כשעליזה (59) חיפשה אתגר שיעסיק את אורי (68), היא לא העלתה בדעתה שהוא יתייחס להצעה לקנות בית ישן בכרתים ברצינות, וגם לא חשבה שהבית שיבנו שם ישמש אותם לאין-ספור החלפות מרגשות ברחבי העולם ויפתח בפניהם אופקים חדשים.
מי אתם? "אנחנו עליזה אשכנזי ואורי רגב, בזוגיות כבר יותר מ-15 שנה. בשמונה השנים הראשונות גרנו בבתים נפרדים, ולאחר מכן החלטנו להקים בית משותף בפרדס חנה. הבאנו את הניסיון והכישורים שצברנו לאורך החיים: אורי בתחומי הבנייה, הנגרות והאקולוגיה ואני בתחומי האמנות, עיצוב ומלאכות היד. ביקשנו להקים לעצמנו בית אקולוגי מחומרים טבעיים, ויחד איתנו פעלו בכל שלב בבנייה אנשי מקצוע בודדים. בתום שבעה חודשים עמד לו הבית מוכן לעבודת עיצוב הפנים. עוד כחצי שנה עסקנו בעבודות נגרות ועיצוב בחומרים ממוחזרים. חגיגה של יצירה שגרמה לנו אושר גדול, ובסופה קיבלנו את בית החלומות שלנו. בית המפ וחומרים טבעיים מעוצב על פי רעיונות הפארמקלצ'ר וה-reuse, עטוף בגינה פראית, לול תרנגולות וגן ירק המספק לנו ירקות לפי עונתם. את ביתנו פתחנו למבקרים רבים ועשינו הרצאות על מאפייני בית אקולוגי, על עיצוב ועל אומנות מחומרים ממוחזרים. 
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> הצצה לחיי הישראלים ב"קיבוץ" בקליפורניה
מישראל לכרתים
אורי: "בסוף הקורונה השתחרר לי סכום כסף קטן, הריבית הייתה נמוכה, הבורסה לא קרצה לי ולא ידעתי במה להשקיע".
עליזה: "הצעתי לאורי לקנות בית בכרתים, כבדיחה, בניסיון להציע לו אתגר והתעסקות. לא באמת חשבתי שהוא ייתפס לזה. וכך יצא שתוך זמן קצר רכשנו בית בכפר הררי זעיר בשם קלרגוס במרכז האי. והנה היה לנו מגרש משחקים חדש ליצירה. בבית נמצאו מאפיינים רבים של החיים באזורים כפריים: באר, גת לדריכת ענבים, נישות לאחסון יין ושמן זית, קמין עץ לחימום הבית, תנור עץ לאפיית לחם ובישול, כלי עבודה, כלי אריגה ופרזולים שונים לבעלי חיים. הכפר הוא אחד מעשרה כפרים במרכז כרתים שאונסקו בחרה לשמר והכריזה עליהם כאתרי מורשת עולמיים. ההתיישבות בקלרגוס התחילה לפני כמה מאות שנים, ובאזור עצמו שרידים ארכיאולוגיים רבים מתקופות שונות.
הפרויקט היה למעשה שחזור בית האבן העתיק על כל מאפייניו, וכמובן עבודת שימור של כל החומרים שנמצאו במקום או פורקו מהמבנה. בתחילת 2022 יצאנו לדרך ולעבודה. בעזרת פועלים מקומיים המומחים לעבודות אבן, הבית שוחזר וחוזק. כדי לעמוד בתקנים של רעידות אדמה פורקה תקרת העץ של קומת הקרקע/רצפת העץ של קומה א' ובמקומה נעשתה יציקה של תקרת בטון. גג רעפים דולף בקומה א' פורק גם והוא ונבנה גג רעפים חדש. חומרים שפורקו מרצפות ותקרות העץ נשמרו להמשך. טיח ישן ומילוי חרסית מתפורר בין האבנים נוקה וחשף את יופיים של האבנים. מילוי הכוחלות נעשה בין האבנים בפנים ובחוץ. דבר שתרם לחוזקו ולאטימתו ממי גשמים. מערכות מים, ביוב, חשמל ומיזוג אוויר נכנסו למבנה, וחלונות עץ חדשים שולבו בפתחים.
רצפת העץ המקורית נוקתה והוחזרה בשלמותה למקומה המקורי, מקורות הגג שנפרשו נבנו מדרגות, מעקה, פרגולה ומסגרת מיטה. מלוחות עץ שציפו את תחתית גג הרעפים נבנו מחיצות הפנים. דלתות של נישות הפכו לדלתות ארונות המטבח. מסגרת מיטה ישנה נהייתה לדלת פנים בין החדרים. דלתות החוץ המקוריות של הבית, נוקו שופצו והוחזרו למקומן. למנורות קריאה ליד המיטות השתמשנו בשאריות עצים ישנים. לארון אחסון מתחת לחלל המדרגות השתמשנו בתריס ישן, מתלה מגבות ומחזיק נייר טואלט נבנו מחלקי כיסא ישן מתפרק ופרזולי ברזל ישנים. לוחות עץ ישנים הפכו למדפים ברחבי הבית והמטבח, לבני חרס מארובה ישנה לאדנית צמחים
ואז היינו מוכנים לעיצוב הפנים.
ואז הגיע החלק החביב עלינו של עיצוב וריהוט הבית בחומרים ממוחזרים וביצירות אומנות. משם עברנו לגינה - את השטח קיבלנו עם 25 עצי זית. נטעו עצי פרי ממינים שונים, שתלנו צמחי נוי וגינת תבלינים. שקתות אבן ששימשו להשקיית בעלי חיים הפכו לאדניות פרחים ודליי פח ישנים לעציצים.
הבאנו את המשפחה והחברים, בילינו, אירחנו, סעדנו ונהנינו, ואז החלטנו לפתוח את הבית להשכרה של שבוע בעונת התיירות. אני בניתי אתר ל-Blue Daisy House ואורי התחיל לשווק.
כיום אנחנו מגיעים לבית פעמיים בשנה, באביב ובסתיו. באביב, לטיולים באי המדהים והמגוון וגם לבנות ולהוסיף לבית. לפני שנה שיפצנו את תנור/טאבון עצים המקורי של הבית והשנה אנחנו בונים שכשוכית לימי הקיץ החמים. בסתיו כדי להתחבר לחיי הכפר היווניים. אנחנו מוסקים את עצי הזית שלנו במו ידינו, לוקחים את הזיתים לבית בד מקומי ומפיקים מהם שמן זית מעולה.
מכרתים לרחבי העולם
"בניסיונות השיווק של הבית, אורי מגלה אתרי החלפת בתים, ובתמימות של טירון הוא חושב שיפרסם שם רק כדי לחשוף את הבית לעוד מתעניינים. פתאום הוצפנו בהצעות להחלפת בתים בכל רחבי העולם. הסתכלתי בעיניו הכחולות והעמוקות של אורי, ולהפתעתי ממש ראיתי גלובוסים מסתובבים באישוניו. יכולתי לדמיין את מחשבותיו יוצאות למסעות ברחבי העולם. הבנו את המטמון שנפל בחלקנו. הנה ההזדמנות לראות עולם ולשהות בבתים ייחודיים ומיוחדים. להציץ ולחוות חיים של אחרים. לגלות את הסיפור של כל בית ומשפחה. להבין מה הופך מקום לבית, וכמה זה שונה מחדר במלון או דירת איירביאנבי גנרית.
איך זה עובד? "בכרתים יש לנו מישהי שמתחזקת את הבית, אנחנו עושים החלפות של שבוע בכל פעם, ונהנים מטיולים ארוכים של חודשיים-שלושה שבהם אנו גרים אך ורק בבתים שאנחנו מחליפים כל פעם למשך שבוע.
בקיץ 2023 טיילנו 11 שבועות בצפון אירופה ובסתיו 2024 היינו שמונה שבועות באוסטרליה".
אוסטרליה
מלבורן: בית לבני בוץ על שלד עץ עם גג פח ירוק
"הרחקנו עד אוסטרליה בשאיפה להתנתק מהלחץ הישראלי וטיילנו בה שמונה שבועות. נחתנו במלבורן מאוחר בלילה. המארחים הראשונים שלנו שלחו את בנם לאסוף אותנו מנמל התעופה. זאת אומנם נסיעה קצרה יחסית, אבל באזור כפרי חשוך לחלוטין. בנקודה מסוימת הרכב ירד מהכביש אל שביל עפר בתוך חורש חשוך ובמעלה החורש חשפו פנסי המכונית את בית הבוץ המיוחד על גבעת חורש טבעי, שם המתינו לנו אח עם אש בוערת, כמה חטיפים ושתייה חמה. מן הרגע הראשון התאהבנו בבית המיוחד הזה. וכשעלה הבוקר, וגילינו את המרחב הירוק בחוץ, כבר היינו שבויים בקסמיו. זה היה בית לבני בוץ על שלד עץ עם גג פח ירוק. קומה אחת עם חלל מרכזי רחב ידיים בעל תקרת גבוהה מעץ עם שני פתחי אור לשמים ורצפת אבן טבעית, ובו מטבח, שולחן אוכל גדול וסלון. חדר שינה עטוף חלונות לגינה ומקלחת גדולה ויפה משובצת לבני חרס מצוירים. כל פרטי ריהוט העץ בעלי אופי וסימני זמן שרק מוסיפים ליופיים. הבית רווי בחפצי נוי ויצירות אומנות נפלאות, ובחוץ צמחייה מטופחת ופינות ישיבה.
אדלייד: בית ותיק וצנוע
בבירת אוסטרליה הדרומית שהינו בשכונה של בתים פרטיים צנועים שנבנו עבור אנשי צבא בוגרי מלחמת העולם השנייה. אך מאז קיבלה השכונה מעמד היסטורי של בתים לשימור, ולכן הבתים הקטנים נשתמרו בחזית, ומאחור הוסיפו הרחבות. ציפה לנו בית ותיק שחלקו האחורי הוא הרחבה מודרנית ובו חדר משפחה, סלון רחב ידיים פתוח אל מטבח וחדר אוכל לאירוח. מעבר לחלונות העוטפים את החלל נראית חצר מטופחת. בעלת הבית סיפרה לנו כי בנעוריה התנדבה בקיבוץ גברעם ושם פגשה את ג'יימי, שהגיע להתנדבות מבריטניה, הם נישאו והקימו משפחה. ספר תנ"ך מהודר ומאויר הונח על שידה בחדר השינה מתחת לאוסף צילומים ישנים, והתברר שהוא ניתן במתנה לסבא שלה, שיצא להילחם עם כוחות הברית במלחמת העולם השנייה ואף זכה לתואר סר. כשחזר מהמלחמה ביקר עם אשתו כמה פעמים בישראל. הם אהבו את הקהילה היהודית, וזו השיבה להם בהכרת תודה.
אירופה - אוסטריה // פריז // קופנהגן
אוסטריה: בקתה הצופה לעמק
בקיץ 2023 ביקרנו באוסטריה, בשני בתים של גברת דאגמר המקסימה. האחד בווינה, שם היא מתגוררת, והשני בבקתת עץ עתיקה ומיוחדת בלונץ - אזור כפרי מדרום-מערב לווינה. הבקתה, הממוקמת על גבעה הצופה לעמק בין ההרים, היא מבנה בן כמאה שנה שהשתמר מצוין, ועבודת חיפוי העץ (שינגלס) מיוחדת ועדינה עוטפת את הבית מבחוץ. בבית שתי קומות , בכל קומה תנור, מטבח וכיריים, ואנו התנסינו בבישול ארוחת החג על אחד התנורים העתיקים. בכל חדר יש קמין עצים, ודאגמר דאגה לקשט עבורנו כל חדר בפרחים מהגינה.
פריז: התרבות הצרפתית נוכחת בכל פרט
פריז: קסם אינטלקטואלי
הדירה שבה שהינו בפריז נמצאת ברובע הלטיני, של אוניברסיטת סורבון, שזכה לשמו יכוון שבימי הביניים שוחחו ביניהם הסטודנטים בלטינית. זהו רובע רווי היסטוריה, מקום מפגש לפילוסופים וסופרים, הממשיך להקרין את קסמו האינטלקטואלי גם היום. הגענו אחר הצהרים ברכבת מבריסל, עושים דרכנו בין רחובות הרובע אל הדירה. בדירה המתין לנו בנה של קלייר, שהכיר לנו את דיירות הקבע: נלה ורומה, שתי חתולות מתוקות. גם הן קיבלו את פנינו בשמחה. על השולחן המתינה לנו סלסילת ברכה עם יין טוב ומטעמים.
ביום השלישי לשהותנו חזרו בני הזוג לפריז מביתנו בכרתים, במטרה להתארגן להמשך חופשתם מחוץ לפריז. ניצלנו את ההזדמנות למפגש חברתי והזמנו אותם לארוחת ערב בביתם. הם האורחים ואנחנו המארחים.
הכנו להם ארוחת ערב ישראלית וככה זכינו לערב מהנה שבו חלקנו חוויות וסיפורים, על טיולים, על החלפות בתים ועל הבית המיוחד הזה אשר עבר במשפחה של קלייר מדור לדור.
מעבר לדלתות העץ הכבדות הנפתחות מהרחוב גרם מדרגות צר ומתעגל. המדרגות העטופות שטיח אדום מובילות לדירת ארבעה חדרים עתיקה ויפה בעלת רצפת פרקט עץ ישנה ומטבח קטן ונפרד כמו שהיה נהוג בתכנון בתים של פעם. בעלת הדירה מעצבת גרפית, והדבר ניכר בפרטי האומנות, העיצוב והנוי בכל פינה. בסלון אח עתיקה שכבר לא בשימוש. בחדר השירותים מעל למדף ספרים תלוי שלט הקליניקה של בעלי הדירה ההיסטוריים, דודה של קלייר: "דרכי השתן ומחלות נשים, ייעוץ על ידי רופא מומחה…". בסלון, פטפון ואוסף משובח של תקליטי ויניל, כך שהתרבות הצרפתית נוכחת בכל פרט.
קופנהגן: בין הצמחייה העבותה
הבית הפרטי בשולי העיר, באזור הנקרא נוקן (Nokken), שייך לנונה, בימאית קולנוע שעיצבה את הבית בהתאם לטעמה המיוחד. צעדנו בשכונת מגורים חדשה ונהדרת לשפת הנהר עד שהגענו לקצה השכונה, שם התחילה צמחייה עבותה. חשבנו שאולי טעינו בדרך, אבל לא הייתה ברירה אלא לנסות לצעוד עם גוגל אל תוך החורש הבלתי נודע. צעדנו עד שהתחלנו לזהות בתים בתוך היער, מבנים ייחודיים ומאולתרים שביניהם שבילי עפר וניחוח של פרדס חנה. לבסוף איתרנו את הבית שלנו. הבית היה ריק, המשפחה כבר יצאה לחופשת הקיץ, אבל המפגש עם הבית מילא אותנו שמחה כאילו חזרנו הביתה. מקום חדש וזר שהרגיש גם קצת מוכר ודומה לביתנו.
האזור הירוק שימש בעבר כמרחב נופש בלבד. היום בקתות הנופש הקטנות הורחבו ומשמשות כבתי קבע, ואופיו המיוחד של מרחב הנופש הכפרי נשמר. הבית של נונה הורחב ושופץ כמיטב המסורת של שימוש חוזר: אוסף חלונות אקלקטי מאלומיניום ומעץ, מלבניים וקשתיים. דלתות שונות זו מזו, שהתאימו להם מפתחים, קורות עץ קשורות על יסודות בטון חשוף נושאות את מפתח הגג. הרבה יצירתיות בשימוש חוזר בחומרים ממקורות שונים שיוצרים יחד בית ייחודי.
אוסף רהיטים מגוון שעבר ריפוד, שיפוץ ושימור לצד חפצים מאולתרים כמדפים, שולחנות קפה וקופסאות אחסון. הכל בפשטות ובטעם טוב. ספריית מוזיקה גדולה, ספריית סרטים וכמובן מסך גדול לצפייה נוחה. גם החצר סביב הבית הזכירה לנו את המרחב הביתי שלנו. כמו אצלנו בחצר גילינו שם סדנת עבודה, בור אש ופינות ישיבה. הכל בעבודת יד, יצירתית במיוחד.