שרון ארביב, בן 28 מחדרה, נחת לפני מספר ימים בנתב"ג בטיסה מפודגוריצה, בירת מונטנגרו. הוא ידע היטב שהוא מבוקש על ידי תחנת משטרת חדרה, בחשד למעורבות בשרשרת הצתות וזריקת רימוני רסס לעבר בית באור עקיבא. על פי החשד, הקורבן חב לו ולאנשיו סכום של כ-100 אלף שקלים.

ארביב הבין שאם יעביר את הדרכון שלו בעמדת הבידוק – הוא ייעצר מיד. שמו הוזן למערכות רשות ההגירה והמשטרה. אבל במקום להסתכן, הוא פשוט הצטרף לנוסע אחר שעבר עם הגייט-פס שלו – וכך נכנס לישראל מבלי להיתפס.

"הוא ידע בדיוק מה הוא עושה", מספר קצין משטרה. "להערכתנו, הוא השתחל עם נוסע אחר שסרק את הגייט-פס. הדקות האלה הן קריטיות – והבקרים פשוט פספסו אותו".

למחרת, בעיצומן של חגיגות יום העצמאות, שרון ארביב כבר חגג באירוע משפחתי בחדרה. רק אז, כששוטרים זיהו אותו בין החוגגים, נעצר – והלם הכניסה החלקה שלו עורר שאלות רבות. הוא שוחרר ממעצר תוך שעות, בשל היעדר ראיות ישירות.

אבל זה לא מקרה חריג. מדי שנה, עשרות עבריינים מבוקשים מצליחים לחזור לישראל, בדרכים שמזכירות תסריט הוליוודי. אחד מהם, ע', חבר בארגון פשע מהמרכז, סיפר: "ידעתי שאני מבוקש. אז הצעתי לאחד הנוסעים בטיסה מדובאי שיעביר איתי את הגייט-פס. נתתי לו 500 שקל, אמרתי שאם תופסים – אני לוקח הכול על עצמי. זה עניין של שניות".

המשטרה מכירה את השיטות: "זה פער שקשה לאטום"

לדבריו, המזוודה נשארה בנתב"ג, והוא נסע מיד לדירת מסתור בנתניה. "בינתיים סידרתי אליבי, העלמתי ראיות, גייסתי 'עדים'. זה עזר לי לצאת מהתיק אחרי חצי שנה בלבד – והספקתי להיות בבר המצווה של הבן שלי".

הם מתוחכמים, לא רק זריזים. חלקם משיגים תגים של עובדי ניקיון או מוכרנים בנתב"ג. ל', עבריין סחיטה, סיפר כיצד איש קשר קיבל אותו עם תג מזויף, מדים תואמים, ואפילו סידר לו מעבר דרך שירותים – עד שהוברח החוצה.

"נחתתי מבאטומי, תוך שעתיים הייתי מחוץ לנתב"ג", סיפר. "שילמתי 2,500 דולר. עצרו אותי רק אחרי שנה – אם לא הייתי עושה שטויות, עד היום היו בטוחים שאני בחו"ל".

גם צ', עבריין מרמה, השתמש בתג עובד באחת החנויות בנתב"ג. הוא שילם 3,000 יורו לרשת מבריחים שפועלת באירופה, וכך הסתובב שנתיים בארץ כאילו כלום לא קרה.

ויש גם את דרך הדרכונים: עבריינים רוכשים דרכונים מיהודים צרפתים, או מזייפים מסמכים ברמה גבוהה דרך רשתות באירופה – ומשלמים בין 5,000 ל-15,000 יורו, כדי לעקוף את המערכות הביומטריות בלי להיעצר.

המשטרה מכירה את השיטות. "זה פער שקשה לאטום", מודה קצין חקירות. "הם יודעים לנצל את כל החורים – ואנחנו מגלים את זה רק כשכבר מאוחר מדי".