"נים" השימפנזה הוא ילד של חורף 73' באמריקה. כמו הרבה ילדים בחורף ההוא, גם נים עבר בחייו הרבה טלטלות. עם היוולדו, נבחר נים לעמוד בלב ניסוי שאפתני במיוחד. כחלק מניסוי שנערך באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, על מנת לבחון עד כמה דומים השימפנזים לבני האדם, נותק נים מאימו ועבר לגור עם משפחה אמריקנית טיפוסית במנהטן.
נים והמשפחה התחברו, הוא מהר מאוד למד לומר דברים בסיסיים בשפת הסימנים ולהיקשר רגשית ל"הוריו" החדשים. גם מבחינה אקדמית, הניסוי התחיל באופן מוצלח: נים למד את שפת הסימנים, השתמש בהם באופן אינטואיטיבי ואף המציא סימנים משלו. את התהליך כולו ליווה הבמאי הבריטי ג'יימס מארש, וערך את התיעוד לסרט תעודה.
אולם, נים, בהיותו קוף, לא רצה לשבת ולדבר, אלא רצה לעשות דברים שקופים אוהבים לעשות. משם החלו הדברים להסתבך: נים הפך לאלים ואף תקף את החוקרים שסביבו. הוויכוח בין השפעת הסביבה ובין הנטייה הטבעית קיבל חיזוק לטובת האחרונה.
עם זאת, כשערך את הסרט, החליט וולש להתמקד פחות בנים ויותר בבני האדם סביבו. הסרט חשף מערכות יחסים בעייתיות, מלחמות אגו, קרבות שליטה ושימוש במיניות - מסתבר שאנחנו יותר דומים לחיות ממה שחשבנו.