ג'ורג' וושינגטון דרש תוספות
האדריכל העומד מאחורי הפרויקט השאפתני שנקרא הבית הלבן, הוא ג'יימס הובאן, אמריקאי ממוצא אירי ששרטוטו ניצח שמונה הצעות נוספות שהוגשו לג'ורג' וושינגטון בשלהי המאה ה-18 (בין ההצעות שהוגשו לתחרות הייתה גם הצעה של אדריכל אלמוני, שלימים התברר כתומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב). למרות שוושינגטון התרשם מהצעתו של הובאן, היא הייתה מעט צנועה מדי לטעמו. לבקשתו, הגדיל הובאן את שטח האחוזה והוסיף לה אולם קבלה גדול (המוכר כיום כ"חדר המזרחי") בהשראת אולם קבלת הפנים באחוזתו של הפרטית של וושינגטון.
מבחינה אסתטית, הבית הלבן הוא שילוב של מקורות השראה ניאו-קלאסיים מאירלנד (בעיקר בית הפרלמנט בדבלין) וצרפת, תוך שאיפה לחזור לאדריכלות הקלאסית מתקופת הרנסנס ומימי רומא העתיקה, המאופיינת בניקיון צורני, הרמוניה, סדר וסימטריה. חזיתו הדרומית של המבנה מעוצבת כאכסדרה עגולה: שדרת עמודים מקורה הבנויה בחצי גורן ויוצרת חלל מתווך בין הפנים לחוץ. האכסדרה המרובעת בחזית הצפונית מזכירה בצורתה את הפנתאון הרומי, עם שורה סימטרית וזוגית של עמודים מהסדר היוני, שבראשם גמלון מעוטר (מעין "גגון" משולש). הקשר בין אדריכלות העת העתיקה לבית הלבן אינו רק צורני, אלא גם סמלי. בתור הדמוקרטיה העתיקה בעולם, מקדשיה של יוון הקלאסית הפכו לסמל של צורת השלטון המודרני. כך קושר עצמו השלטון האמריקאי לשורשי המסורת הדמוקרטית.
עם השנים עבר הבית הלבן לא מעט טלטלות עיצוביות. הוא נשרף פעמיים (הפעם הראשונה הייתה כשהבריטים הציתו אותו ב-1814, והשנייה כאשר פרצה שרפה באגף המזרחי ב-1929), שופץ והורחב, וזכה לשדרוג מטעם כל נשיא שהתגורר בו: ג'פרסון בנה שתי אכסדרות שמחברות בין אזור המגורים לבין האגף המערבי והמזרחי, רוזוולט הוסיף בריכה והעביר את החדר הסגלגל למיקומו הנוכחי (בצמוד לגן הוורדים), טרומן התקין את המרפסת המפוארת בקומה השנייה, קנדי הוסיף חדר משחקים ובית עץ עבור ילדיו, וקלינטון סלל מסלול ריצה והתקין בבית הלבן ג'קוזי לשבעה אנשים. אך אין ספק שהדמות שהשפיעה יותר מכל על עיצובו ומעמדו האדריכלי-היסטורי של משכן הנשיא היא ג'קלין קנדי-אונסיס, שכיהנה כגברת הראשונה של ארה"ב בשנות ה-60 המוקדמות והוכיחה שלפעמים מגע יד נשי עושה את כל ההבדל.
השיפוץ של ג'קי: מראה מוזהבת בחדר השינה
עם כניסת משפחת קנדי לבית הלבן ב-1961, החליטה ג'קי "או" המיתולוגית להפוך את המשכן הרשמי והמנומנם למרכז תרבות שיחגוג את ההיסטוריה האמריקאית. העיצוב שהותירו אחריהם אייזנהאואר וטרומן היה בעיניה חסר השראה, "כבד" ומנותק ממגמות העיצוב הצעירות של שנות ה-60. ג'קי רצתה להכניס רוח חיים באחוזה הניאו-קלאסית המבוגרת, אך בו בעת הכירה בערך של חפצי האמנות והרהיטים העתיקים שמילאו את החדרים. לפי האתר הרשמי של מוזיאון הבית הלבן, מטרת השיפוץ של ג'קי הייתה שחזור ושימור – לא עיצוב מחדש. כך או כך, אין ספק שהגברת הראשונה האמביציוזית (בת 32 בלבד) ידעה מה היא עושה. היא אספה וארגנה מחדש את יצירות אומנות שהיו ברשותם של נשיאים קודמים, והתקינה חדר רסטורציה לתיקון ולשימור רהיטים בעלי ערך היסטורי. בנוסף, היא שדרגה את חדרי האירוח באמצעות טפטים מאוירים בסצנות נבחרות מההיסטוריה של ארצות הברית והכריזה על הקמת ועדה היסטורית לשימור הבית הלבן. בפברואר 1962 היא פתחה את שערי הבית לתקשורת, וערכה בו סיור מקיף ומעורר השראה. אלה כמה מהשינויים היצירתיים שערכה הגברת הראשונה בבית הלבן:
בחדר ההסבה המזרחי בקומה השנייה (קומת המשפחה הנשיאותית), ג'קי סילקה את הווילונות הירוקים הכבדים שחסמו את החלון הקמור והיפיפה שהותקן בחזית החדר. היא החליפה אותם בווילונות שקופים למחצה שנועדו למסגר ולהדגיש את הקשת האלגנטית של החלון, הוסיפה נברשת אופנתית, והחליפה את השולחן המסיבי שעמד במרכז החדר בשולחן קפה קטן ומלא שיק. בזכות השינוי, החדר הוצף באור טבעי ונראה גדול ומרווח מתמיד. עד כניסתם של בני משפחת קנדי לבית הלבן, תפקד החדר הצהוב כחדר עבודה חסר ייחוד. המייקאובר של ג'קי הפך אותו לחדר אירוח נעים וצבעוני בזכות קירות בגוון צהוב בהיר ומלא חיות, והוספת כורסאות באדום, ירוק וקרם שהעניקו נגיעות צבע עליזות לחלל הרשמי.
את חדר השינה שלה בחרה ג'קי לצבוע בשילוב של כחול מאובק וגווני קרם, והתקינה מראה ממוסגרת זהב מעל שידת הבגדים. האיזון בין הכחול הקריר לזהב החמים העניק לחדר מראה ביתי ומרגיע, ובו בעת הדגיש את האלגנטיות המלכותית שכה אפיינה את הגברת הראשונה לבית קנדי. 
החדר הסגלגל מעולם לא נצבע בסגול
מאז תור הזהב של ג'קי, עבר הבית הלבן תחת ידיהם וחזונם העיצובי של עשרות נשיאים (ואם לדייק, בעיקר תחת ידי נשותיהם). מעטים הצליחו לעורר אותו לחיים כפי שעשתה אשת ג'ון פ.קנדי, אך ידוע שסוס מנצח לא מחליפים. ואכן, רוב החדרים השתמרו פחות או יותר כפי שעיצבה אותם מיסיס או, פרט לתוספות נקודתיות כגון חפצי אמנות, ריפוד מחודש או החלפת שטיח. החדר היחיד שממשיך לשנות את פניו מהכהונה לכהונה הוא "החדר הסגלגל", משרדו הרשמי של נשיא ארה"ב. למרות השם המטעה, הוא מעולם לא נצבע בסגול; הכינוי ניתן לו בשל צורתו האובלית (או האליפטית, אם תרצו). באופן מסורתי, כל נשיא שנכנס אליו מטביע בו חותם אסתטי – אם באמצעות צביעה מחדש, החלפת מערכת הסלון או בחירת תמונות חדשות.
סקירת גלגוליו של החדר הסגלגל יכולה ללמד לא מעט על אופי הנשיאים שעבדו בו לאורך השנים. כך למשל, משרדו של קנדי מתאפיין בסגנון מעשי ורשמי – עם שטיח אדום, כיסא מנהלים מרופד עור שחור, קירות לבנים ווילונות בד גלילה פשוטים בצבע קרם (ניתן לשער שהחדר הזה היה מחוץ להישג ידה של ג'קי). בתקופת כהונתו של ביל קלינטון, הותקנו במשרד וילונות צהובים ושטיח כחול – צבעים משלימים ששדרגו והאירו את החדר. את הספות ריפדה משפחת קלינטון בבד כותנה מפוספס באדום-לבן, כקריצה לצבעי דגל ארה"ב.
בתחילת המילניום, עם כהונתו של ג'ורג' בוש, חזר החדר לסגנון המאופק ומהוגן שאפיין אותו בראשית ימיו: הקירות נצבעו בגוון קליפת ביצה ומערכת הסלון העליזה של הקלינטונים הוחלפה בצמד ספות שנהב מרופדות. במרכז החדר הוצב שולחן עץ מהגוני, שבמרכזו סידור פרחים נמוך בגווני כתום-אדמדם. מיותר לציין שהסגנון השמרני לא בדיוק התאים למשפחת אובמה האופנתית, עם כניסתם לבית הלבן ב- 2009.
לאחר שנתיים אינטנסיביות בתפקיד החדש (לרבות חיסולו של בן לאדן), התפנה ברק אובמה לעצב מחדש את משרדו: שטיח הקיר הוחלף בפרקט עץ מודרני שבמרכזו הונח שטיח קרם אובלי – טריק שתוחם את החדר במסגרת עץ כהה ורבת רושם. על הקירות הותקנו טפטים בדוגמת פסים אנכיים בשמנת ובז'-צהבהב, אפקט היוצר אשליה של תקרה גבוהה יותר. גם הסנטר-פיס (האלמנט המרכזי) של שולחן האירוח הוחלף בקונספט מודרני: מזר פרחים בנאלי לקערת תפוזים א-סימטרית מעץ.
לידיעת הציבור: הקומה השנייה והשלישית מחוץ לתחום
הבית בן שש הקומות מכיל שני מרתפים, שתי קומות ציבוריות (קומת קרקע והקומה הראשונה) ושתי קומות של המשפחה הנשיאותית (הקומה השנייה והשלישית). במרתפים מאוחסנים כל מיני פריטים היסטוריים מתקופות שונות. כיום החדרים הפתוחים לציבור נמצאים בעיקר בקומה הראשונה. הידועים שבהם הם חדרי האירוח הרשמיים - "החדר הכחול", "החדר הירוק" ו"החדר הצהוב", חדר ההסבה המכונה "החדר האדום" בו נוהגת המשפחה הנשיאותית לערוך ארוחות ערב אינטימיות, ו"החדר המזרחי", המשמש לקבלות פנים רשמיות, טקסים ואזכרות. קומת הקרקע מוכרת בעיקר בזכות "חדר הזהב" (המכיל דיוקנאות של הנשים הראשונות, וכן אוסף כלי אוכל עשויים כסך בציפוי זהב) וחדר קבלת הפנים הדיפלומטי. הקומה השנייה והשלישית הן מחוץ לתחום הפומבי, ומשמשות כבית מגורים למשפחה הנשיאותית המכהנת.
בשונה ממשפחת בוש, שערכה סיור מתוקשר בחדריה הפרטיים בתקופת כהונתו של ג'ורג' הבן, משפחת אובמה שומרת על פרטיותה בקנאות. עד היום אף עיתונאי לא הצליח לחדור לחדרים הפרטיים של מישל והבנות סאשה ומאליה. כדי לתת מענה חלקי לסקרנות, ניאותה הגברת אובמה להשתתף בפרויקט גוגל ארט המאפשר סיור וירטואלי בשתי הקומות התחתונות – פשרה לא רעה בכלל, בעיקר עבור מי שלא מתכנן לבקר בארה"ב בקרוב ובכל זאת רוצה לטעום מאחת האחוזות ההיסטוריות המרשימות בתולדות אמריקה.
בכל הקשור לעיצוב פנים, משפחת אובמה לא ערכה בבית הלבן שינויים מרחקי לכת. מישל אומנם שכרה את שירותיו של מעצב הפנים מייקל ס. סמית', אך השתדלה להימנע משיפוצים דרסטיים ולהתמקד בתוספות "צנועות" כגון רהיטים בסגנון מודרני ועבודות של אמנים אמריקנים בני המאות ה-20 וה-21. סמית' תיאר את טעמה במילים: "מלא מחשבה, אלגנטי ואינטלקטואלי". בין התוספות של מישל, ניתן לציין את תמונתו של אדוארד רושה, "I Think I’ll...", אמן אמריקאי בן זמננו שפועל בטווח שבין אמנות פופ לאמנות קונספטואלית – עבודה מודרנית להפליא, שהועברה מהגלריה הלאומית למסדרון המרכזי של הקומה הראשונה בבית הלבן. עבור "החדר הצהוב" בחרה מישל בציור אבסטרקטי של ריצ'רד דיבנקורן, הוסיפה ספות בכחול חיוור וכיסאות מגולפים מתקופת ג'קי קנדי, שעברו רסטורציה.
הסלון הפרטי של משפחת אובמה משלב בהצלחה ספת קטיפה בצהוב-חרדל, כורסת בד בצבע בז', ושתי כורסאות עור בצבע קאמל. השולחן מרופד במצע בד בגוון אפרסק, שמתכתב עם יצירתו האבסטרקטית של סוזן רוטנברג התלויה על הקיר המרכזי. הסגנון המודרני-אינטלקטואלי ממשיך גם לחדרי השינה של הבנות, אותם קישטה מישל בשנדליר צבעוני מחומרים ממוחזרים ובטפט דמוי טקסטיל של האמנית אליזבת דאו. חדר השינה של הזוג אובמה, לעומת זאת, מעולם לא נחשף לעיני המצלמות. המעט שידוע עליו הוא שהשניים בחרו בלוח עץ מגולף מתחילת המאה ה-19 כבסיס למיטה הזוגית שלהם. הפריט הייחודי נרכש על ידי סמית', המעצב הצמוד של מישל, מחנות היוקרה לאונרדס, המתמחה בשימור ושיפוץ רהיטים עתיקים. לבקשת הזוג הנשיאותי, הוגדלה מסגרת המיטה לקינג-סייז. שווי התענוג מוערך בעלות של 12,500 דולר.
מישל מטפחת ירוקת ופירות בגינת הבית
הנשיא ומשפחתו אולי מקפידים להסתיר את חדרי הקומה השנייה, אך בו זמנית משתדלים לטפטף מידע פיקנטי על אורח חייהם המשפחתי תחת קורת הבית הלבן. ברק אובמה, שכנראה יודע דבר או שניים על תדמית ציבורית, מרבה להצטלם עם הכלב הנשיאותי בו (Bo) שחוגג השנה יום הולדת חמש. הכלבלב השחור (מגזע פורטוגז) נמסר לבנותיו של אובמה בגיל שישה חודשים כמתנת פיצוי על התקופה האינטנסיבית שבילה אביהן בניסיון לסלול את דרכו לנשיאות. על פי השמועות, כל עובדי הבית הלבן להוטים להוציא את בו לטיול כדי להתחבב על בעליו, נשיא ארה"ב. עד כה לא נרשמו פדיחות מיוחדות; בו לועס רק מגזינים ונעליים, לא רהיטי יוקרה בעשרות אלפי דולרים.
כשאובמה לא עסוק בענייני האומה או בטיול עם הכלב, הוא חומק מהמשרד הסגלגל לקומה העליונה וגונב כמה דקות עם אשתו ובנותיו. באחד הראיונות סיפר הנשיא שאחד הדברים הטובים ביותר במגורים בבית הלבן הוא המרחק הקצר בין המשרד לבית. עוד הוא מספר כי מדי ערב ב-18:30 מתכנסת המשפחה הנשיאותית לארוחת ערב בקומתם הפרטית. זו השעה בה מישל וברק חוזרים להיות אבא ואמא של סאשה ומאליה, וברק אפילו עוזר להן בשיעורי הבית. התפריט המוגש לשולחן ארוחת הערב מתבסס על ירקות טריים מגינת הירק המפורסמת של מישל.
עם כניסתם של הזוג אובמה לבית הלבן, אחד הפרויקטים שהגברת הראשונה לקחה על עצמה היה המלחמה במגפת ההשמנה של ילדי ארה"ב. כדי לשמש דוגמה, היא החלה לטפח מיני זנים של ירקות ופירות בגינת הבית הלבן. בין הגידולים תמצאו שעועית, חצילים, ברוקולי, נענע, חסה, בטטות, ג'ינג'ר ופלפלים חריפים. לאחרונה החלו גם זרעי התירס המתוק לתפוס תאוצה והפכו למקור גאוותה של מישל. מדי שבוע היא מזמינה קבוצות של ילדי בית ספר ללמוד על הגידולים ולעבוד מעט בגינה. אבל אל תטעו לחשוב שמדובר בפרויקט ביתי צנוע; כדי לתחזק את הפארק הנשיאותי ואת גינת הירק נדרשים לא פחות מ-13 אנשי צוות קבועים. הגנן הראשי מפקח על צוות של שלושה מנהלי עבודה, שמונה גננים ואיש תחזוקה אחד. במקרים מיוחדים כמו סלילת שביל או טיפול בצנרת מוזעקים למקום מומחים נוספים.
אם תהיתם כמה עובדים דרושים כדי לתחזק את האחוזה המפלצתית עצמה, לא תופתעו לגלות שהבית הלבן מתוחזק על ידי 90 אנשי צוות מסורים, ביניהם מנהלת משק בית ראשית, חמישה שפים, עשרות משרתים ומשרתות, נגרים, שרברבים ומהנדסים. על פי הדיווחים, הצוות האישי של הגברת הראשונה כולל 20 איש נוספים – מספר מכובד, שעם פרסומו גרם לכמה גבות להתרומם בתדהמה, אך אם לוקחים בחשבון שללורה בוש היו 18 עובדים ולהילרי קלינטון 19, הרי שלא מדובר בפינוק מיוחד. ככלות הכל, אילו היו נכנסים לביתכם 5,000 מבקרים ביום (1,825,000 מבקרים בשנה), כנראה שגם אתם לא הייתם רוצים לנקות אותו לבד.