כולנו מתמודדים עם קושי נפשי כלשהו בשלב זה או אחר בחיינו, וכל אחד מוצא את הדרך שלו לעשות את זה. לפעמים האמצעי להתגבר על קושי כמו דיכאון או חרדות יכול להיות יצירתי ומפתיע, כמו במקרה של אישה בשם קייטי סקוט שקיבלה עצה לא צפויה מהמטפל שלה, שלגמרי שינתה לה את תפיסת החיים.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> חרק קטן, צרה גדולה: כך תגנו על הבית מנמלי אש
>> במהדורה מוגבלת: הפריט החדש והמהמם של איקאה
זה התחיל מפוסט שהעלתה סקוט באתר Quora (פלטפורמה פופולרית ברשת לשאלות ותשובות) עם הכותרת: "האם מטפל אי פעם אמר לך משהו בלתי צפוי לחלוטין?"
"כשהייתי באחת מנקודות השפל הנפשיות שלי בחיים לא יכולתי לקום מהמיטה בחלק מהימים", פתחה סקוט את הפוסט והמשיכה:
"לא הייתה לי אנרגיה או מוטיבציה ובקושי תפקדתי. הלכתי לטיפול פעם בשבוע, ובשבוע המסוים הזה לא היה לי הרבה מה 'להביא' לפגישה. כשהמטפל שאל איך היה השבוע שלי באמת לא היה לי מה להגיד. 'עם מה את נאבקת?' הוא שאל.
סימנתי בידי את המרחב סביבי ועניתי 'אני לא יודעת. החַיִים.'
בחוסר סיפוק מהתשובה שלי הוא שאל: 'ממה בדיוק את מודאגת ברגע זה? כשתחזרי הביתה אחרי הפגישה הזו, איזה נושא יטריד אותך?'
ידעתי את התשובה, אבל זה היה כל כך מגוחך שלא רציתי להגיד את זה בקול. רציתי שיהיה לי משהו יותר מהותי, יותר עמוק. אמרתי לו: 'בכנות? הכלים. זה טיפשי, אני יודעת, אבל ככל שאני מסתכלת עליהם יותר אני לא יכולה לשטוף אותם כי אצטרך לקרצף אותם לפני שאני מכניסה למדיח, כי המדיח שלי מבאס, ואני פשוט לא יכולה לסבול לקרצף את הכלים״. הרגשתי כמו מטומטמת אפילו להגיד את זה; איזו אישה בוגרת מובסת ככה על ידי ערימת כלים מלוכלכים? יש אנשים עם בעיות אמיתיות בעולם, ואני מייללת למטפל שלי על כלים?
אבל הוא הניד ראשו בהבנה ואז אמר: 'הפעילי את המדיח פעמיים'.
התחלתי לענות שלא אמורים לעשות את זה, אבל הוא קטע אותי. ״למה לעזאזל לא אמורים? אם את לא רוצה לקרצף את הכלים והמדיח שלך מבאס, הפעילי אותו פעמיים, אפילו שלוש פעמים, למי אכפת?! כללים לא קיימים'.
מה שהוא אמר טלטל אותי בצורה שאני לא חושבת שאני יכולה לבטא כראוי. חזרתי הביתה וזרקתי את הכלים המסריחים שלי למדיח כמו שהם והרצתי אותו שלוש פעמים.
הרגשתי כאילו ניצחתי דרקון.
למחרת התקלחתי בשכיבה. כמה ימים לאחר מכן קיפלתי כביסה והחזרתי אותה למקומות רנדומליים. לא היו עוד כללים שרירותיים שהייתי צריכה למלא, וזה נתן לי את החופש להגיע להישגים שוב. עכשיו, כשאני במקום בריא יותר, אני שוטפת את הכלים שלי ומכניסה אותם למדיח כמו שצריך. אני מתקלחת בעמידה וממיינת את הכביסה שלי. אבל בתקופה שבה החיים היו מאבק, למדתי לקח חשוב להפליא: אין כללים".
כל מי שהיה במקום מנטלי או רגשי שבו אפילו המשימות הבסיסיות והיומיומיות ביותר נראות דרמטיות מבין את החוכמה בשיעור הזה. שטיפת כלים אולי נראית כמו פרט מינורי בחיים, אבל בדיוק פרטים מינוריים כאלה יכולים להיות הקש ששובר את גב הגמל מבחינה נפשית. כמו סקוט, מיליוני אנשים בעולם יעריכו את האישור המפורש לשחרר את הכללים שבראשנו לגבי איך דברים צריכים להיעשות, והתיקון הזמני הזה יכול להיות עבורם הגשר ההכרחי מחוסר יכולת-להתמודד עם חיי היום יום לתפקוד ברמה טובה יותר.
גם לצפות באחרים ממלאים מדיח עשוי לעזור
רוטינה שחוזרת על עצמה, למשל בניקיון הבית, כבר התגלתה כסוג של פעילות מדיטטיבית שמסיחה את הדעת מקשיי היום יום, מסדרת מחשבות ותחושות. אפילו השתתפות פאסיבית בזה – כלומר לא צריך באמת לנקות, מספיק לצפות בלופ בסרטונים של אנשים אחרים שעושים את זה, מוכיחה את עצמה כסוג של מדיטציה מיטיבה. מומחים כבר הבינו שהשילוב של רעשים עדינים, תנועות שחוזרות על עצמן והמעברים מלכלוך לניקיון שובות את הצופים בסרטונים ומעוררות עונג פסיכולוגי המבוסס על המסר: כל אחד יכול לעשות את זה. המטפלת קרוליין גיבן אמרה לאתר bustle שעבור אנשים מוצפים רגשית, שנמצאים בלחץ או אפילו מתמודדים עם דיכאון, מדובר במסר מושך במיוחד: "לראות מישהו סופסוף זורק את הג'אנק שצבר ומעביר הלאה ערימות של בגדים מעניק גישה ויזואלית לריפוי פנימי שמתחיל להתרחש, וזה מעורר השראה". סרטוני טיקטוק רבים עם הכיתוב "מנקה את חדר הדיכאון שלי" הפכו לוויראליים, לא רק בגלל שהם גורמים לצופים בהם לשמוח עבור יוצרי הסרטון שעושים שינוי חיובי, אלא בגלל שהשינוי הזה יכול להיות מדבק. גיבן מסבירה: "ברמה הבסיסית, ניקוי הוא הפעלה התנהגותית, טכניקה טיפולית שתועדה היטב לשיפור תסמיני דיכאון וכרוכה בהשלמה של משימות ספציפיות וניתנות למדידה לבניית מומנטום וביטחון".