עצים משפרים את איכות האוויר, צמרותיהם מספקות צל, הם מפחיתים את הטמפרטורה שמתחתם ואת תופעת איי החום העירוניים. הם סופגים מי גשמים וכך מפחיתים סחף קרקע. במחיצתם גדלים חרקים וציפורים, וגם בני האדם מפיקים מהם רוגע וזוכים במרחב נעים לשהייה. רחובות עם עצים מעלים את ערך הבתים בסביבתם ובאופן כללי, אזורים ירוקים הופכים את העיר לאטרקטיבית ומושכים תושבים ומבקרים.
לכל הכתבות בערוץ living
"מהעצים המפוארים בישראל": שדרות הפיקוסים בהרצליה
אין מי שלא מכיר את שדרת עצי הפיקוס ברחוב הנשיא יצחק בן צבי בהרצליה שניטעה לפני כ-80 שנה, ומי שעדיין לא מכיר – מוזמן להכיר. הרחוב אומנם אינו גדול ולא מרכזי, אבל מי שביקר בו, מודע להיותו אחד היפים בעיר אם לא בארץ. המקבץ הדרמטי בשדרה נמתח בין הרחובות קרן היסוד ובזל, ואי אפשר להתעלם מגודלם של העצים הסבוכים, מהגזעים העבותים ומהקשתות הנוצרות מהחיבור ביניהם, שנראות כמעין מנהרה. שדרה מרשימה נוספת של פיקוסים, אגב, נמצאת בשדרות ח"ן במרכז העיר.
"פיקוס הוא אחד העצים המפוארים שקיימים בישראל, בייחוד פיקוס השדרות שגדל לקטרים של 18-17 מטרים והגזעים שלו יכולים להגיע לממדי ענק של כשני מטרים", אומרת טל עברון כרמל, אדריכלית נוף ומנהלת המחלקה לפיתוח סביבתי בעיריית הרצליה. "פיקוס הוא עץ מאריך חיים, וסוגים שונים שלו, פיקוס התאנה או פיקוס השקמה שמוזכר עוד בתנ"ך, נמצאים ברחובות נוספים בעיר. העירייה רואה בעצים ערך שימורי ותכנוני חשוב ומקפידה בכבודם, החל מטיפול פיזי של צוותי גיזום ועד הגדרתם כעצים לשימור מחמיר שלא מאפשר כריתה". לדבריה, הרחוב נחשב יוקרתי לא מעט בזכות העצים המפוארים, אבל בבקשות להיתרים מתושבים מופיעות לא פעם בקשות לאפשר חנייה או בריכה על חשבונם.
נשמע שניקוי האוויר, הענקת החמצן והצל והורדת הטמפרטורות ב-4 מעלות הם זכייה לכל עיר, אולם היותם של העצים בית גידול לציפורים ועטלפים היא גם אתגר, בשל יריקות העטלפים ולשלשת היונים. בזמן הבשלת הפרי, מלכלכים הפירות את הרחוב והעירייה מנקה אותו ביסודיות כדי לשמור על הניקיון. "לפני 15 שנה הרחוב עבר שיפוץ, ובשל ייחודיות העצים, העירייה הזמינה אגרונום מיוחד שנתן הוראות שימור וטיפול, כיצד להימנע מפטריות ואיך להשקות אותם בזמן העבודות. פיתוח מדרכות סמוך להם הוא קריטי. השורשים עלולים להיפגע אם לא יטופלו כראוי, ואת התוצאות עלולים לראות אחרי שנים בנפילת העץ". עברון כרמל מוסיפה כי שורשי האוויר של פיקוס השדרות מקבלים לחות מהאוויר ולא רק ממים באדמה. הם יכולים לרדת למטה ולהיות חלק ממערכת העיצוב של העץ. "כבר ראיתי פיקוסים בקרבת גדר שיכולים 'לבלוע' אותה בקלות. ניתן למצוא את השורשים במרחק של מטרים רבים מהעץ, למשל כשהם חודרים לביוב ומחפשים את מערכות המים. יש להם יכולת לזהות צנרת מים פתוחה, לחדור לתוכה ולסתום אותה".
כמה זמן יכולים העצים להחזיק אחרינו?
"בטיפול נאות הם יכולים לחיות מאות שנים. בהרצליה יש צוות רב מערכתי שאחראי להם והם כלולים בתוכנית ההצללה של העירייה, ששימור העצים, כולל הפיקוסים, הוא נדבך חשוב ממנה".
מושא למחקר בן שנים: הפיקוסים בגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב
אסופה נאה של מיני פיקוסים קיימת בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב – שדרה גדולה של פיקוס השדרות והשאר מינים שהתבססו כאן בתקופות קדומות כמו פיקוס התאנה, פיקוס השקמה ופיקוס בת-שקמה, או כאלה שהובאו לכאן במיוחד כמו פיקוס כינורי, פיקוס עלי-מגנוליה, פיקוס קדוש ופיקוס אוזני. האוסף נוסד על ידי פרופ' יעקב גליל, שחקר את מנגנון ההאבקה של הפיקוסים. "השדרה מונה כ-20 פיקוסים שניטעו ב-1975", אומרת הבוטנאית ואוצרת הגן טל לבנוני. "מקורו של פיקוס השדרות טרופי, מדרום מזרח אסיה, והוא מקור מזון לחיות בר ומושא למחקר בן שנים. הוא גדול, מרשים ויפה, אבל מתאים לפארקים גדולים, לא בקרבת מדרכות או בתים, ופחות מומלץ היום כעץ לשדרות הומות אדם".
כדי להבין למה נהנים מיופיו של העץ אבל סולדים מהלכלוך שלו, צריך להכיר שני מינים של צרעות זעירות. הראשונה, Odontoffrogatia galili, שהתגלתה לראשונה בארץ ונקראת על שמו של פרופ' גליל, הגיעה לארץ בתחילת שנות ה-70, גרמה להתפתחות הפירות ללא האבקה והעצים התחילו ללכלך, אך לא יצרו זרעים.
בהמשך, בשנות ה-90, הגיעה לכאן צרעה זעירה נוספת, Eupristina verticillate, ממשפחת ה"צרפגיתיים" (שילוב של צרעות + פגות, תפרחות העץ שבתוכן הן חיות). צרעה זו מאביקה את הפיקוסים, והם מבשילים פירות עסיסיים מלאי זרעים וכך מתרבים. התפרחות מתפתחות לפירות בשלים שגורמים ללכלוך. במשך עשרות שנים, כל עוד לא היו בארץ הצרעות, פירות הבוסר נותרו קשים ולא הבשילו. הם נפלו כגולה קטנה ירוקה ולא כפרי בשל, ולא משכו עטלפים שהיום חוגגים עליהם ויורקים את השאריות שלהם.
כמו עברון כרמל, גם לבנוני מתארת תכונה נוספת של חלק מעצי הפיקוס - היכולת "לחנוק" עצים אחרים. זו למעשה נביטה שלהם על גבי עצים אחרים, פעמים רבות על גבי דקל, לפעמים על קירות. "הם שולחים שורשי אוויר כלפי מטה, עד שמגיעים לקרקע ומפתחים גזע. באזורים טרופיים זה קורה מהר והם יוצרים רשת שורשים מסביב לעץ שבחיקו נבטו, ובסופו של דבר חונקים אותו. העץ הפנימי מת ולפיקוס יהיה חלל באמצע לגדול לתוכו".
מאבק ציבורי הציל אותם: עצי הפיקוס והאיקליפטוסים של עכו
נעבור צפונה ושם נמצא את עצי הפיקוס בעכו, בתוואי של רחוב דושניצקי עד רחוב מרים בן פורת. השדרה הוקמה ב-1933 בתקופת המנדט הבריטי. ברחוב דרך השלום צומחים איקליפטוסים בני כ-100 שנה. בתחילה שימשו להסתרת הכביש בתקופת המנדט הבריטי ובהמשך להסוואה של מחנה צה"לי סמוך. לפני כשנתיים הסתיים בהצלחה מאבק ציבורי להצלת 30 מהם לאחר שהייתה כוונה לכרות אותם לטובת מסלול המטרונית בין הקריות לעכו, באזור בוסתן הגליל.
מובילים לעולם שקט וקסום: הכניסה לבית לחם הגלילית
הכניסה לבית לחם הגלילית מלאה בעצי אלון ובפיקוסים עתיקים, שמובילים את מי שמגיע אליה לעולם שקט וקסום. תושב המושב, יורם מדן, מספר: "הפיקוסים ברחוב הטמפלרים בבית לחם הגלילית נשתלו בשנות ה-60, ועצי האלון עוד קודם, לדעתי עוד בתקופה העותמאנית. למרות שחלקם נכרת על ידי הטורקים, היער נשמר".
ערך נופי, סביבתי, היסטורי ואסתטי: עצי אורן וברושים בשדרות חיפה
עצי אורן וברושים ממלאים שלוש שדרות בחיפה – שדרות הצבי, שדרות יצחק ושדרות הברושים. פרופ' יוסי בן-ארצי, היסטוריון וגאוגרף, פרופסור מן המניין בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, מספר: "שלוש השדרות הן חלק ממושבת הקיט הגרמנית שנקראה כרמלהיים, והחלו בהקמתה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. בהנהגת סגן הקונסול קלר הוקמו ופעלו שם בתי מלון והבראה, וכדי שיהיה מקום לטייל בצל בעוד הכרמל כולו היה קירח, ניטעו חורשות אורנים מסוגים שונים. כך גם בשלושה רחובות מקבילים ניצבים לרחוב קלר, במורד השלוחה הארוכה כלפי מערב". הברושים ניטעו מאוחר יותר, בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, לצורך סימון גבולות מגרשים.
לדבריו, במרוצת השנים עיריית חיפה טיפלה ושימרה את השדרות, אך מרגע שהוחלה תוכנית תמ"א 38 ואושרו תוכניות בנייה מסיביות על המגרשים, נפגעו לא מעט עצים. "פורומים ציבוריים נאבקים מפעם לפעם על שימור מבנים ועצים באזור. אלה שדרות בעלות ערך נופי, סביבתי, היסטורי ואסתטי ועל העירייה לשמור עליהן כעל בבת עיניה".
מופע של צל וחמצן: הפיקוסים ברחוב הנדיב בזיכרון יעקב
נמשיך לזיכרון יעקב, שם ניטעו הפיקוסים ("פיקוס קדוש") ברחוב הנדיב, הצמוד למדרחוב, בראשית שנות ה-60 ומטופלים היום על ידי המועצה המקומית ביראת כבוד, עם גיזום פעם בשנתיים ב"פינצטה". זה אומר שהגיזום נעשה באמצעות פתיחת "חלונות" ולא בכיסוח של מסורים. "הם מעניקים למקום מופע של צל וחמצן. בשל ריבוי עסקים אנו מחויבים שענפי העץ לא יפלשו לגגות ולחלונות, ולכן מאזנים בין העצים לעסקים", מסבירה טליה מבור, מנהלת אגף איכות הסביבה וקיימות בזיכרון יעקב.
עוד שדרה שתפרח בזיכרון יעקב במאי למשך חודשיים היא שדרת ג'קרנדות (סיגלון חד עלים על שם צבע הפרחים הסגולים), בעלת ההיסטוריה הארוכה. הריאה הירוקה בלב המושבה נמצאת בין רחוב הברושים לרחוב השקד. היא ניטעה על ידי בני הזוג גיטה ומיכאל לנגה כשביל כניסה לאחוזה שבנו בזיכרון יעקב ב-1912. העצים עצמם ניטעו לאחר מלחמת העולם הראשונה, וגם אותה מטפחים במועצה. 
ים סוער של שורשים: עצי הפיקוס של מושב ביתן אהרון
עצי הפיקוס של מושב ביתן אהרון נשתלו ב-1936 על ידי ראשוני המושב ונמצא מול בית הראשונים. בפוסט עם תמונת העצים מזכיר אחד הגולשים כי הוא מכיר את השדרה היפהפייה הרבה שנים, והכביש לידה נראה כמו ים סוער בגלל השורשים. שיטוט במקום מגלה סדר וטיפוח, שער שמפריד בין השדרה לבתי מושב. עמוס חייקין, יליד המקום, מספר כי השלג שירד ב-1951 בעמק חפר ומכת הקור גרמו לעצים להתפצל ולהתפרץ לרוחב. עם הבעייתיות שהם מביאים, בין השאר לכלוך בעקבות עטלפי הפירות, הם מעניקים לרחובות הקטנים מראה של יער קסום ולא פעם מגיעים למקום כלות וחתנים כדי להצטלם.
אהבה בת 90 : שדרת הפיקוסים במושב בית חירות
שדרת הפיקוסים במושב בית חירות נטועה ברחוב הראשונים עוד מהימים שבהם נקרא הרחוב "רחוב א'", לפני כ-90 שנה, ועד היום ותיקיה קוראים כך לרחוב.
עצים שהם תפארת: שדרה הפיקוסים במושב אביחיל
שלט הממוקם בפינה של שדרה הפיקוסים במושב אביחיל מספר כי היא ניטעה על ידי תלמידי בית הספר המקומי ב-1946, ביוזמת חבר המושב משה נלסון, ועבודות ריצוף ותאורה בוצעו כעבור 48 שנה, ב-1994. היא נמצאת ברחוב העצמאות, בחלק המרכזי בין בית הספר לצרכנייה. "נטעתי את העץ הפינתי כשהייתי בכיתה ד', סדר גודל של 80 שנה", אומר איתן ישראלי, דיפלומט, אגרונום וחקלאי בנשמה, שגדל והתחנך במושב, והוריו היו בין מקימיו. "היינו כיתה קטנה של 15 ילדים, כמו כל ארבע הכיתות בבית הספר, ובט"ו בשבט היינו יוצאים לחפור בורות וכל שני תלמידים שתלו שתילים שהביא נלסון. השתילים הקטנים של אז מתנשאים היום לגובה של 40-30 מטר".
אורך השדרה כ-70 מטר והוא מעיד כי יותר משהיא מפריעה, היא יפה. "העצים הם תפארת, אין בכלל שאלה. אין עטלפים, אבל הרצפה מתלכלכת ומנקים אותה פעמיים בשנה". כאגרונום שרואה חשיבות בכל עץ, הוא מקביל את האדם לעץ, למעט יכולת ההליכה. "הוא פועל כמונו - נושם, ניזון דרך השורשים, גדל ומייצר זרעים".
מאז הפיפטיז: שדרת השקמים בחופית
שדרת השקמים ביישוב הקהילתי חופית שניטעה על פי הערכה בשנות ה-60-50.
בארץ ממשיכים לשתול שדרות עצים, אך הגישה היום משלבת שיקולים סביבתיים, תשתיתיים ואקולוגיים, בניגוד לעבר. השדרות הן כלי חשוב בתכנון עירוני ובפיתוח סביבתי בשל תרומתן לשיפור איכות החיים בסביבה עירונית, אך יש התחשבות רבה יותר בבחירה מודעת למיני עצים שמתאימים לאקלים המקומי ובמיקום הנטיעות לפי צרכים סביבתיים ובהתאמה לתשתיות.