זה קרה באחד הלילות האחרונים בבניין מגורים ביישוב במרכז הארץ. שוטרים קיבלו מידע שלפיו בדירה בבניין פועלת תחנת סמים או בית בושת. בלשי התחנה נשלחו למקום, ערכו תצפיות והבחינו כי אנשים נכנסים ויוצאים מהדירה בקביעות – כל 45 דקות לערך. בסופו של דבר הוחלט לבצע פשיטה.
בתוך הדירה נמצאו גבר ואישה, שהסבירו לבלשים, כשהם נסערים ונרגשים, שהם אינם סוחרי סמים אלא בני זוג נשואים הבוגדים בבני זוגם החוקיים, כדי "להתאוורר" מהלחץ ומהחרדה בעקבות ירי הטילים מאיראן והמצב הביטחוני.
"באחד המקרים הייתה אזעקה, אז ברחנו לחדר המדרגות. זו דירה ישנה, אין בה ממ"ד ולא היה מקלט בבניין", סיפר הגבר לשוטרים. "היו רגעים מפחידים. אבל מה לעשות – לא יכולנו להתאפק. היינו חייבים לברוח מבני הזוג שלנו, להיות שעה-שעתיים ביחד ולחזור הביתה. אשתי בכלל חשבה שהלכתי לעשות קניות בסופר. היא תהרוג אותי אם תדע שבגדתי בה עם המאהבת שלי".
השוטרים שחררו את השניים לדרכם, ובהמשך איתרו את האדם שהשכיר להם את הדירה – שהתברר כחבר בארגון פשע הפועל באזור המרכז והשרון. הפרטים יועברו לרשות המיסים לצורך פתיחת חקירה בחשד לניהול עסק מבלי לדווח על הכנסות והלבנת הון.
"הדירות האלו, שזכו לשמות 'דירות בוגדים-בוגדות' או 'לפי שעה', הפכו לאחד ממקורות ההכנסה המשמעותיים של ארגוני הפשע – לא רק לפני המלחמה, אלא במיוחד במהלכה ואחריה", ציין קצין מודיעין במשטרה. "זה מאפשר לראשי הארגונים לממן את אנשי הקצה שלהם כדי שלא יערקו לארגונים מתחרים, וגם לצבור כוח כלכלי – לרכוש אמצעי לחימה ולרכוש מטבעות דיגיטליים, במיוחד ביטקוין, כדי שנתקשה לאתר את כספם".
לדבריו, במהלך המלחמה צצו דירות כאלו כמו פטריות אחרי הגשם – באזור חיפה והקריות, באור יהודה, רמת גן, תל אביב, נתניה, חדרה, עפולה, ואף בצימרים ווילות באזור השפלה ואילת. מרבית המידע מגיע מהשכנים שמתגוררים באותם בניינים, ומתנגדים לתופעה. חלקם מדווחים עליה למשטרה או לרשות המיסים.
מדובר בעסק משתלם במיוחד. עבריינים שוכרים דירה של שניים עד שלושה חדרים ומשלמים עליה שכירות חודשית של 3,500–4,500 שקלים. לכך מצטרפות הוצאות חשמל, מים, ארנונה, ותשלום למנקה שמתחזקת את המקום ומחליפה מצעים.
"ביום אחד, גג יומיים, אני מחזיר את כל ההוצאות", סיפר ע', עבריין מארגון פשע במרכז הארץ שמפעיל עשר דירות מהסוג הזה. "בשבוע רגיל אני מרוויח 50 אלף שקל ויותר על דירה אחת. לפעמים היא מכניסה לי כסף 24/7. הביקוש במלחמה היה מטורף. הטלפון של הקוף (איש הקש) לא הפסיק לצלצל. חלק מהלקוחות משלמים במזומן, אחרים בביט. יש לי שתי מנקות קבועות, קניתי עשרות סטים של מצעים ומגבות. בזמן המלחמה היו כאלה ששילמו לי 500 שקל לשעה – במקום 300–350. תוך שבועיים עשיתי מחזור שבחודשיים רגילים לא הייתי מגיע אליו".
אותם לקוחות מהווים מקור מודיעיני משמעותי למשטרה. כדי להימנע מחשיפת הרומן בפני בני זוגם וקרוביהם, מה שעלול להוביל למבוכה ואף לגירושין, הם משתפים פעולה עם החוקרים ומוסרים מידע על האנשים שדרכם שכרו את הדירות.
"הם לא יודעים שהם מממנים ארגוני פשע"
"בוא נאמר ככה: הם משתפים פעולה. מעבר לזה אני לא רוצה להרחיב", אמר גורם במשטרה. "המידע הזה עוזר לנו לעקוב אחרי ההתנהלות, לסגור את הדירות, ולהביא לכך שרשות המיסים תחייב את המפעילים לשלם מיליוני שקלים בגין העלמת הכנסות".
במשטרה מעריכים שבמהלך תקופת המלחמה נוספו עשרות דירות, צימרים ווילות מסוג זה כדי לעמוד בביקוש – ובסך הכול פועלות ברחבי הארץ כמה מאות כאלה.
"מנכ"לים בחברות גדולות ואנשים די מוכרים שוכרים מאיתנו דירות וצימרים, מבלי לדעת שהם בעצם מממנים את ארגוני הפשע", חשף ו', עבריין מהשרון. "הם בטוחים שאנשי הקשר שלנו הם אנשים נורמטיביים, ולא מבינים שהכסף זורם אלינו. יש כאלה שמזמינים שבוע מראש ומבקשים בקבוק וויסקי יוקרתי, פירות, שמפניה ונרות ריחניים – רוצים אווירה רומנטית. הם משלמים הרבה כסף ודורשים סודיות. יש גם כאלה שמגיעים עם רכבים ששווים מיליון שקל וצפונה".
במטרה להילחם בתופעה, המשטרה מנסה למפות את מיקומי הדירות באמצעות מעקב מודיעיני. לאחר שנאסף די מידע, נפתחת חקירה גלויה בשיתוף רשות המיסים.
"המטרה שלנו היא לשבור אותם כלכלית. רשות המיסים הפכה לאימת העבריינים – הם מבינים שלא מתעסקים איתה", הסביר קצין משטרה. "קשה להגיע לכל הדירות האלה, כי העבריינים יודעים להסוות אותן היטב. אנחנו עושים הכול כדי לנתק להם את צינור החמצן".