כבר לא מעט שנים שחובבי העיצוב ונספחיהם עוברים שטיפת מוח מאסיבית שנועדה לגרום להם להיפטר מכל חפציהם. בלגן בבית – בלגן בראש. עומס בארון – עומס בנפש. יותר מדי חפצים – פחות מדי מקום למה שצריך באמת. וזה לא שאין בזה משהו, בני האדם באמת צורכים ההההההההרבה יותר מדי, ממלאים את חייהם בפריטים שאין בהם צורך, מכבידים על כדור הארץ, מרבים נכסים ודאגות. מגזימים.
וגם אני, כמו כולם, פנטזתי על מרחבים ריקים ונקיים, על פריטים בודדים שנבחרו בקפידה, המשרים רוגע ושלווה, איכות ושיקול דעת. השלכתי חפצים כאילו אין מחר, הפניתי עורף לזיכרונות ולנוסטלגיה כאילו אין אתמול, נפטרתי וריווחתי כאילו בריזה נורדית של ממש מנשבת מחלון ביתי שבמזרח תל אביב. הלכתי אחרי שיטות יפניות, שבדיות ותוצרת כחול-לבן. ואז עברתי ליוון והתחלתי להתגעגע לחפצים שלי. לחפצים בכלל.
<< לכל הכתבות בערוץ living
עמוס להתפקע, נושם ומשתנה
ואז נתקלתי בסרטון אחד של אל הרבין Elle Hervin) elle_the_home_bird), יוצרת תוכן בריטית ועיתונאית בעברה המתמחה בעיצוב פנים בסגנון וינטג' מודרני, שמציגה את ביתה הכה הורס ברשתות, והוא עמוס להתפקע, צבעוני, חי, נושם ומשתנה, וזה מושלם.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
משם עברתי לסרטוניה של קיילי טרומן (Trueman's Treasures), החולקת את חייה עם משפחתה (ואיתנו) באזורים הכפריים של נברסקה, ומדווחת עליהם בבלוג לייפסטייל עיצוב פנים והרבה DIY עתיר כישרון. גם פה – אינספור פריטים, עתיקים וחדשים, מתגודדים במסדרונות צפופים ומלאי צבע וחיים, ובכל סרטון אפשר לצפות אינספור פעמים ועדיין לפספס את הפריט הזה, ששווה להתעכב עליו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ואז עברתי לפיית' קונלי (Faith Connally), יוצרת תוכן אמריקאית ממיניאפוליס, מינסוטה, המתמקדת בבלוג שלה The Sun Also Reads באורח חיים איטי, עיצוב פנים של קוטג'ים של פעם, אופנה רומנטית ופריטים וינטג'יים. כי, לדבריה, "קוזי זה תמיד טרנדי, ולמלא את הבית בכל הדברים שאוהבים ונהנים מהם אף פעם לא יוצא מהאופנה". היא מתארת את עצמה כ"נפש ישנה שמוצאת יופי בדברים הפשוטים", משתפת תוכן המתמקד ברגעים יום-יומיים כמו זר פרחים טרי, מוזיקת פסנתר עדינה או פינה מעוצבת בבית. וכמו כולן, באמת מעוררת השראה. ויש עוד רבות כמוה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
נעים להכיר: יוקרה רועשת
האם הפכתי בערוב ימיי למקסימליסטית? האם נקעה נפשי מהסגריריות השבדית המחושבת? מתברר שאני לא לבד, וגם זה, ככל הנראה, כתוצאה משטיפת המוח העכשווית. והנה, ממש הרגע, צפה ועלתה לה כתבה בנושא במגזין העיצוב הנחשב homesandgardens, שעניינה טרנד עיצוב הפנים החדש המתקרא "יוקרה רועשת" (Loud Luxury), שהוא כמובן תגובה נועזת ל"יוקרה השקטה" הרווחת בשנים האחרונות. וכמשתמע משמו, הוא מעודד הבעה אישית דרך צבעים עזים, טקסטורות עשירות, פריטים בולטים ושכבות של עיצוב מוקפד, תוך שמירה על תחכום ויוקרה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לטענת המעצבות המצוטטות בכתבה, סגנון העיצוב הזה מחבק את המקסימליזם בצורה מתוחכמת ומעודנת. "הוא שואף ליצור חללים עם נוכחות חזקה, אך בלי להיות עמוסים או כאוטיים. הסגנון מתמקד בבחירות עיצוביות נועזות אך מחושבות, המאפשרות לבעלי הבית להביע את אישיותם ולטפח סביבה עשירה ומעוררת השראה". מאפייניו העיקריים הם צבעים עשירים - שימוש בגוונים עמוקים ובולטים לקירות, תקרות וריהוט, ליצירת אווירה דרמטית ומזמינה; שילוב דוגמאות שונות בטקסטיל, שטיחים, ואלמנטים דקורטיביים, ליצירת עניין חזותי; חומרים יוקרתיים כמו קטיפה, שיש, פליז ולכה מבריקה, להוספת תחושת יוקרה ותחכום; פריטים בולטים: כלומר, בחירה בפריטי ריהוט ואביזרים עם נוכחות חזקה, המשקפים את הטעם האישי של הדיירים; ושכבות עיצוב - שילוב של פריטים שונים ליצירת עומק ועושר חזותי, בלי ליצור עומס. טוב, לא יודעת לגבי העומס. עומס יכול להיות גם מוצלח מאוד אם הוא באמת מכיל בתוכו רק פריטים אהובים. כי כמו תמיד, זה הדבר הכי חשוב. בעיצוב הבית – ובחיים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם