הקיץ. מנורות קריאה ומנורות תקרה עשויות זכוכית מעוטרת חותמות את תחושת החופש והאווריריות. בכניסה לחדר יצרתי פינת עבודה קטנה ואינטימית. אומנם היא אינה גדולה, אך מהווה מקום מפלט מסוגנן, שקט ונוח לבעלי הבית. שני לוחות מודעות זהים שעליהם זר מעלי קיסוס נותנים את המגע המדויק ללוק הקולוניאלי.

חדר הבנות: תחושת שחרור וחופש

חדרן של הבנות נקי, חף מגחמות, מעניק תחושת שחרור וחופש ומאפשר לקרני השמש לחדור לתוכו, תרתי משמע. הגוונים הדומיננטיים שנבחרו - רובם לבנים ורכים, עם נגיעות קלילות של תכלת, ורדרד ואדום תות. חלון ברזל בפרופיל בלגי בגוון תכלת אפור משלים את התמונה ויוצר תמונה משלו. וילון רומאי עם פסים דקיקים בתכלת ולבן מוסיף חן ומפחית את רשמיותו של החלון.

הכניסה לבית: רצף רעיוני

המעברים - אותם חוטים מקשרים שיוצרים דיאלוג תמידי בין חלל לחלל, הם הכוח המאחד והכוח המפריד כאחד. הם מעצימים את מכלול החללים בבית.

בבואי לתכנן חלל פנימי, תמיד חשובים לי ההמשכיות והרצף. המעברים אחראים לא פעם על עיצוב בעל המשכיות, לא תלוש, שמחובר לרצף רעיוני עם היגיון של התחלה, אמצע וסוף. מעברים טומנים בחובם סודות לא קטנים ורמזים על דיירי הבית. דרכם יכולים לבוא לידי ביטוי כל החלומות שלא מצאו את מקומן בחללים המרכזים. הם יכולים לספר סיפור אינטימי שלא נגלה בחללים המרכזים של הבית.

בכניסה לבית, שזהו אחד המעברים הראשיים, תכהן דלת הכניסה בתפקיד הראשי מברזל בלגי בסגנון דלת ירושלמית עם פיתוחים. הדלת שולחת רמזים לגביי מהות הבית ותהווה מוטיב מקדם לבאות. המסדרונות ישלחו רמזים עבים לחדרי החדרים וילוו אותנו בנגיעות ובטפטוף של אלמנטים עיצוביים למרכז הדומיננטי.

שירותי האורחים בכניסה: שילוב של סגנון הניו אינגלנד עם אינטרפטציה אישית של ישראל הישנה - הכלאה שמתבטאת בשילוב של קורות העץ עם רצפת בטון מצוירת שאופיינת לדירות ישנות בתל אביב, טיח מינראלי לקירות ומראה מיוחדת שנקנתה אצל האספנית והמעצבת ענת סגל. 

דבר המעצבת: "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", כתב: מיס ואן דה רוהה. כשמעצבים בית או אפילו חדר אחד, חשוב להתמקד בכל הפרטים, אפילו הקטנים ביותר. לכולם יש תרומה גדולה למאמץ הכללי, בתכנון הכולל. הפריטים והפרטים הם למעשה אותם חפצים וגימורים המרימים כל חדר והופכים אותו מאנונימי לבעל זהות אישית, לד.נ.א של הבית. הם יכולים לבוא לידי ביטוי במראות, בתמונות, בחיפויים, בטפטים, בכלים, בטקסטיל ועוד. פריטים, בבתים מסוימים, יכולים להיות מונחים כ"אבן שאין לה הופכין", בעוד שבבתים אחרים הם יונחו באהבה והרבה תשומת לב שיוצרת קומפוזיציה, המעלה את ערך החדר ומכניסה עניין וצבע. ההתייחסות העדינה הזו לפריטים יכולה לעורר בכל אחד מאתנו את החשק לרוץ לביתו ולבחון מחדש את מאגר האוצרות האישיים שלו.

טיפ עיצובי: האני מאמין שלי מורכב מנוחות, אינדיבידואליות, תקציב, פונקציונליות מעשית. בפגישה הראשונה עם הבית אותו אני עומדת לעצב, עולים ארבעת המרכיבים שמצאתי במהלך שנותיי כמעצבת כאבני יסוד לתכנון הבית. כשאני בוחרת להישען על מרכיב אחד או יותר ולתת לו אינטרפרטציה פרטית, סך כל האינטרפרטציות מולידות את הבית המושלם לכל לקוח ולקוח.

אני חושבת שאילוצים מולידים יצירתיות נפלאה. אני נשענת בעבודתי על קלאסיקות מהעבר, מחוברת קלות לטרנד העכשווי ונושאת עיני למחר ולמה שיוליד. הסגנון שקרוב לליבי הוא סגנון הבאוהאוס הבינלאומי. אני מתרפקת על גאוניותם של מיס ואן דר רוהה, לה קורבוזיה ואריך מנדלסון. תרומתם לאדריכלות ולעולם העיצוב נותנת אותותיה עד עצם היום הזה.

הכי חשוב: תאהבו את מה שאתם עושים. לאהוב את הבחירות שלכם, ולזכור שתמיד אפשר לשנות. האושר נמדד באינספור פרמטרים שעל כולם מנצחת אהבה ואמונה.

אדריכלות ועיצוב פנים: ריקי קורי בכר.
הבית מתוך הספר "ריקי קורי בתים", כתיבה ועריכה: אביבה וקסלר, הוצאת מטר

במדור הקודם: נגיעות של צבע - בית שמח בשרון
לכל הכתבות במדור בשיפוץ 

מעצבים ודיירים, יש לכם בית שעבר שיפוץ ואתם רוצים להציג אותו במדור? כתבו לנו