תעשייתי, כפרי, מודרני, סקנדינבי או אקלקטי? העיצוב הישראלי שופע סגנונות שמקור ההשראה שלהם הוא מקומות שונים בעולם, בעיקר אירופה וארה"ב, ותקופות שונות, בעיקר שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. שפע הסגנונות מבלבל, מה גם שחיבורים ושילובים של שני סגנונות ויותר יצרו סגנונות עיצוב חדשים.
לכל סגנון יש חומרים המאפיינים אותו, אלמנטים מרכזיים, צבעוניות ומסר. כל סגנון אפשר ליישם בתקציב מוגבל, אך כמובן שהשמים הם הגבול. אין סגנון שמיועד רק לעשירים או למעמד הביניים, אין סגנון שמקובל יותר בבתי היוקרה או בדירות העממיות. מהבחינה הזו כל הסגנונות פתוחים ואפשריים לכולם.
עם זאת, אין ויכוח על כך ששני סגנונות עיצוב שולטים בהעדפות של הישראלים: מודרני וכפרי. השכיחות של שני הסגנונות האלה גבוהה ומעידה על הצורך של הישראלי 'ללכת על בטוח', להיות קונפורמיסטי ופרקטי.
אזור הנוחות הישראלי
"זו הבחירה הראשונה והמוכרת. זה אזור נוחות עם חיבור למשהו שהוא מוכר וידוע, כי אלה סגנונות נפוצים ומוכרים מכל בית. קל לבחור בסגנון הזה", מסבירה אורלי רובינזון, כותבת ספרי עיצוב ואדריכלות שפירסמה עד היום 25 ספרים, ובימים אלה מוציאה לאור ספר חדש - "עיצוב בר השגה - בתים אמיתיים - כוחו של הסטיילינג".
"בנוסף, מדובר בתפריטי עיצוב קלים יחסית לביצוע. יש היצע גדול של רהיטים וחומרים שמרכיבים את הסגנונות האלה ויש הרבה פריטי מדף שמוצעים בשוק, ללא קשר למחיר. כל סגנון אפשר להרכיב בזול או ביוקר, אבל בסגנונות האלה הריהוט זמין יותר", היא אומרת.
העיתונאית שרון היבש מסכימה: "אני חושבת שהמודרניזם שולט באסתטיקה הישראלית וגם הסגנון הכפרי, או ליתר דיוק הכפרי־לייט.
"הסגנון המודרני הוא פשוט ונטול קישוטיות, פרקטי מאוד. המקור הוא בסגנון הבאוהאוס - כל מה שמכניסים לחלל הוא פונקציונלי, העיצוב תומך בשימושיות של החפצים. המראה נקי מאוד ומבוסס על צורות גיאומטריות פשוטות. החומרים המודרניים הם לא טבעיים: האבן היא לא טבעית, אלא גרניט פורצלן. אם ניקח למשל שולחן אנגלי, שיש לו רגליים עבות והוא מקושט בכרכובים, נראה שבהשוואה אליו השולחן המודרני הוא פשוט, ואם אין צורך שהרגליים יהיו עבות, הן יהיו דקות", מפרטת היבש.
"הסגנון המודרני שואב השראה מהאדריכלות המודרנית ומתאפיין בקווים נקיים וישרים ובפונקציונליות חפה מקישוטיות, המבוססת על צורות גיאומטריות. בסגנון הזה נעשה שימוש רב בחומרים תעשייתיים מעובדים כמו פורמייקה, וגם חומרים בצורתם הטבעית כמו עץ, ברזל, בטון וזכוכית", מציינת רובינזון.
פנטזיה על כפר
הסגנון הכפרי שונה מהמודרני, אבל אהוב לא פחות. רובינזון מכנה אותו "סגנון לא אמיץ", בשל היותו מוכר ושחוק כל כך. "זה עיצוב שההשראה שלו היא האזורים הכפריים באירופה, ויש המכנים אותו סגנון פרובנס או סגנון טוסקנה, או בהשראת בתים במושבים בישראל. הסגנון הוא חם, ונעשה שימוש בחומרים טבעיים כמו טיח וברזל, לצד חיפוי קירות בלבנים. הצבעים הם חמים, צבעי חול ובז', עם נטייה לחומים, צבעי אדמה.
"זה סגנון שמתחבר לישראליות. הוא סגנון מקושט אבל לא יותר מדי, יש בו מינון נכון והוא נותן את זכות הדיבור לחומרים הטבעיים - לפרופיל הבלגי, לגג הרעפים, לפרגולה, לצמחייה והעציצים סביב הבית, לרצפת העץ, ללבנים על הקירות או למטבח עץ. הוא לא קיטשי, אין קשתות וקרניזים.
"לדעתי זה אחד הסגנונות האהובים על ישראלים. הישראלים רוצים סגנון שיהיה נכון לאורך זמן, שהוא יהיה נעים וחם, לא סגנונות קשים לעיכול", מסבירה היבש. "התכנון כולל חלונות גדולים שמבטלים את ההפרדה בין החוץ לפנים. החלונות יהיו מברזל או אלומיניום בלגי. יש גם קישוטיות. בסגנון הטוסקני יש הרבה לבנים ושימוש בגוונים של עץ ושמנת, המשטחים במטבח הם מעץ ולא שיש, החללים גדולים יחסית. בסגנון פרובאנס מוצאים אריחים מצוירים. יש גם שימוש נרחב בעץ ואבן טבעית, ואם יש מתכות מדובר בנחושת ופליז. הטקסטיל מעוטר והצבעים השולטים הם שמנת ובז'".
קשוח, מחוספס וחשוף
סגנון נוסף שמוכר בישראל הוא הסגנון התעשייתי. "זה סגנון שהמקור שלו הוא באזורי התעשייה שהתפתחו כמעט בכל עיר מרכזית בעולם", מסבירה רובינזון. "חללים ששימשו לתעשייה זעירה, כמו בתי דפוס, מחרטות ונגריות, נהפכו לדירות מגורים. הסגנון מתאפיין במראה מחוספס וחשוף, הצינורות גלויים על הקירות כמו גם תעלות המזגנים. הקירות מתקלפים, הריהוט עשוי פח והרצפות מבטון. הגוונים ששולטים בסגנון הזה הם אפור, שחור ולבן.
"בישראל אפשר למצוא את הסגנון התעשייתי בפלורנטין, יש שם מפעלים שנהפכו ללופטים למגורים, ונשארה בהם הרצפה הישנה. העמודים חשופים, וכשנכנסים לבית מרגישים את המפעל שהיה שם. כיום גם דירות רגילות נבנות בהשראה של לופטים. אפשר לראות דירות 3 חדרים שמעוצבות כאילו היו בעבר מפעל תעשייתי.
"דוגמה מוכרת לסגנון התעשייתי־אורבני היא מרכז פומפידו בפריז - כל המערכות של המבנה חשופות בחזית. זה סגנון שמחצין מה שאמור להיות מוסתר: מכניקה של חשמל, הספרינקלרים והצינורות", מוסיפה היבש.
"בסגנון הזה משתמשים הרבה במתכת, ברזל ובטון. שום דבר לא מעודן. החללים גבוהים בהשראת לופטים בניו יורק ויש גם שימוש באופן ספייס. בלופטים אין חלוקה לחדרים, רק חדרי הרחצה והשינה מוסתרים והחלוקה היא פשוטה, אין נישות ותתי חלוקות. הפריטים במטבח, למשל, יהיו מנירוסטה, ברזל וחומרים מושחרים, והכלים יהיו תלויים על הקיר. לעתים יהיה קיר לבנים שמזכיר את הלופט הניו־יורקי", מסכמת היבש.
באדיבות איקאה
הסגנון הסקנדינבי צובר פופולריות גם בישראל בשנים האחרונות, אולי מאחר שהוא כולל כמה עקרונות של העיצוב המודרני, כמו הקווים הנקיים, אבל בצורה מתוחכמת יותר.
"זה סגנון שמגיע מהארצות הנורדיות ויש בו ניגוד של לבן ושחור, עם גוונים אפורים, אבל ללא צבעוניות. כשמשתמשים בעץ, הוא יהיה צבוע בלבן אטום או בשחור", מפרטת היבש. "המראה הסקנדינבי נקי מאוד ופוטוגני, אבל יש בו זרמים, למשל זרם שנוטה לכפריות ומשלב דלתות אסם מעץ".
"הסגנון הזה מתאפיין במראה פשוט, קווים ברורים, פונקציונליות, חומרים טבעיים וגוונים בהירים. הוא דומה קצת לסגנון המודרני. זה סגנון מדויק, אוורירי ולא עמוס. יש בו משהו קל ומתוחכם. הוא עושה שימוש גם בחומרים טבעיים, כמו עץ בהיר או עץ לבן. הצבעוניות מונוכרומטית ולעתים נעשה שימוש בצבעי פסטל בהירים", מתארת רובינזון.
לדבריה מי שתרם מאוד לעלייתו של הזרם הסקנדינבי ארצה היתה, איך לא, חנות איקאה שנפתחה בנתניה לפני 15 שנה (ומאז נוספו לה שני סניפים). "ראיתי מעט מאוד בתים או דירות שעוצבו במראה סקנדינבי לחלוטין, אבל בדירות רבות יש שילוב של פריטים סקנדינביים בתוך הבית - למשל שולחן עם כיסאות, כיסאות בר או כורסה נוספת לסלון".
חיים בסרט
שני סגנונות עיצוב נוספים, הווינטג' והרטרו, דומים בכך ששניהם נוסטלגיים ומתרפקים על סגנונות עיצוב מעשורים קודמים, אבל יש הבדלים ביניהם.
קל לזהות בתים ורהיטים שעוצבו בסגנון הרטרו - הם נראים כאילו נלקחו מהתפאורה של הסדרה "מד מן". לדברי רובינזון, "זה סגנון בהשראת עיצוב הפנים שהיה אופנתי בשנות ה–50 עד שנות ה–70. הרטרו מייחס חשיבות גדולה לקישוטיות, צורות גיאומטריות והדפסים שחוזרים בווילונות, בריפוד ובשטיחים. החומרים השכיחים בסגנון הזה הם פורמייקה ופלסטיק.
"המקור של סגנון הווינטג' הוא במכירות החצר בארה"ב ובאירופה, שווקי פשפשים, מציאות ופרטי ריהוט ישנים. האתגר וההנאה בעיצוב וינטג' נובעים מתהליך החיפוש, האיתור, הרכישה והשיפוץ של הרהיטים הישנים. גם כאן, אין בתים שמרוהטים בסגנון הזה באופן מלא, אלא משלבים אותו עם אחרים. אם הייתי רואה בית שמורכב רק מווינטג' הייתי חושבת שהאנשים האלה חיים בסרט. זה כמו לחיות בהצגה, כי זה סגנון שאלה לא המקום והזמן שלו".
"וינטג' זה הדבר האמיתי, בשונה מרטרו", מדגישה היבש. "זה מוצר אמיתי שיוצר בשנות ה–50 והוא ישן. רטרו זה רפליקות, מוצרים חדשים שמחקים את המוצרים הישנים. בבסיס הסגנון עומד געגוע אל העבר. מנסים לתת מראה ישן למשהו שייצרו עכשיו. ב'מד מן', למשל, השתמשו ברהיטים מקוריים מאותם עשורים. חשוב להדגיש שהטרנד של הווינטג' והרטרו התחיל עוד לפני התוכנית".
סלט של סגנונות
הסגנון האקלקטי הוא למעשה שילוב של שלל סגנונות. "זהו סגנון חופשי שמאפשר שילובים של רהיטים, צבעים וטקסטורות", מפרטת רובינזון. "לכאורה הסגנון לא מוגבל, ובעיצוב אקלקטי ניתן לשלב, למשל, שטיח אתני עם כורסה מודרנית. היצירה האמיתית מתבטאת בשילוב בין הפריטים והסגנונות. אני חושבת שהבתים המעניינים ביותר הם אלה המעוצבים בסגנון אקלקטי, שבהם שום דבר לא ידוע וצפוי מראש".
את הסגנונות המודרני והכפרי קל יחסית ליישם בבית. פריטים בסגנונות אלה נמצאים ברשתות ובחנויות ריהוט רבות, והצד השני של הנגישות הגבוהה שלהם הוא ההמוניות - ניתן למצוא אותו רהיט בדיוק בבתים רבים. הסגנון האקלקטי שונה. "זה סגנון שמאפשר עיצוב ייחודי לכל בית, אבל קשה להגיע לתוצאה טובה בלי עין ביקורתית והבנה. באופנה, למשל, קל יותר להיכנס לזארה ולקנות שם בגדים המרכיבים מראה שלם, מאשר לשלב פריטים מכמה חנויות", מדגימה רובינזון. "זה אוסף של פריטים וצריך יותר חזון, דימיון ומוטיבציה להשקיע בזה. צריך גם טעם טוב יותר, כי השילובים של הפריטים הם מורכבים ולא מובנים מאליהם".
"מקורו של הסגנון האקלקטי בסטודנטים ואנשים אחרים עם תקציב מוגבל, שבמקום לקנות רהיט חדש, שיפצו רהיט קיים. כיום זה סגנון שנכנס גם לבתי יוקרה, אף שאפשר לעצב בסגנון אקלקטי בכל תקציב.
פרום בקצוות
סגנון נוסף שהגיע לישראל בשנים האחרונות הוא השאבי שיק. "זהו סגנון 'פרום בקצוות', עם רהיטים שאפשר לראות שהם לא חדשים", מתארת היבש. "זו התפתחות של הסגנון הכפרי, אבל הרהיטים יכולים להיות ישנים והצבעוניות היא רגועה, תכלת ולבן. זה לא סגנון נקי, יש בו עומס של פריטים, חפצים ואביזרים. החלל שמעוצב בסגנון זה בנוי משכבות רבות. יש בו הרבה מרקמים, אבל למרות העומס המראה הוא רך ונעים. במטבח, למשל, יש פחות ארונות ויותר מדפים, וכלי המטבח גלויים כחלק מהעיצוב. הצבעוניות דהויה. העץ הוא 'ווש', כאילו משופשף וישן, אף שהוא חדש".
"זה סגנון שכולל אלמנטים כפריים קלאסיים בגוונים של לבן משומש וזהב", מוסיפה רובינזון. "הרהיטים נושנים, משופצים ובעלי מראה רך. השריטות וסימני הזמן שניכרים על הרהיט הם חלק מאופיו. זה סגנון שהומצא בארה"ב על ידי עקרת בית, שהתחילה לצבוע את כל פריטי הריהוט שהיו לה בלבן לא אטום, שחושף את השכבות שמתחתיו".
"עם זאת, בעוד השאבי שיק אמריקאי מתמקד בצבעים לבנים, רהיטים כפריים רומנטיים עם קישוטיות יתר וגילופים עם ציוריים פרחוניים קטנים, הישראלים לא חובבים קיטש. התרגום של השאבי שיק בישראל הוא פחות מצועצע וכולל רהיטים כפריים ישנים שנצבעו בלבן, או בצבעי פסטל בהירים מאוד".
"קושי דומה קיים גם בריהוט דירה בסגנון וינטג'. התהליך של מציאת הפריטים השונים, התאמה שלהם זה לזה וההחלטה כיצד לשפץ כל אחד מהם הוא מורכב ודורש החלטות רבות".
פורסם לראשונה באתר Themarker
לכתבות נוספות באתר דה מרקר: