הלוקיישן: סקוטסדייל, אריזונה, ארצות הברית.
בני הבית: שלומי פלוטקין, בן 30, סטודנט לעיצוב פנים, מתגורר כבר שש שנים בארה"ב.
עיצוב: הדירה היא חלק מקומפלקס דירות, וכוללת שני חדרים ושתי מקלחות. היא עוצבה כך שתשרת אותי ותהיה נוחה גם למטרות אירוח. את ההשראה לעיצוב שאבתי מדירות רווקים שראיתי בסדרות בטלוויזיה.
הבית עוצב על ידי, בתקציב של 750 דולר לריהוט, כולל הסלון, המטבח המרפסת וחדר השינה. רוב הרהיטים בבית הם יד שנייה, את חלקם מצאתי ברחוב ושיפצתי - תחביב שאהוב עליי במיוחד.
בילוי ביתי: הבילוי המועדף עליי בבית הוא לשבת במרפסת ולקרוא, ללמוד, או סתם לחשוב. לשם כך בניתי דלפק, מחובר למעקה, שצופה למגרש הגולף ולפארק הסמוכים.
חדר אהוב: אני מאוד אוהב לארח חברים ולכן השקעתי מחשבה רבה בתכנון של הסלון והמרפסת, כך שיהיו נוחים לאירוח, וכן שבכל מקום שבו אהיה בבית, יהיה לי קשר עין עם כל האורחים בסלון. אחד הבילויים האהובים עלי זו הבריכה של הקומפלקס, שכוללת טלוויזיה 55 אינץ', שתי עמדות ברביקיו, ג'קוזי, ובצמוד לה יש מגרש כדורעף חופים. אני מבשל לא מעט, לכן קניתי לעצמי טלוויזיה קטנה למטבח וכך אני מצליח לשחק פקמן תוך כדי הבישול.
שירות של בעלי מקצוע: ההתנהלות מול בעלי המקצוע בארצות הברית פשוטה בהרבה מאשר בישראל, במיוחד בגלל שאני גר בקומפלקס וחברת הניהול דואגת לתחזוק הדירה. כאן הלקוח הוא במרכז ולכן גם הזמינות לשרתו נאמנה מהירה ביותר. בעלי מקצוע מופיעים בזמן, מנומסים, מקצועיים, יש הרבה חשיבות למראה חיצוני שכולל רכב מסומן עם מספר עסק וכמובן בגדי עבודה.
דברים שמזכירים את הארץ: כשאתה נמצא רחוק מהמדינה שלך מהמשפחה והחברים, אתה מחפש את הדברים הקטנים שמזכירים לך את הבית ואת המשפחה הרחוקים. לכן, על דלפק במטבח ניצבת חנוכייה שנעשתה בעבודת יד בקולורדו וכוס קידוש. למרות שאני לא דתי במיוחד, אלה חפצים שמחממים את הלב ושומרים על הזהות כשאתה חי בארץ זרה.
אני מאוד אוהב את החמין והג'חנון המסורתים שלי בשבתות עם החברים הישראלים, וכמובן שכל חג מקבל פה משמעות כפולה. אני חוגג עם החברים, שהם המשפחה שלי פה.
הכי מתגעגע: אני הכי מתגעגע כמובן למשפחה שלי. להורים המדהימים שלי, לאחותי הגדולה, שאיתה יש לי שיחות ארוכות שהן רק שלנו. לאחי ערן שתמיד שם בשבילי ולאחיינים ולאחייניות שלי שהכיף הכי גדול בעולם זה לשלוח להם מתנות שאי אפשר להשיג בארץ.
חוץ מהחומוס ביפו, אחד המקומות שאני הכי מתגעגע בעולם זה תל אביב: ללילה, לאנשים, לרחובות ולאנרגיות שיש לעיר הזאת. אין כמו תל אביב בכל העולם.
משהו עלי: את העניין בעיצוב גיליתי בגיל די מאוחר, בתור ילד קטן הייתי צובע ומזיז רהיטים בחדר שלי לפחות פעם בשבוע וחשבתי שמדובר בשריטה אישית. רק בארצות הברית, כשהייתי בן 25 עזרתי לבחורה (שבשלב מאוחר יותר הפכה לגרושתי) לעבור דירה וכשסיימתי לסדר לה את הסלון ואת פינת אוכל היא התלהבה ואמרה שכדאי לי לפתח את הכשרון שלי. לקח לי כמה שנים לאזור אומץ ולהירשם ללימודי עיצוב. היום אני לומד עיצוב פנים אצל טובי המורים באריזונה. אני אמור להשלים התואר במאי הקרוב ולאחר מכן לחזור לארץ.
במדור הקודם: ההאנגר של משפחת רוזן
לכל הכתבות במדור רילוקיישן
מכירים ישראלים שחיים בחו"ל וישמחו להשתתף במדור רילוקיישן? כתבו לנו