"אנחנו מרגישים זכות שהזיכרון של שילֹה מוסיף אור וטוב בעולם, וזוגות יתחילו כאן את החיים בשמחה. האבן הראשונה בבית שהם בונים תהיה שמחה ומלאת משמעות. אל תשאירו לנו אותו אבן" – מילותיה של נירית ראוכברגר, אמו של סרן שילה ראוכברגר ז"ל מעלי, מפקד בגדוד 51 של חטיבת גולני, שנהרג בקרב במוצב מו"פ דרום ב-7 באוקטובר, והוא בן 23.
מצפה שילה נבנה יחד עם חניכי הישיבה התיכונית בעלי, שהקימו את הדק והמרפסת שצופה לנוף יפהפה של עלי ומעיין הגבורה למרגלות היישוב. מקום שכעת מחכה להצעות נישואים של זוגות שאין להם אפשרות להתחתן בכוחות עצמם ומחפשים מקום עם משמעות, לאירוח משפחות, לשיחות ולפעילויות של יחד. "שילה הוא ילד של חיבורים, שהצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים. בכיתה ב' שולב בכיתה שלו ילד עם תסמונת דאון, והם הפכו להיות חברי אמת עד יומו האחרון. הוא התנדב ב'לב בנימין' (בית חם לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים) ו'משפחה אחת' (ארגון סיוע לנפגעי טרור), הדריך בבני עקיבא - וכולם הפכו לחברים שלו. כך גם המצפה, שהוקם מתוך חיבורים של כל מי שהכיר ולא הכיר את שילה. אחד שתל פרחים, שני בנה מרפסת, אחר את הפרגולה, מישהו הביא עמודים אחר אבנים. היה לנו חשוב שהזיכרון שלו יהיה חי ונושם ולא אבן. מקום שמחזיר אותנו לעוצמות החיים".
>> לכל הכתבות בערוץ living
דרך נסתרת בחורשת עצים מובילה לתוך המצפה והשקט שורר מסביב לגן שבקצה השכונה שבה מתגוררת המשפחה - הורים ושבעה ילדים: ארבעה בנים, ששלושה מהם לוחמים, ושלוש בנות צעירות. סיפורו של שילה מסופר במקום ואיתו קולות החיילים מהקרב. משפטים מתוך המחברות של שילה, חלקם כתובים בכתב ידו, עובּדו לעמודים בשטח, שהחברה המבצעת סירבה לקבל עבורם תשלום. "כשביקשתי הסבר על האזור ממדריכת טיולים, הוא התמזג עם האישיות של שילה - הכנסת אורחים, גבורה, קרבות המכבים למרגלות היישוב, כביש 60 שעולה לירושלים". המשפחה שילמה מאות אלפי שקלים כדי ליצור את המקום, וחוץ ממרפסת הדק להצעות הנישואים יש רחבה גדולה לריקודים. כדי להמשיך לפתח ולקיים אירועים וחתונות ללא עלות, היא יוצאת כעת בגיוס המונים.
מאז שהוקם התקיימה בו הצעת נישואים מרגשת של זוג, חייל בודד וחברתו, ונקבע כבר תאריך לחתונה ללא עלות, בהפקת המשפחה. במשך כמה חודשים מגיעים למצפה חברי הישיבה התיכונית ופותחים את הבוקר בלימוד על מנהיגות, יחסים חברתיים ודילמות שונות. נירית מקריאה קטעים מתוך המחברת של שילה שמצאה בבית, והם עובדים כשעתיים בבניית טרסות עם בעלי מקצוע וחוזרים ללימודים. "אירוע השיא של הפרויקט מבחינתנו יהיה כששכבה שלמה תתחלק לקבוצות ותרים ביחד את החתונה הזו – תמלצר, תדאג לקייטרינג, לתזמורת ולעיצוב המקום". מאז התקיימו במקום ערב מאצ'אפ לשידוכים, התארחו חיילים וקצינים מהאזור, ומגיעים אנשים שמבקשים לשמוע את הסיפור "ולספוג משהו מהרוח הגדולה", היא מספרת.
הם פנו לאיש התקשורת חנוך דאום כשחיפשו זוג שיחנוך את המצפה ויאפשר לו חתונה שמחה. מהחיבור הגיעו לחייל שעלה לארץ ורצה להציע נישואים לחברתו, גם היא עלתה לארץ לבד. "הם סיפרו לתלמידים את סיפור העלייה והמשמעות של חייל בודד, ואנחנו הכנו להם במקביל את עמדת ההצעה. הם עמדו ליד האבן של שילה, ואז הוא התקרב אליי ושאל אם אפשר להעלות את אמא שלו לשיחה בווידאו כדי שתהיה נוכחת. ריגש אותי להיכנס לתפקיד, צילמנו את האירוע, מיררנו בבכי וניגבנו את הדמעות ביחד".
מה משך אותם דווקא למצפה שילה?
"פנו אלינו אנשים שביקשו להתחתן דווקא פה, אנשים שנפצעו והרגישו שחתונה רגילה כבר לא מתאימה. כאלה שרואים את המוות ומבינים את ערך החיבור, בניית הבית והמשפחה במקום של שבר וכאב. לנו היה חשוב להיות שותפים מלאים בשמחה של זוג שלא יכול להקים חתונה בעצמו. יכולתי להתמזג עם השמחה של האמא ולהתרגש איתה, כשהבן שלה מתחתן בארץ בתום המסע הארוך שהוא עבר. הם היו מרוגשים, וספונטנית נכנסנו ורקדנו. אין לי מילים להסביר את הבכי, הדמעות, ההתרגשות והתפילה. הבן שלי לא יתחתן, אבל יארח בתוך המצפה לזכרו זוגות שהתחתנו. בתוך הכאב הגדול לנו זו נחמה. מקום שמספר את הסיפור שלנו כעם, עם האופטימיות והיכולת לבנות גם מתוך השברים".
הקרב שבו נפל שילה ב-7 באוקטובר שופך אור על אופן ההתמודדות של המשפחה. שילה היה הדרג הפיקודי הבכיר במוצב מו"פ דרום, ועם תחילת הירי הארטילרי בבוקר, נכנסו חייליו למרחב המוגן, כשהוא ממשיך לחפש חיילים נוספים כדי שיתקבצו יחד. דלת המרחב המוגן נפרצה על ידי המחבלים, והחיילים בפיקודו חסמו את הפתח באמצעות מקרר. נירית מספרת כי התנהל קרב של 4 שעות, שבמהלכן נזרקים רימונים והוא נפצע, שותת דם וממשיך להילחם ולדווח החוצה הערכה על כמות האנשים בחוץ. מדי פעם הניח את הראש והרים אותו, ממשיך לתת הוראות. ברגעים האחרונים הכניס את הנשק מתחת למקרר, ירה את הכדור האחרון ולא הרים יותר את הראש. בזכות ניצלו כ-30 איש, המוצב לא נפל והמחבלים רותקו ללחימה ולא השתתפו בפלישות אל היישובים בעומק השטח. יחד איתו נהרגו החייל הבודד שלמה רשטניקוב, והחייל עמיחי רובין שנפטר מפצעיו לאחר שלושה ימים.
"כל הדקות האלה שהוא שוכב מדמם, ממשיך להילחם בנחישות, לא נסוג ולא מבקש החלפה, לוקחות אותי למחשבה על שילה שהיה ילד חירותי בבחירות שלו, בהחלטות שלו וגם ברגעים הקיצוניים שנדרש להם בסוף חייו", אומרת נירית. "היכולת לשמור על החירות שלך והמשמעות שלך לחיות מלוות אותנו בהתמודדות, והנחמה שלי שהוא חי, ביקש להגן על החיילים שלו והצליח לבחור כמו שהוא ראה לנכון עד הרגע האחרון. החיים שלנו מקבלים עוצמה אחרת, כך שאני יכולה להרגיש שמחה מלאה של אמא שמרוחקת ממני 13 שעות טיסה, ומצד שני את הכאב והגעגוע באופן הכי עמוק שיש. צמיחה מתוך משבר לא מסתיימת אלא נמצאת ביחד בכל יום מחדש".
כעת הם נערכים לשמחות במצפה של שילה שיהיה מקום חי ונושם, ובו יתחילו חיים חדשים של זוג. "בסופו של דבר אנחנו בונים את הבית הלאומי שלנו, מה יהיה בו וכמה מרחב יהיה בו לכולם. בנייה של בית היא סיפור עמוק במיוחד בשנה וחצי האחרונות, ולכן לא משנה מאיפה יבוא הזוג, מה הדעות שלו ומה המוזיקה שירצה, המטרה שלנו היא לשמח איש ואישה שבונים בית. זה מאוד מתאים לשילה ולאופן שבו חי – חיבורים של חלומות וגן אירועים חברתי, חיבורים בין חלקים של העם במקום מפגש שבו מדברים על המשותף, וחיזוק הרוח לחיילים באזור ולאנשים שמחפשים השראה".
לעמוד של שילה באינסטגרם; לגיוס ההמונים.