פרויקט הדגל: "אנחנו נדאג לו, נחזק ונייפייף אותו"

מדי יום מנטר בועז חיון, תושב כפר שמריהו והבעלים של הדגל הענקי בצומת הסואן, את מזג האוויר בסביבת מגוריו. יש לו דגל לנהל, ולא פעם קיבל התרעות באמצע הלילה על רוח חזקה שאילצה אותו להתניע את הרכב ולהגיע ל"בית הדגל" בצומת כפר שמריהו. כדי להימנע מקטסטרופות, שכן זהו דגל עצום בגודלו המתנוסס מעל כביש ראשי, הוא בבקרה תמידית על מצבו – מגיע אליו שלוש פעמים ביום, בודק אם נקרע, אם התלפף סביב התורן העצום עוד יותר, אם נרטב ונמרח או אם צריך להוריד ולכבס. "חצי מיליון איש עוברים לידו מדי יום, ואם קורה לו משהו, זה 'אירוע' ענק שדורש טיפול שלי או של טכנאי, כמו ניהול אופרציה של מגדלור".

>> לכל הכתבות בערוץ living 

לדגל הוא מתייחס כישות נפרדת הזוכה להאנשה: "הוא נחלש, מצצו לו את דם, מעמדו ירד", ומנגד "אנחנו נדאג לו, נחזק ונייפייף אותו". ביום העצמאות ה-76 קבע עובדה בשטח עם תורן בגובה כ-30 מטרים ודגל בגודל של 120 מ"ר והקים עליו את המועצה המקומית שהוציאה צו הריסה. הסכסוך הגיע לבית המשפט וכרגע ממתין להחלטת שופטת המחוזי, שכתבה כי התרשמה ממניעיו של חיון ומבקשת מהרשות המקומית לשקול מתן היתר לפי שיקול דעתה, "אך בלב פתוח ובנפש חפצה". אחרת, עד סוף מאי יהיה עליו לפרק את התורן ולקפל את הדגל.

ניהול דגל, כפי שניתן להבין, הוא לא עניין פשוט. בשל עוצמות הרוח ותופעת ההצלפה כמו שוט, הבד מתפרק ויוצר רעש. "השקענו למעלה מ-150 אלף שקלים בהנדסת דגלים, ואם בהתחלה היינו צריכים להחליף אותו אחרי שבוע, עכשיו אנחנו מחליפים אותו כל שמונה שבועות. הוא לא תופס לכלוך ובזכות כבלים שתפורים בו הוא מתנופף גם כשאין רוח, בניגוד לדגלים מיובאים מסין שנרטבים ומתקפלים". עלות דגל בגודל כזה מגיעה לכ-3,000 דולר, וכשמורידים את הדגל לצורך תיקון או כיבוס, יש להחזיק מלאי של כ-6-5 דגלים למילוי מקום, שכן זמן ייצור של אחד חדש הוא ארוך. "התוצאה היא שהדגל תמיד נקי, מצוחצח, לא פרום ומתנפנף בממלכתיות".

מה נדרש כדי להעמיד תורן בגובה כזה?

"מהנדס שיתכנן, ומפעל שייצר את העמוד ואת המערכות להנפת הדגל. מהנדס ביסוס, שיתכנן את יסוד התורן, וקבלן יסודות ליצירת היסוד, שהוא הבסיס לתורן. מתחת לאדמה מונחים כ-200-150 טונות של בטון בעומק של כ-20 מטר ובקוטר של כ-2-1.5 מטרים. לאחר כחודש אשפרה של הבטון ניתן להתקין את העמוד. התורן מורכב מכמה חלקים, ולאחר שמרכיבים אותו, מניפים אותו ומחברים בברגים ליסוד הבסיס. למעלה יש כננת שמעלה ומורידה את הדגל, ויש גם תאורת סימון למטוסים וכלאי ברקים. מאחר שהתורן גבוה ומתכתי, בעת סופת ברקים הוא כנראה יספוג את כל הברקים, ולכן חשוב להאריק אותו לקרקע".

מחובר גם הוא לקרקע, מתכוון חיון להשתמש בכל הכלים החוקיים שעומדים לרשותו כדי לשמור על הדגל במרחב, ועל הדרך ללמד שיעור באזרחות: "מעמדו של הדגל ברור והגיע הזמן לקחת אחריות ולטפל בערכי היסוד של העם הזה". כדי לגבות את המהלך הקים לצד הדגל, במבנה ברשותו, את בית הדגל, בית לעשיית טוב שייצג את החוזה שהעם חתם עליו עם המדינה במגילת העצמאות – הנפת דגלים, העלאת מודעות להשבת חטופים ויוזמות ארציות נוספות עם ערכים שנשכחו וצריכים לחזור להיות מגדלור שמאיר למרחוק. "אנחנו נמצאים באירוע בקנה מידה תנ"כי, קרובים בשנים לשיא המשילות בארץ הקודש, שהיא 80 שנה, וחוטאים למגילת העצמאות. כשאנשים יזהו כוח נחוש שהולך בכיוון הנכון, הם יצטרפו אליו. אם נוכיח על ידי פעולות שאנחנו פה כדי להישאר, ונקבע את הדגל הכי גדול בירושלים, האויבים שלנו יבינו שאין סיכוי שנלך מפה ואין טעם להילחם בנחישות הזאת. הדגל הוא התמצית של שהותנו כישראלים, עליו אנחנו נלחמים ולמענו מאבדים את היקר לנו. ואם זה הדבר הכי חשוב, ככה צריך להתייחס אליו – להעלות אותו על נס ולשמור עליו כמו יהלום". 

גדלים של דירות ובתים פרטיים

לא רק חיון הציב עובדה בשטח, כדי שתיראה למרחוק, תביע אמירה ותמס את לבבות העוברים, הנוסעים, הטסים והשבים. היוזמות לדגל ענקי שמתנוסס למרחק התחילו קודם וממשיכות עכשיו ביתר שאת. דגלים בגודל המוכר לנו משטחים של דירות 5-3 חדרים ואפילו בתים פרטיים -מ-88 מ"ר ועד 300 מ"ר.

פרופ' חזקי שוהם, ראש התוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן ועמית מחקר במכון שלום הרטמן, מסביר כי "לדגל הלאומי שלנו קרה בעשרות השנים האחרונות מה שקרה לרעיון הלאומי. בשנות ה-90 חווה העולם, ולא רק ישראל, ירידה בלאומיות שנתפסה בעיני האליטות האינטלקטואליות והפוליטיות כמשהו ששייך לעבר, ואפילו הייתה מעין פדיחה להסתובב איתו ולנופף בו". בשני העשורים האחרונים התהפכה המגמה, ויש לדבריו יותר מקום לגאווה לאומית בכל העולם, כפי שנראה ב"ברקזיט" שהבליט את מדינת הלאום הבריטית ולא כחלק מאירופה, וכפי שרואים בבדלנות האמריקאית במלחמת הסחר עם סין או בהנפת הדגלים הנוכחית בקנדה, בהודו וביפן. "פתאום להיות לאומי נהיה עניין רציני. אנחנו חלק ממגמה עולמית, שבה המלחמות חוזרות לאופנה ומלבות רגש לאומי. יש בדגל עניין הצהרתי, ובמקומות כמו עוטף עזה זהו עניין לעומתי. הדגל חווה רנסנס בגלל הרעיון הלאומי, ומביע שייכות למקום שלך, לקבוצה שלך ולארץ שלך במקום להיות אזרח העולם".

ומה קורה בישראל?

"כל המלחמות היום הן בסגנון שלא הכרנו, ארוכות ומתישות יותר, וישראל קיצונית יותר משאר העולם, משום שאצלנו המלחמה והאלימות קשות יותר. המלחמה היא על הקיום ומרגישים שזה הכל או כלום".

"פתאום להיות לאומי נהיה עניין רציני. אנחנו חלק ממגמה עולמית, שבה המלחמות חוזרות לאופנה ומלבות רגש לאומי. יש בדגל עניין הצהרתי, ובמקומות כמו עוטף עזה זהו עניין לעומתי"

פרופ' חזקי שוהם, אוני' בר אילן

תל סאקי, רמת הגולן: 168 מ"ר על תורן של 25.4 מטרים

עוד בשנת 2012 הקימו לוחמי קרב תל סאקי שברמת הגולן אתר הנצחה עם אנדרטה שבה תמונות הלוחמים הנופלים, אמפיתיאטרון, דרך הנופלים עם מיצגים אותנטיים מהקרב ותחנת שמע. האתר הוקם להנצחת הקרב, שהתרחש בשלושת הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. במהלכו הצליחו הסורים להשתלט על המקום ולגרום לעשרות לוחמים להיכנס לבונקר. בהמשך צה"ל כבש אותו מחדש והציל את הלוחמים שנותרו בחיים.

"בחילוץ האחרון של חברינו העצורים בתל, רצינו להניף דגל בסוף הקרב ולא היה לנו דגל", אומר דן אלמגור, יו"ר וממקימי עמותת הרעות והמורשת של לוחמי תל סאקי. "לקחנו חתיכת בד, סימנו את הדגל עם משחת נעליים שחורה ושמנו על עמוד. באותו מעמד הבטחתי שיבוא יום ונניף על התל הזה את הדגל הכי גדול במדינה, כדי שהסורים שקמים בבוקר יראו אותו. כמי ששרדו את הקרב, אנחנו מסתכלים על הדגל כניצחון האור על החושך, ומקדישים אותו היום גם לכל הלוחמים שלנו באשר הם שרואים אותו".

את דגל הלאום ביקשו לוחמי תל סאקי להניף ללא דרגות וללא ציון של חילות הצנחנים או השריון שלחמו שם. "כולנו לחמנו בשלושת הימים הראשונים של המלחמה תחת דגל אחד ותחת ערכי הרעות והחברות בינינו והצלחת המדינה", הוא מסביר. הדגל מתנוסס על גבעה ליד רמת מגשימים בגובה 490 מטר מעל פני האדמה, והתורן בגובה 25.4 מטרים. הדגלים משתנים בגודלם - 5X7 או 6X8 מטרים בשוטף, ו-12X14 מטרים (168 מ"ר) בחגים ואירועי יום הזיכרון ויום כיפור. הדגל מוחלף מדי 4-2 שבועות בשל הרוחות החזקות הגורמות לקריעתו. לאחר שנה וחצי, שבה תפס צה"ל פיקוד על המקום בזמן מלחמת חרבות ברזל, הושב הפיקוד לאלמגור, וביום הזיכרון יתכנסו בו שוב לוחמים, משפחות ואורחים מכל הארץ. במשך השנה מגיעים אליו כ-70 אלף בני נוער מהארץ והעולם וכן חיילים כדי להתוודע לסיפור הקרב של לוחמים צעירים בני 20-19 שעמדו מול 11 אלף חיילים סורים ונלחמו עד הסוף. "מה ששינה את פני ההיסטוריה הוא שלא ויתרנו בגלל הערכים שבהם החזקנו. זהו מסר חשוב למצב היום, כי מה שעשה את השינוי הוא האחדות".

נתיב העשרה: 204 מ"ר על תורן של יותר מ-50 מטרים

בבוקר 7 באוקטובר 2023 נרצחו במושב נתיב העשרה שבעוטף 20 מבני ובנות המושב, ולזכרם ולזכר הנופלים הוקם במושב אתר "נתיב התקווה", שבמרכזו תורן בגובה של יותר מ-50 מטרים עם דגל בגודל 204 מ"ר (17X12 מטרים). בסיסו של הדגל מוקף 20 עצי זית לזכר הנרצחים בני המושב ולזכרם של כלל הנרצחים והנופלים ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל, כדי שייראה למרחקים ויביע את חזון הדגל והאתר.

"כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר חיברנו רצונות של המושב עם חזון הבעלים של חברת התוכנה JFrog, שלומי בן חיים", מספר איתי לוי מהנהגת היישוב ונציג היישוב במנהלת תקומה. "הוא ראה בטלוויזיה פרמדיק בצה"ל שסיפר שהוא מעביר את הפאץ' של הדגל משרוול המדים הטקטיים לחזה, כי גילה שהמדדים של הפצועים שהוא מטפל בהם עולים כשהם רואים את הדגל. שם נולד לו הרעיון להרים את הדגל הגדול במדינה, כדי שלא רק חיילים פצועים יראו אותו על מדי הפרמדיק, אלא כל חייל בצה"ל".

אנשי המושב הבינו שזהו פרויקט מורלי שזקוקים לו כמו אוויר לנשימה. "החלטנו להניף אותו דווקא בגבול עם עזה, וכשנכנסים לפינת ההנצחה אף אחד לא יוריד את הראש למטה אלא ירים את הראש למעלה. זהו מקום של תקומה ובנייה מחדש. 20 האהובים שנרצחו ימשכו אותנו קדימה ולא להפך. הם יגרמו לנו להיות נחושים, שורשיים וחזקים יותר. מדהים איך פרויקט של משוגע אחד שמצטרפים אליו עוד הרבה משוגעים מתנופף באוויר. זה רק מוכיח כמה אחדות, אמונה ו'ביחד' יכולים לכסות עולם. זה תלוי רק בנו", אומר לוי.

היישוב עטרת, שומרון: 88 מ"ר בגובה 31 מטרים

בשבוע שעבר הצטרף דגל נוסף למרומים, כשהונף ביישוב עטרת במועצה האזורית מטה בנימין, הצופה למישור החוף והשפלה. גודלו 8X11 מטרים (88 מ"ר) והוא מתנוסס על תורן בגובה 31 מטרים. אבי מרום מילברגר, הבעלים של מרום אפ.ג׳י.פי, החברה שממנה הוזמנה העבודה ואחראית גם על הדגל בנתיב העשרה: "מדובר בגבעת הסלעים בעטרת, מקום שאליו יורחב היישוב בעתיד ויהיה המרכז שלו. פרצנו דרך כדי שמשאית הבטון והדחפורים יוכלו להגיע למקום והכשרנו את הקרקע להקמת תורן במשקל 3 טון עם יסוד המכיל 29 קוב בטון. ביישוב מאמינים כי רק העמקת היסודות בארץ והנפת הדגל במרחב הציבורי יקבעו את הזכויות והעמקת השורשיות כאן".

עוטף ישראל: 300 מ"ר על תורן בגובה 60 מטרים

7 דגלים כסמל ל-7 באוקטובר ול-7 חזיתות לחימה הם הפרויקט של "עוטף ישראל", המבקש בעזרת מאמץ קולקטיבי להקיף את המדינה בדגלי ענק, נטולי כל סממן פוליטי, שיוצבו לאורך גבולותיה ובאתרים אסטרטגיים והיסטוריים כרשת לאומית של זיכרון הנופלים בהגנה על הארץ וסמל לחוסן חברתי. המיזם החל משבר גדול במדינה, שפגש חלום רחוק של לוחם מניצני עוז. שלו אטון, לוחם בגדוד 890 בצנחנים ובהמשך רס"פ בפלוגה לוחמת, חלם תמיד להקים את הדגל הגדול במדינה. התפיסה שהשתנתה ביום אחד, גרמה לו להבין שהגיע הרגע לאסוף אנשים וחברים ולצאת ביוזמה לאומית חברתית שתחזק את האחדות ואת שותפות הגורל בחברה הישראלית. "אנחנו נלחמים למען הדגל, עטופים בו כלוחמים, אבל רואים אותו בעיקר ביום העצמאות. החוסר בו הגביר את הצורך בנוכחות שלו, לחוש גאווה לאומית, להראות שאנחנו כאן והוא תמיד יתנוסס, גבוה וחזק", אומר אטון.

הדגל הראשון עתיד לקום בניצני עוז, והבאים אחריו יוקמו בעוטף עזה, גבול הצפון, רמת הגולן, עמק הירדן, גבול הדרום וירושלים, שם הוא אמור להיות הגבוה במזרח התיכון. כל דגל יתנוסס בגובה 60 מטר, וגודלו יהיה 20X15 מטר וסך הכל 300 מ"ר.

המיזם יצא בגיוס המונים לדגל הראשון ואחרי הקמתו מאמינים כי הדגלים האחרים יצוצו כפטריות אחרי הגשם. "ביקשו לתרום לנו סכומים גדולים ובתמורה למתג את השם של הדגל ולא הסכמנו. זה מיזם מהעם בשביל העם למען קירוב לבבות", מסביר אטון. שחר לוי, אסטרטג שיווקי ופעיל ויזם חברתי, אומר כי "הדגל הכי גבוה כרגע, 132 מטר, נמצא בעקבה. הגיע הזמן שישראל תשבור את השיא". בשלב הבא יופנו המשאבים לשיקום פצועים וליוזמות נוספות של העמותה שמתכוונת ללכת למרחקים ארוכים.

למיזם חברו עמותות “אליצור ישראל” לקידום הספורט, “ערבים זה לזה” של יוסף חדאד ו"עמכם" של חיילי חטיבה 5, הפועלות לקידום ערכים של הגינות, שוויון, ערבות הדדית, רוח ספורטיבית, חיבור בין קהילות ובניית גשרים בין מגזרים שונים במדינה. שותפים ליוזמה ראש מועצת לב השרון ואביו של אטון, אלי אטון; יוצר התוכן והפעיל החברתי מייקל לואיס; אדריכל הנוף ותושב מושב דקל בחבל אשכול, יאן סטדין; יואב לזר, מ"פ בצנחנים - כולם בהתנדבות מלאה. אטון: "זהו מיזם היסטורי שישאיר חותם. מרגע שיקום, הוא יישאר במקומו כל עוד מדינת ישראל קיימת".

האנגר חיל הים, אילת: 30X100 מטרים

על ההאנגר בבסיס חיל הים במפרץ אילת מתנוסס דגל ישראל מתוך ציור ריאליסטי של האומן תושב אילת רוני פלוארט, שצייר אותו לפני כעשור. לפני כשנה חודש ציור הדגל בעקבות פגיעת כטב"מ עוין במהלך משותף של זרוע הים, משרד הביטחון, האגודה למען החייל ועיריית אילת. גובהו 30 מטרים ואורכו 100 מטרים, ולציור נדרשו 2,800 ליטרים של גוני שחור, לבן, כחול ואפור שנתרמו על ידי טמבור. פלוארט אמר בזמן החידוש כי אין מרגש יותר מלהרים את המורל של העם ולהניף את הדגל בגאווה. מדובר צה"ל מסרו: "היוזמה החלה מרצון לטפל בהאנגר ולצבוע אותו. המטרה הייתה להציב את הדגל מול הנופשים באופן בולט, כדי שבכל מקום באילת ובמדינות הסמוכות תוצג נוכחות צה"ל בזירה".

חיבור של 468 דגלים: 7X10 מטרים

האומנית טל טנא צ'צ'קס לקחה את דגל ישראל אישית - היא יוצרת אותו כבר שבע שנים, עוד מהיום שבו צבעה את השיער בכחול והכריזה על עצמה שהיא דגל. "כשהכל נשבר בחיים הפרטיים שלי והקמתי אותם מחדש, גם היצירה שלי נצבעה מחדש. התחלתי לעסוק בזהות, בשייכות ובחיבור שלי למדינה, אספתי דגלים מהרצפה והבטחתי לעצמי שיבוא היום ונעלה גבוה, הדגל ואני". טנא צ'צ'קס פתחה במסע לאיסוף דגלים משולי הכבישים ותפרה אותם יחד, והחלה לספר את סיפור היצירה כסמל לריפוי, אהבת הארץ ותקווה. ב-7 באוקטובר, כשהרגישה שכל מה שהאמנו בו נשבר, הורידה אותו, אך ביקור בשבעה של נרצחי מסיבת הנובה עורר בה מחדש את העשייה. "הבנתי שכל דגל שאני אוספת הוא קול של מישהו שלא נמצא פה. הדגל הפך לאוסף של הנצחות – לוחמים, חטופים, ילדים, סבתות, נרצחים, והכל שזור ומתחבר". עד היום חיברה 468 דגלים, ביחד 7X10 מטרים (70 מ"ר), שבהם שזורים האובדן לצד התקווה, והיא מסתובבת איתו ברחבי הארץ עם הרצאות, סדנאות וטקס הרמת הדגל במהלכו הוא נפרש, והיא מחברת אנשים לסיפור הדגל ולהיותו כלי אומנותי למודל של תקווה. "הוא גדל והוא מהווה הבטחה לפעול עבור אלה שאינם, ולאורו ליצור מציאות טובה למען המדינה שאנחנו אוהבים ורוצים להמשיך לחיות בה חיים טובים".