עִצרוּ! כתבה זו מיוֹעֶדת לבעלֵי לב חזק בִּלבַד. רק אם אַתֶם כּאֵלֶה תַחזיקוּ מעמד בַּזמן שֶתִסתכּלוּ בשׂקית האשפּה שֶאַתֶם מייצרים כל יום. נוּ, אז מה ראיתם בּמצֶגת האשפּה הפּרטית שלכם? דברים מגעילים שֶלא רציתם לגַעת בָּהם, נכון? בצֶדק. רוב הסיכּוּיים שֶלמחרת לא תִזכּרוּ אותם בִּכלל. השקית הזאת כּבר לא תִהיֶה המצֶגת הפּרטית שלכם, היא תִתפּוס טרמפּ (על מַשׂאית) ותַגיעַ למטמנה - אתר הנופש של הזֶבל. שם יִקְבּרוּ אותהּ בָּאדָמה, לְעולמים, אֲבָל היא עוד תשוּב ותִנקום.
אֵיך זֶבל יכול לִנקום?
אני אַגיד לָכם אֵיך, הנה הפּרטים: נָתוּן רִאשון - מחקר אֶחד בּיקֵש לברֵר כּמה זמן עובֵר מֵרגע שֶאנחנוּ נִכנסים לחנות כּל שֶהיא וקונים משהוּ ועַד הרגע שֶאנחנוּ זורקים אותו, מה שֶנִקרא בּפי החוקרים "תַרבּוּת הצריכה בִּמדינות מפוּתָחות". נָסוּ בּעצמכם לנחֵש מה גילוּ החוקרים, כּמה זמן חי אתנוּ מוּצר לִפנֵי שֶהוּא צולֵל וטובֵעַ בּפח הזֶבל? חצי שנה! וזֶה כּולֵל אוכל, חומְרֵי ניקיון, מכוניוֹת, טֶלוויזיות, בּגדים – מה שֶתִרצוּ.
שמעתם על חוק שימוּר האֶנרגיה בַּטבע? החוק טועֵן שהטבע בּוחֵר לִשמור על מה שֶיֵש לו, שוּם דבר לא הולֵך לאיבּוּד. חומר מוּצק יכול להפוך לנוזֵל. נוזֵל יכול להפוך לגז. גז יכול להפוך לאֶנרגיה. אבל חשבוּ רגע עלֵינוּ בְּנֵי האדם - מהו אַחד הַדברים שֶאנחנוּ הכי אוהבים לעשׂות? נכון, אנחנוּ מאוד אוהבים לִקנות. וּמה אנחנוּ אוהבים לא פּחות? לִזרוק. הטבע אוהֵב לִשמור ואנחנוּ אוהבים לִזרוק.
נסעתם לאחרונה על כּביש 1 בֵּין תל אביב לִירוּשָלַיִם? או טסתם מִנמל התעוּפה בּן גוריון? אוּלי שַׂמְתם לב לָהר הגדול הַזֶה שֶנִמצא ממש לִפנֵי הכּניסה לתֵל אביב? זהוּ "הר חירייה" שֶצמח לגובה של 60 מטרים בלב לבּו של מישור החוף, והוּא מַציג שם לראווה את חוק שימוּר האֶנרגיה בָּאופֶן הכי בּרוּר, כּי זהוּ הר שֶכּוּלו זֶבל, כּוּלו מעשׂה יְדֵי בְּנֵי אדם שֶחשבוּ שֶאוּלי יקרה נס וּמָתַי שֶהוּא - הוּא ייעלם.
ב"מֶרכָּז לחינוּך סביבָתי" הממוּקם למַרְגלות הר חירייה יש שְלל מוּצגים שֶהוּצאוּ מִלבּו של ההר, ושֶנִראים בּדיוּק כּמו בַּזמן שֶהוּשלכוּ. בּכל שנה מבקרים בּו הַרְבֵּה ילדים בּמִסגֶרת בֵּית הסֵפֶר או באֵירוּעים המִתקַיימים בַּחגים והֵם תמיד מִתפּלאים שֶצעצוּעַ, עיתון או שׂקית חָלב שֶנִמצאוּ תוך כְּדֵי חפירות בָּהר, נִראים בּדיוּק כּמו לִפְנֵי 30 שנה ואפילוּ ניתן להִשתמֵש בּחֶלקם.
נָתוּן שני - כּל תושב בִּמדינת יִשׂראֵל זורֵק בּכל יום כִּמעט שְנֵי קילוגרמים אשפּה. הכפּילוּ את זה בשִבעה מיליון תושבים, ועכשיו נָסוּ לדמיֵין מה קורֶה עם 14 מיליון טונות אשפָּה שֶאנחנוּ מייצרים בּכל יום.
בִּשנת 1952 יצאה מִתֵל אביב מַשׂאית הזֶבל הרִאשונה ושפכה את שללהּ בּחירייה. אל המשׂאית הזאת הִצטרפוּ גם משׂאיוֹת של כּל הערים השכנוֹת – חוֹלוֹן, בּת ים, רמת גן, בְּנֵי בּרק, גִבעָתַיִים. כּשהאזור הפך למִפגע הֵקימוּ את "איגוּד עָרים דן לתברוּאה" שֶתפקידו לטפֵּל בּכל הפּסולת של גוּש דן, שֶהיא רבע מִכּמוּת הפּסולת של מדינת יִשׂראֵל כולה.
לָמה הר הזֶבל חירייה הפך למִפגע?
זוכרים מה קורֶה לשׂקית הזֶבל אחרֵי כמה שעות? בִּמיוּחד אם יש בּהּ חומר אורגָני, שֶזֶה כּל מה שֶהָיה חַי או צומֵחַ. נכון, היא מַתחילה להסריחַ וּלהפריש מיץ זֶבל. הרֵיחַ הַזֶה נִגרם מִפּעוּלת פֵּירוּק המזון על יְדֵי חַיידקים.אם תִקשרוּ את השׂקית כּך שֶלא ייכנֵס אֵלֶיהָ חמצן, יַתחיל להיווצֵר גז שֶשמו מתאן, הַידוּעַ כּגז המזיק לָאטמוספרה. אותו מיץ זֶבל מחלחֵל לאט לאט לתוך האדָמה ועלוּל לזהֵם את מֵי התהום. בּמֶשך שֶנים הָיה חירייה "מִסעָדה" שֶהָייתה פּתוּחה 24 שָעות, וכל הציפּורים וּמינֵי חיות אחרות חנוּ עלָיו ואכלוּ מכל הבּא לפה. הציפּורים סיכְּנוּ את המטוסים שֶהִמריאוּ ונחתוּ מעל ההר, והיוּ אפילוּ כּמה מִקרים שֶמטוסים נֶאלצוּ לבַצֵעַ נחיתת חֵירוּם בִּגלל ציפּורים שֶנִכנסוּ לַמנועים שלהם.
נָתוּן שלישי - בּכל יום 1,000 משׂאיוֹת פּורקות 3,000 טונות פּסולת. לִפנֵי עֶשֶׂר שנים הֶחליטוּ שֶלא זורקים יותֵר זֶבל על ההר וּמנַסים לשַקֵם אותו. את ההר כּיסוּ בִּשְנֵי מטרים של אדמה, כְּדֵי לכַסות על הרֵיחַ וגם כדי לייצֵב את ההר. במַקבּיל חפרו בּור גָדול שאלָיו מַגיעַ הזֶבל. טרקטור שרשרות גָדול נוסֵעַ הלוך ושוּב בּתוך הבּוֹר ודוחֵס את האשפּה הפּזוּרה.
במַקבּיל מרים טרקטור אחֵר את האשפּה הדחוּסה וּמַעמיס אותהּ לתוך מַשׂאית בּעלת שני קרונות. הוּא דוחֵס ודוחֵס, עַד שהמשׂאית מתמלאת. אז עוטפים את שְנֵי הקרונות בּבד עצוּם וקושרים בַּפּינות כְּדֵי שהזֶבל לא יעוּף בִּזמן הנסיעה, והמשׂאית העמוּסה יוצֵאת אֶל המִטמָנה (מקום שבּו טומנים את הזֶבל בַּקרקע). יש שְתֵי מִטמנות בִּדרום האָרץ. אַחת ליד באר שבע, "אפעֶה" שמה, כ-100 קילומֶטר מחירייה, והשנייה – "אתר דוּדאים", ליד דִימוֹנָה, כ-160 קילומֶטרים מחירייה.
אז לָמה בִּכלל לעבור את כּל התהליך ולא לִנסועַ יָשר למטמנה? תהליך הדחיסה מַצליחַ לצמצֵם את הזֶבל שֶמביאות 1,000 משׂאיוֹת ל- 100; אֵלֶה אמנם משׂאיוֹת עם שְנֵי קרונות, אֲבָל עדַיין החיסכון בּדֶלק משמעוּתי. החיסכון הוּא לא רק בַּדֶלק אלא בִּכלל באֶנרגיה, ואֶנרגיה, כּמו שֶאַתֶם יודעים, שָווה כֶּסף. במִטמנה שופכים שִכבת פּסולת ועלֶיהָ שִכבַת אדמה ושוּב שִכבַת פּסולת ועלֶיהָ אדמה.
בּעוד שָלוש שָנים שְנֵי האתרים האֵלֶה יִתמלאוּ עַד אֶפס מקום. וּמה נעשה אז? כּנִראֶה נחפּור עוד בּור. ואחרֵי זה, נכון – עוד בּור. וּמה יִהיֶה בּעוד 50 שנה כּשהַילדים שלכם יִרצוּ לצֵאת לנופש בַּנֶגב? הם יִיסעוּ לִראות מִפלצות אשפּה? כּאֵלֶה שֶנוזֵל מֵהן ריר חמוּץ וּמסריחַ, שֶפּולטות גז מתאן שֶאף על פי שֶהוּא לא מַסריחַ הוּא גוֹרֵם להִתחממוּת כּדוּר האָרץ...
אתם זוכרים שֶדיבּרתי בַּהתחָלה על הנקָמה של הזֶבל? זו נקמה רצינית, לא? אני בּטוּחה שֶאַתֶם בּעלֵי הלֵב הֶחזק מבינים שֶמדוּבּר בּמִפלֶצת ענקית שֶאם לא נעצור אותהּ היא תִגְדַל וְתִגדַל ותַזיק. אז מה עושׂים? האיגוּד הֵקים פּארק תעשׂיוֹת מיחזור שֶהולֵך וגדל מִשנָה לשנה. בַּפּארק ממחזרים גזם של עֵצים וגדר חיה וכן פּסולת בִּניין, וּמֵהזֶבל האורגָני מייצרים חשמל.
וּמה אַתֶם עושׂים? הכי חשוּב - מ פ ח י ת י ם. חושבים אֵיך לצמצֵם את שׂקית האשפּה שלכם. חושבים לִפנֵי כּל קנייה, האם אני בֶּאמת צריך את זה או שֶאוּלי אני יכול לוותֵר? עושׂים החלפות בּמִשׂחקֵי מחשֵב במקום לִקנות מִשׂחק חדש. נִשארים עוד שנה עם אותו טֶלֶפוֹן סלולרי לִפנֵי שֶמַחְליפים אותו. וּבְקיצוּר, הופכים לצרכנים חכמים.
אם אַתֶם שואלים אותי - אני די אופּטימית. כּי אנחנוּ בְּנֵי האדם שַייכים לטבע, ואנחנו יצירתיים מאוד, ואנחנוּ גם רוצים להמשיך לִחיות כּאן על הכּוכב הַזֶה עוד הרבה שנים. אז אם ניקח קצת יותֵר אחריוּת, נִראה לי שֶלא רק שֶננצֵחַ את מִפלֶצת האשפּה אלא שעוד יצאוּ לנוּ מִזֶה הרבּה דְברים טובִים.
1.הר חירייה תופֵס כ- 500 דוּנם, וּבשטח כּזה אפשר לִבנות 65 מִגרְשֵי כּדוּרֶגל.
2.בּערבית המילה "חיר", שֶממנה בּאה המילה חִירִייה, משמָעה "טוֹב", וזה כיוון שהאדמות בּאזור פּוריוֹת מאוד.
3. ממִמצאי סֶקר מִשנת 2004 עולה ש-26 מיליארד ליטרים של מַים נִמזגוּ לִמכלֵי פּלסטיק. המַים נִמזגוּ לתוך 28 מיליארד מכָלֵי מַים. בַּהכנת המכלים נִזקקוּ ל-17 מיליארד חביוֹת נפט. 86 אחוז מִן המכלים הוּשלכוּ לָאשפּה, כּלומר - 1,500 מכָלים בּכל שנייה. מַחֲזוֹר הקנייה של הבּקבּוּקים נֶאמד ב-100 מיליארד ₪.
