ניקול פרסולוב ממעלה גמלא שואלת: מה זה אשְלְגָן? למה הוא מועיל? האם אנחנו צריכים אותו?
היי ניקול. יש הרבה מה לספר על אשלגן, אבל אני חושב שהדבר הכי מעניין בו הוא עצם העובדה שמדובר בחומר שמתפוצץ דווקא כאשר מנסים לכבות אותו.
נשמע מוזר, אני יודע, אבל זו האמת. אשלגן הוא סוג של מתכת שקיימת בקרום כדור הארץ, והוא קל כל כך עד שהוא יכול היה אפילו לצוף על פני המים. למה רק "יכול היה" ולא יכול באמת? פשוט מפני שברגע שאשלגן בא במגע עם מים הוא מתפוצץ!
אז למה אנחנו צריכים בכלל חומר מסוכן כל כך? פשוט מפני שברגע שמערבבים אותו עם יסודות אחרים הוא נעשה שימושי מאוד. כך למשל תרכובת של אשלגן וחמצן מהווה חומר דשן מצוין לחקלאות, ותרכובת של אשלגן, חמצן וכלור מהווה חומר גלם בייצור אבק שריפה. ואם מערבבים רק אשלגן וכלור, אפשר לייצר
מלח שולחן, שנחשב לבריא יותר עבור אנשים שסובלים מבעיות בלחץ הדם. שימושי, לא?
אביעד אלנהורן מרחובות שואל: ממה נוצרים הצדפים?
היי אביעד. שאלה מצוינת, והתשובה עליה פשוטה מאוד: צדפים נוצרים מצדפים אחרים. ולא, זו אפילו לא בדיחה.
צדף הוא בעצם השם שבו אנו מכנים את השריון החיצוני שעוטף את הצדפה. צדפות הן יצורים תת ימיים שלרוב מבלים את חייהם במקום אחד בלי יכולת לנוע. אם תצלול אל מעמקי הים תוכל למצוא שם שלל צדפות שחיות להן בשקט בתוך קונכיות ולא מפריעות לאף אחד.
אז איך הן נוצרות? כמו שכל יצור אחר נוצר - באמצעות רבייה. מכיוון שצדפות אינן יכולות לנוע, הן מתרבות באופן שמכונה "רבייה חוץ גופית": הצדפות "משפריצות" אל תוך המים קילוח של תאי זרע וביצית, וכאשר אלה נפגשים נוצרת הפריה, שממנה מתפתחים עוברי הצרפה.
עוברים אלה שוחים להם להנאתם במים וגדלים עם הזמן, כמו כל בעל חיים אחר. אבל שלא כמו בעלי חיים אחרים, עם הזמן הצדפות מתחילות לגדל שריון, שעשוי מסידן - אותו חומר שממנו עשויות העצמות שלנו. הבעיה היחידה היא שברגע שהשריון גדל מספיק הוא כבר נעשה כבד מכדי שהצדפות יוכלו לשחות איתו, והן שוקעות להן לעומק האוקיינוס, למקום שבו הן יבלו את שארית חייהן.
כאשר הצדפה מתה בסופו של דבר, כל שנותר ממנה הוא השריון שלה - הצדף. צדפים אלה מפוזרים בכל רחבי האוקיינוס, ורבים מהם נסחפים ונשטפים אל חוף הים, שם אנחנו יכולים למצוא אותם ולבנות מהם ארמונות חול מפוארים.
הגר אסף מרחובות שואלת: למה אנחנו משהקים?
היי הגר. כדי להבין מה יכול לגרום לשיהוקים צריך להבין קודם מהו שיהוק. שיהוק הוא מעין חסימה ופתיחה של בית הקול שלנו באופן בלתי רצוני, דבר שגורם לשחרור של אוויר וצליל באופן בלתי נשלט. הדבר נגרם מגירוי כלשהו ש"מציק" לסרעפת שלנו, שהיא שריר שממוקם בין החזה לבטן.
מה יכול להציק לסרעפת שלנו? מגוון דברים: אוויר מיותר שנכנס לקיבה, אכילה מהירה מדי או אפילו אכילת מאכלים מסוימים. לפעמים שיהוק יכול להיגרם אפילו מהתרגשות או ממתח, ואלה מצליחים להשפיע על הקיבה. השאלה המעניינת באמת, אם את שואלת אותי, היא לא ממה נגרמים השיהוקים, אלא מדוע הם מפסיקים אחרי שמישהו מצליח להבהיל אותנו כהוגן.
שאלות מרתקות נוספות של ילדים ותשובות של המומחה שלנו – מדי שבוע בעיתון "מעריב לילדים".