במשך שבע שנים בנתה הציירת והאומנית שרית שמאי בית בדיוק כמו שהיא אוהבת – אבל בדמיון. היא התגוררה אז בבתים שונים ברחבי הארץ, נעה ונדה בין באר יעקב לרמת הגולן, כולל מקומות שביניהם, אבל חלמה על בית מכולות. מדי שבת צפתה בטלוויזיה בתוכניות על בניית בתים ממכולות, למדה את הנושא כאוטודידקטית ורקמה את החלום לקנות מגרש ולממש בו את כל מה שנבנה לה בראש. "ידעתי שאין הרבה קבלנים ואדריכלים שמתמחים בנושא והחלטתי ללמוד בעצמי איך מתמודדים עם מכולה", היא מספרת. "אני אוהבת טבע ופשטות ותמיד בעד הרפתקאות, לא נקשרת לבית מסוים. אהבתי את הקונספט של בתים קלים. הכול בחיים ארעי, אז למה שבית לא יהיה כזה?"
היא ובעלה, הורים לשתיים, יצאו יחד למסע חיפוש מגרשים באזורים כפריים מרוחקים מהמרכז, עד שהגיעו ליישוב הקהילתי גבעות בר צפונית לבאר שבע. התקציב היה מוגבל והמגרש שראו היה בן חצי דונם, ריק מבנייה וסביבו בתים. "זה היה בסוף תקופת הקורונה. היישוב נראה נחמד, נגיש יותר מרמת הגולן, והמחיר היה יחסית נמוך - 860 אלף שקל. למחרת קנינו אותו".
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> הצצה ראשונה: שכונת המגורים בכפר עזה שנולדה מחדש
בהתאם למגרש שנרכש שרטטה על נייר אפייה איך היא רוצה שהבית ייראה, הגישה בקשה להיתר בעזרת אדריכלית ילנה גולדנשטיין, והיא ובעלה עברו את מבחני הקבלה ליישוב. לאחר שנה החלו חפירות ויציקות בשטח כמו בכל בית רגיל. לאחר הבסיס נבנה הממ"ד בבנייה רגילה וכאן התחיל כל הכיף שלה: "קנינו שתי מכולות בגובה 2.90 מטר, אורך 12 מטר כל אחת ורוחב 2.40 מטר, והעדפנו אותן חדשות כדי שלא יהיו עם חלודה או חומרים לא בריאים אחרים שנותרו בפנים. הזמנו אותן צבועות מבפנים בצהוב למטבח, ובצבע אוף ווייט/אבן לאזור הפרטי, כולל פתחים". על שתי המכולות שילמו יחד 60 אלף שקלים, כולל צבע. שמאי בחרה להעמיד את שתיהן בצידי המגרש המרובע, כשהממ"ד באמצע, וגג פלדה מחבר את המכולות והממ"ד יחד. "אני אוהבת פשטות, ולא רציתי מסה של מתכת, ולכן פיצלנו אותן משני צידי הממ"ד", היא מסבירה על הבית שהחל להיווצר עבור שניהם.
בשלב הבא הוסיפו תשתיות כמו אינסטלציה ומעליהן רצפת בטון מוחלק, וחשמל שעובר מעל תקרת איסכורית פח לא צבועה ומעליה קונסטרוקציית פלדה עם פאנלים מבודדים. כדי לשוות לגג מראה אחיד הוסיפו סביבו בנייה מגבס. את קצות המכולות, במקום שבו בדרך כלל יש דלתות כבדות, השאירה כחלונות ריבועיים קבועים שלא נפתחים.
מבפנים העדיפה שמאי להשאיר את המכולה חשופה, "לתת למכולה לדבר איך שהיא", והצבע יוצר תפאורה למתרחש בפנים. קיר הבטון של הממ"ד וקוביית המקלחת מבטון שנוספה לחדר השינה נותרו חשופים, כולל החורים שנסתמו. המקלחת נבנתה תחת כיפת השמיים, ללא גג, ועליה הונחה זכוכית לפי דרישת הוועדה לתכנון ובנייה. גם החלונות לא סטנדרטיים – ארבעת החלונות, שניים בשני חדרי השינה ושניים במטבח, צרים וארוכים, ובחדרים אין דלתות אלא וילונות. "הבית הוא כמו חלל אחד לופטי, גדול", מתארת שמאי.
במבואת הכניסה הפנימית של הבית תוכננה מימין נישת בגדים ונעליים עם מסתור של ציור קנבס ארוך על קיר שלם, פרי יצירתה, עבור צנרת החשמל. "זה בורד שחור, שעליו אני מציירת כל זמן", היא אומרת. בצד השני העמידה כורסה ורודה ליד החלון, ואחריה ממוקמים מטבח שחור ארוך עם אי ופינת אוכל. הצד השני של הכניסה מוקדש לחצי חדר, שירותים וחדר שינה, והממ"ד משמש כחדר הארונות.
בתקציב מוגבל של 2 מיליון שקלים
בניית הבית, ששטחו 130 מ"ר, ארכה חצי שנה, כולל כל העיכובים שבדרך, ועלותו הסופית 2 מיליון שקלים, יחד עם המגרש. "בנייה ב-7,000 שקל למ"ר נחשבת תקציב מוגבל, אבל מביאה איתה יצירתיות שעובדת שעות נוספות. עיצוב הוא חלק ממני וברור שאם היה תקציב אינסופי הייתי משקיעה פי שניים, אבל מה שהיה חשוב לי הוא שתהיה אווירה חמימה למרות המכולה, הבטון והבטון המוחלק".
הצבעים מבפנים נותנים את החום, והריהוט הנייד עשוי עץ. למטבח, שאורכו 6 מטרים והאי שאורכו 3 מטרים, בחרה צבע שחור כדי ליצור דרמה קונטרסטית לקיר הצהוב. האומנות שלה מוסיפה צבעוניות, נשמה וייחוד. היה לה חשוב לא להמשיך את ארונות המטבח עד התקרה, כדי שהצבע הצהוב ימסגר את הארונות השחורים, ושתי נישות נותרו פתוחות כדי לאוורר אותו. פנל בצבע אלומיניום טבעי בתקרה מחזיר את הצבעים שבתוך הבית, וכשהתאורה נדלקת, נוצר בה מופע מרהיב של השתקפות. "בחרתי עיצוב מינימליסטי כדי לא להעמיס. לציורים הגמורים קניתי מדפים תעשייתיים כדי להציג אותם כמו גלריה. חדר השינה קטן מאוד ולכן יש בו מיטה פשוטה מבסיס מתכת, עם רווח פרקטי לניקיון ואווריריות ושולחן קטן כשידה. חדר הארונות הוא רק נישה עם תלייה".
שמאי, שסבורה כי הבתים בישראל משעממים בדרך כלל, מודעת גם לחסרונות המכולה ומצהירה עליהם עבור מי שמעוניין להיכנס כמוה להרפתקה ולא להתאכזב. "צריך לחשוב טוב על הבידוד. כשיש הרבה חלונות והשמש ממערב מחממת מדי, כדאי להוסיף פרגולה. המכולה נמוכה בדרך כלל, בגובה 2.90 מטר, אבל הבטון המוחלק ברצפה הנמיך אותה ל-2.70 מטר. לכן בחרתי בתאורה צמודת תקרה כדי לשמור עד כמה שניתן על תחושת גובה. בחדרים ובסלון יש מאווררי תקרה ושמנו גם מזגנים נפרדים במקום מערכת מרכזית, כדי שלא נצטרך להנמיך אותה עוד יותר. לבסוף, חיסרון נוסף הוא במכירה של בית ממכולות, שלא צפוי להיות פשוט. אנשים לא ממש עפים על מה שלא מיינסטרים".
איך התגובות לבית?
"אנשים שבאים אלינו עפים על זה. חלק שואלים בפייסבוק אם אפשר לבוא לראות, ואני בלב שלם נותנת עצות, כי מי שבעניין של מכולות, חשוב שיראה כמה שיותר בתים כאלה. לאהוב את הרעיון לא מספיק. צריך לבצע סוג של מחקר כדי שהבית לא ייראה כמו מחסן".
תכנון ועיצוב שרית שמאי
מכולות: Easy cube
קונסטרוקציית פלדה בגג: וידין פרויקטים