בעבודת הגמר שלה בלימודי אופנה בשנקר הציגה רעות אגם, כיום בת 37, יצירה העשויה ממרקמי בד חיים. שם, לראשונה, נחשפה לעולם המופלא של הטחב. לאחר סיום לימודיה החלה לעבוד כמעצבת ברשת גולף אנד קו, אך מפגש מקרי עם אמנית ניו-יורקרית שחשפה אותה לטכניקת גינון יפנית בשם קוקדמה שינה את מסלול חייה. "שלושה ימים אחרי הסדנה מצאתי את עצמי יושבת בבית קפה של חברים ומוכרת קוקדמות שהכנתי", משחזרת אגם בהתלהבות. "אז גם ידעתי שזה מה שאעשה בחיים".
הקוקדמה היא טכניקת גינון שאינה דורשת כלי קיבול. היא מאפשרת לגדל צמחי בית באמצעות כדור אדמה העוטף את שורשי הצמח, עטוף בחוטים סביב טחב עמיד שצומח ומתפתח. לקוקדמה מתאימים בעיקר צמחי בית שאינם רגישים לרטיבות. "הקוקדמה מחוברת לפילוסופיית חיים שמקדשת את היופי שבחוסר השלמות", היא אומרת.
בשנת 2019 החלה אגם להשקיע בעסק החדש שלה: היא פתחה סטודיו עם בן זוגה דאז, הציגה עציצים שהכינה, פתחה עמוד אינסטגרם והחלה לשווק סדנאות וצמחים. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי מחוברת לערוץ שיש בו גם פרנסה וגם יצירה וביטוי", היא מספרת. אנשים התחילו להתעניין והעסק הלך ותפס תאוצה והפך לערוץ שפע. בתקופה זו נפרדה מבן זוגה, ופגשה בפסטיבל מוזיקה את אהבת נעוריה, יפתח גפן. השניים חידשו את הקשר ועברו לגור יחד ביישוב האקולוגי כליל שבגליל המערבי.
<< לכל הכתבות בערוץ living
בשכונה המנומנמת בחולון: בנו וילה חלומית ממכולות
חיים בלי חשמל אבל עם כנפיים של תנשמת מעל האח
"הגענו לבית בן 60, בגודל 120 מ"ר, שיושב על עשרה דונם בלב כפר כליל. הוא נראה לנו הדבר הכי יפה בעולם", מספרים בני הזוג. "הוא בנוי מאבנים שנחצבו מסלע האם שעליו הבית יושב. היינו צריכים רק לבחור חפצים שלא יפריעו להרמוניה".
הבית מוקף בצמחייה טבעית ועצים ארצישראיים, בהם אלות מסטיק, אלונים, חוטמיות, אירוסים ומטעי זיתים. "יש לנו שלוש גפנים עתיקות שמעטרות את הבית ונותנות ענבים שופעים. יפתח מחייה את האדמה, הציל כמה עצי פרי וביניהם עץ לימון ידוע. יש גם גינת ירק עונתית ועשבי תבלין בכל פינה".
הבית נבנה על ידי אחד ממקימי הכפר, רוצף באותה אבן טבעית, וקירותיו המעוגלים מלאים בליטות אבן. מסגרות הפתחים מקושתות, עשויות עץ בעבודת יד, והפנים מלא פינות קסומות, טקסטיל, עציצים ומרבצי ישיבה.. "כמעצבת טקסטיל לשעבר, אני מקפידה על בחירת בדים. את הספות, למשל, עיצבנו לפי הצורה של כל סלון — זה דרש שבלונות מדויקות ועבודה מותאמת אישית. בחרנו בריהוט נמוך, קרוב לאדמה, שהשתלב בטבעיות במרחב. הגוון השולט במרחב הוא טרקוטה קינמון".
בכניסה לבית ניצב שזלונג עתיק בצורת ברבור מכונף, שמצאה ברחוב אחותו הרפדית של יפתח. היא חידשה אותו בבד מוס כותנה בגוון כתמתם שנבחר ב-CADENA. "אבא של יפתח, שנפטר לפני שש שנים, אהב לעבוד בעץ. הוא יצר קערות, ואזות וכלי עץ בידיו. אומרים שהיו לו ידיים ש'יוצרות אהבה'. כשנפטר, יפתח קעקע על עצמו את צורת הידיים שלו", מספרת אגם.
הבית משופע צמחים וקוקדמות שמטפחת אגם, "אני אוהבת לגדל צמחים בתוך חלל המחיה, יש הרבה צמחים קבועים וגדולים בבית, חלקם מסוגים נדירים", היא משתפת. "אני מגדלת אלוקסיות שונות כמו הג'קלין, אוקינאווה מגוונת, סחלבים שונים, צמחי אוויר, וגם צמחי בית מוכרים יותר. אני מאמינה שצריך להכיר את הבית, את הטמפרטורה ואת התאורה ולבחור את הצמחים המתאימים דרך ניסוי וטעייה. ככה לומדים וככה אפשר לגדל צמחים לאורך זמן. יש בבית גם נוכחות של כלים שמאניים, כמו כנפיים של תנשמת מעל האח. לפי המסורת, כשציפור לילה מסיימת את חייה לוקחים את הכנפיים שלה בתהליך ארוך, מייבשים עם מלחים בקופסה סגורה עד שאפשר לעבוד איתן. מצאתי תנשמת בשדות לפני כמה שנים, עשיתי את התהליך, והיום כנפיה משמשות אותי לניקוי אנרגטי. ישנם כלי נגינה, צמחי רפואה, טקסטילים שאספתי בנקודות שונות בטיולים שלנו. חלקם ארגתי בעצמי.
ספרי על שגרת החיים בכליל, איך מסתדרים בלי חשמל ונטפליקס?
"כשמגיעים הנה צריך להסתגל לאיזה מקצב קצת יותר איטי של החיים, צריכת החשמל סולארית, ולכן יש כמות מוגבלת של חשמל לכל בית. אנחנו חולקים את צריכת החשמל עם חמישה בתים נוספים, בפועל, יש לנו פחות או יותר כל מה שאנחנו צריכים - עם מעט שינויים, למשל אנחנו מכבסים את הכביסה ב'פולס' משותף פעם או פעמיים בשבוע.
"הניתוק מחשמל במובן הרגיל יוצר חוויה אחרת של אור וחושך, של אנרגיה, של חיבור ישיר יותר לאלמנטים בטבע. זה גם מחייב ניהול משאבים מודע יותר – כמו שהשמש מכתיבה את שעות האור, כך האנרגיה האישית מתאזנת אחרת. בחורף יש אש באח במרכז הבית, שם אנחנו יושבים בעיקר, בקיץ יש מאווררים - אין מזגנים. באוגוסט לפעמים החשמל נגמר, ויוצאים לישון על האדמה הקרירה בלילה, אוכלים אוכל שמקרר את הגוף. "המקרר עובד על גז, גם תנור האפייה ומחמם המים במקלחת. לנו יש גם שירותי קומפוסט וגם שירותים עם בור ספיגה שהיה נהוג כשהקימו את כליל", הם מספרים.
אין להם טלוויזיה בבית, אבל הם חיים בסרט טבע עם חיות הבר הנפוצות ביישוב - תנים, שועלים, חזירי בר, ציפורים טורפות כמו דיות ופאלקונים, נחשים כמטנים ועקרבים. "יש בחירה במצב תודעתי קצת אחר, משהו שהוא מחוץ לזמן הדחוס הצפוף שמתבקש מאיתנו כדי לקיים את חיינו", אומרת אגם."החיים בכליל, אבל לא רק בו, נתנו לי תשתית טבעית להאטה – בחירה שלקחתי לחיי לפני כמה שנים. עבורי, האטה היא דרך להיות בקשב עמוק יותר, לעצמי ולעולם שסביבי, מתוך הבנה שאין דרך אחת לקיים את החיים. לא רק עשייה אין-סופית, עבודה סיזיפית וניתוק מהצרכים הגופניים, הרגשיים והרוחניים שלנו. היא באה לידי ביטוי ביום-יום שלי: האטה בשבילי היא להאמין שאנחנו לא מוכרחים להיות בעשייה בלתי פוסקת, וגם מעבר לזה – לראות שכל תפיסת העשייה היא יצירה, אומנות, ולא 'עבודה'. יפתח ואני למדנו להקדיש זמן רב לשיח לסבלנות, להקשבה. אני לומדת פסיכותרפיה גופנית נפשית מבוססת מיינדפולנס, אז עכשיו צוללת גם לתחום הזה, תמיד היה חלק טיפולי בתוכי ואני מעמיקה אותו עכשיו - בייחוד כשאני הופכת לאמא לראשונה בחיי בגיל 37".
איך עברה עליכם התקופה בכפר בזמן האזעקות?
"זאת הייתה שנה אינטנסיבית, היינו במקסיקו ב-7 באוקטובר. יצאנו למסע והלב שלנו התרסק עם הלב של כולם, חזרנו לארץ אחרי שבועיים-שלושה. כליל הייתה ריקה, הרבה עזבו. היה פה שקט ובהדרגה אנשים חזרו. לא חשבנו לעזוב והרגשתי שההיריון מחבר אותי חזק לאדמה פה, מין צורך להשתרש. תחילה לא היו כאן הרבה אזעקות, רק בחודשיים-שלושה האחרונים של המלחמה בצפון התחיל להיות כאן רועש.. התקינו צופר לאזעקה - מה שלא היה כאן לפני כן, והיה קשה, אין דרך אחרת לתאר את זה. ההיריון והמחשבה על לידת בית כאן בזמן הפיצוצים היו מטלטלים. אבל החלטנו להישאר. עדיין ראינו את כליל כמקום הכי טוב להישאר בו במזמן הזה, ואז התחילה הפסקת האש. אני מודה על כך שאני יולדת כאן בשקט".
מה דמי השכירות לחלום המגורים הזה?
"אנחנו משלמים 6,000 שקל על הבית, סכום מעט גבוה אבל שווה את הבית הזה. חלמתי אותו הרבה שנים והנה הוא פה. אולי בהמשך נבנה לנו אחד בהשראתו".
