הוא ישב במצטבר קרוב ל-30 שנה, נכנס לכלא ויוצא כמו בדלת מסתובבת. בכל פעם הוא חוזר לרחובות, עוקץ אנשים, נתפס ושוב מוצא את עצמו מאחורי הסורגים. בעוד כשלושה חודשים יסיים לרצות את המאסר הנוכחי שלו – ארבע שנים בגין הונאות חמורות שביצע באילת — ואורן אברהם כבר החליט מה התוכניות שלו לעתיד. "מה שעשיתי באילת", אמר לאחרונה לאדם קרוב, "זה כלום לעומת מה שיקרה אחרי שאשתחרר מהכלא. יהיה פה צונאמי של עוקצים, כולל של אנשים בכירים בפוליטיקה, במערכת המשפט במשטרה. אולי ככה מישהו יתעורר וישקם אותי".
כזה עוד לא היה, עבריין סדרתי שמזהיר את הציבור מפני עצמו. בכלל, סיפורו של אברהם בן ה-50 לא דומה לשום דבר אחר. מצד אחד אי אפשר להקל ראש בעבירות שביצע; המשטרה הגדירה אותו "הנוכל הסדרתי מספר אחת במדינה", וקצין חקירות אמר עליו בעבר שבשיאו "היה גרוע מראש ארגון פשע". לא מעט דברים שעשה אברהם היו לא יותר ממעשי קונדס מתוחכמים – בעת כהונתה של ממשלת נתניהו הראשונה, למשל, הזמין מהכלא משלוח של 40 מגשי פיצה לישיבת הממשלה ושילם בכרטיס אשראי של אחד הנוכחים – אבל עבירות אחרות שלו היו בפירוש רציניות, וכזו היא גם דרישתו לשיקום.
לפני כחמש שנים ניסה אברהם לשים קץ לחייו כשהצית את עצמו בסניף של קופת חולים כללית ברמלה במחאה על כך שהרשות לשיקום האסיר (רש"א) מסרבת לטפל בעניינו. הוא פונה במצב קשה לבית החולים שיבא תל השומר, ובתחילה סיכוייו לשרוד נראו קלושים. הרופאים נלחמו על חייו, הוא עבר הליך רפואי ממושך, החלים – ומיד ביצע את המעשים ששלחו אותו לעוד ארבע שנים בפנים.
לפני כחמש שנים ניסה אברהם לשים קץ לחייו. הוא הצית את עצמו בסניף של קופת חולים במחאה על כך שהרשות לשיקום האסיר מסרבת לטפל בו, ופונה במצב קשה לשיבא תל השומר
אם הניסיון של אברהם לשלוח יד בנפשו מעורר אמפתיה ("הוא אדם אומלל שהמדינה הפקירה ולא דאגה לשקם", אמר אז כתב הפלילים הוותיק בוקי נאה), הרי שמעשיו באילת הם ההפך הגמור. תחילה גנב כרטיס אשראי מקשישה בעלת יחידת דיור בעיר וחי על חשבונה, ולאחר מכן הגיע לבית בושת, קיים יחסי מין עם אחת הנשים וצילם אותה בעירום ללא ידיעתה. כשהאישה גילתה מה עשה היא הגישה נגדו תלונה בתחנת המשטרה בעיר, ואברהם התנקם בה ושלח תמונות אינטימיות שלה לבעלה לשעבר ולבני משפחה אחרים; בכך חשף בפניהם שהיא עובדת במכון עיסוי.
מה שקרה בחמש השנים האחרונות מייצג את המורכבות של מקרה אורן אברהם: הוא פושע מתוחכם, נקמני וחסר גבולות – והוא גם אדם שמתחנן כבר שנים לעזרה בגמילה מהתמכרות למעשי הונאה ("בלי לעקוץ הוא אדם מת, אורן לעולם לא ייגמל מזה", אמר בעבר אסיר שישב איתו בכלא רימונים). עם כל המטען הזה הוא ייצא בקרוב לחופשי מאגף 3 של כלא איילון, יחזור לרחובות ויתחיל לעקוץ על ימין ועל שמאל. האם הציבור צריך לדאוג? בהחלט כן. האם מדינת ישראל עשתה הכל כדי למנוע ממנו לחזור לסורו? בהחלט לא.
בלי סייבר, אפילו בלי מחשב
אברהם, יליד נס ציונה, נדד בילדותו בין פנימיות. הוא נעצר לראשונה בגיל 18, לאחר שגנב פנקסי צ'קים ואקדח מקבלן ניקיון שלדברי אברהם העסיק אותו ולא שילם לו. שישה חודשים הוא בילה בכלא לנוער, ולאחר פחות משנה כבר הורשע שוב, הפעם בעבירות מרמה שעלו לו ב-30 חודשי מאסר. ב-2002 נדון ל-16 שנות מאסר בגין עבירות מרמה והונאה של אזרחים ועובדי ציבור בסך מצטבר של מאות אלפי שקלים; הוא שוחרר ב-2014 לאחר שנוכה לו שליש מהתקופה.
ב-1996, כעציר במתקן ניצן, אברהם השיג את הפרטים האישיים של בנימין נתניהו. "לא האמנתי שבקלות כזו ניתן לחדור את מערכת אבטחת המידע", אמר, "בוודאי לגבי ראש ממשלה מכהן"
שירות בתי הסוהר מנע מאברהם גישה לטלפון ציבורי מחשש שישתמש בו כדי לבצע הונאות. זה לא היה ניחוש פרוע: עוד ב-1996, כעציר במתקן ניצן, הוא הצליח לקבל ממאגר המידע המרכזי של משטרת ישראל ובתי המשפט את הפרטים האישיים של בנימין נתניהו, שזמן קצר קודם לכן החל לכהן כראש הממשלה. "לא האמנתי שבקלות כזו ניתן לחדור את מערכת אבטחת המידע, בטח ובטח לגבי ראש ממשלה מכהן", אמר אברהם בריאיון שהעניק בשנת 2018, כשהוא בין מאסרים, והוסיף: "אותו דבר קרה לי עם חשבון הבנק של אשתו, שרה. פקידה בבנק נתנה לי את הפרטים האישיים שלה. השגתי מידע על כל מי שרציתי, והכל עם כרטיס טלכרט. לא סייבר, לא מחשב, לא האקר. הכל אני לבד".
"הנוכלים שפועלים היום בישראל לא מגיעים לקרסוליים של אורן אברהם", אומר קצין מודיעין בכיר לשעבר במשטרה. "הוא נראה שלומפר כזה, יש משהו מוזר בהתנהגות שלו, אבל לדעתי הוא עדיין מחזיק בתואר הנוכל הכי גדול שהיה אי-פעם במדינת ישראל. הוא שלח נערות ליווי לבתים של שופטות וזרי פרחים לשופטים, עקץ חברי כנסת, שיגע קציני משטרה בכירים. בכל פעם מחדש הוא הביך את המערכת, ואנחנו לא ידענו איך לאכול אותו. הוא היה כל כך מתוחכם שבשלב מסוים הרמנו ידיים, לא היה יום שהוא לא ביצע איזה עוקץ מבריק. אם הוא היה מתחיל בעולם הדיגיטלי של היום, הוא היה מיליונר מעוקצים ומסודר לכל החיים".
מה בעצם מייחד אותו מנוכלים אחרים?
"לפני הכל – לשון חלקלקה, רמת התחזות מטורפת וכושר שכנוע. הוא שחקן, כל פעם מגלם דמות אחרת. לכן גם כשחסמו לו את הגישה לטלפון הוא הצליח להתגבר על המכשול הזה, ועד כמה שאני יודע, כבר למחרת עקץ את הבעלים של איזו תחנת דלק. הוא השיג גישה לכל דבר, ביחידה קראנו לו הודיני".
מה לגבי האמירות שלו על רצון להשתקם? גם זה חלק מכישורי המשחק שלו, או שזה כבר אמיתי?
"בשנים האחרונות הוא באמת ביקש להשתקם, ופשוט זרקו אותו מכל המדרגות".
למה?
"לדעתי הרשויות פוחדות להתעסק איתו. הוא כמו תפוח אדמה לוהט שמעבירים מאחד לשני".
"פקידה בבנק נתנה לי גם את כל הפרטים האישיים של שרה נתניהו", סיפר אברהם בריאיון שהעניק בין מאסרים, ב-2018. "השגתי מידע על כל מי שרציתי, והכל עם כרטיס טלכרט"
אדם ששוחח לאחרונה עם אברהם משחזר את הדברים שאמר לו: "יותר מ-30 שנה אני פצצה מתקתקת שאף אחד לא רוצה לנטרל. לא רוצים להושיט לי יד ולשקם אותי, כל פעם זורקים אותי לרחובות. זה כאילו שהרשויות אומרות לי, 'מצדנו תמשיך לרמות אנשים ולגרום נזק לחברה'. עקצתי עד היום אלפי אנשים, אבל גם אחרי שהצתתי את עצמי וניסיתי להתאבד זה לא מזיז לצערי לאף אחד. אז סבבה, אני מזהיר שאני חוזר לעקוץ, והפעם בגדול".
נקמתי כמו שאני יודע
עם השנים פיתח אברהם מערכת יחסים משונה עם זרועות החוק, החל בשופטים וכלה במערכת הכליאה. "אחרי 30 שנה הכלא הפך להיות הבית שלי", אמר לאחרונה באותה שיחה שבה התריע על הקאמבק של עצמו. "יש לי אוכל, מיטה לישון בה, מקלחת חמה, חברים לתא. אנשים נחמדים, סוהרים מדהימים. לא חסר לי כלום". זה אולי מסביר למה ב-2019 – שנה לפני ששוחרר בפעם האחרונה, שנה לפני שאושפז בשיבא – פנה אברהם לשב"ס וביקש להישאר בכלא.
קצין מודיעין בכיר לשעבר במשטרה: "אורן אברהם שלח נערות ליווי לבתים של שופטים, עקץ חברי כנסת ושיגע קציני משטרה. יש לו לשון חלקלקה ורמת התחזות מטורפת. קראנו לו הודיני"
מי שהיו בשעתם שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב שדנו בתיקים ובעתירות של אברהם, אמנון סטרשנוב ועודד מודריק, קיבלו ממנו משלוחי פרחים בכמה מאות שקלים לזר; הם בוודאי הופתעו, אבל לא כמו שהופתעו כשגילו שהחיוב על הזרים הופיע בפירוט האשראי שלהם. "גם השופטת חיותה כוחן-עומר עצבנה אותי, אז נקמתי בה כמו שאני יודע", סיפר ב-2018. "השגתי את מספר כרטיס האשראי שלה וביטלתי לה את המינויים לעיתונים היומיים, אחר כך עשיתי מהכלא הזמנות לנערות ליווי על חשבונה והזמנתי כמה פעמים מכבי אש לטפל בשריפות שכביכול פרצו בבית שלה". בתגובה למעשים פסלה את עצמה כוחן-עומר מלדון בתיקים של אברהם ("חככתי בדעתי אם לפסול את עצמי בשל תעלוליו", הסבירה, "וכשהגעתי למסקנה שלא אוכל לשפוט את הנאשם באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, החלטתי לפסול את עצמי").
"אני העבריין היחיד במדינה ששופטים רעדו ממנו יותר מאשר ממרגלים או מראשי ארגוני פשע", התגאה אברהם בשיחות עם מקורביו. "שופטת אחת אפילו פחדה לפרסם את שמה בנוגע להחלטה בענייני בגלל שחששה שאנקום בה". אברהם התייחס כאן למקרה יוצא דופן שבו שופטת בבית משפט השלום בתל אביב הוציאה צו איסור פרסום על שמה שלה, וחתמה על הצו בראשי תיבות מחשש שהנוכל הסדרתי יחגוג גם על כרטיס האשראי שלה.
ואולי גם את זה אפשר לייחס לפינג-פונג הנצחי של אברהם עם מערכת החוק: בתחילתה של תקופת המאסר הממושכת ביותר שלו, אותן 16 שנים שנגזרו עליו בראשית שנות ה-2000, הוא ניהל רומן עם סוהרת שנשבתה בקסמיו ובכושר השכנוע המפורסם שלו. הוא מצדו היה מתקשר מהכלא לחנויות תכשיטים, ומזמין לה שרשראות זהב וטבעות יהלומים (על חשבונם של אנשי עסקים, כמובן). בהמשך העביר לחשבונה של הסוהרת כספים מחשבונות של אחדים מעשירי הארץ, שבנדיבותם שילמו גם על מכשירי חשמל שנשלחו לביתה. "אורן היה מאוהב מעל הראש", מספר חבר של אברהם. "הוא השתגע לגמרי, היה אובססיבי כלפיה בצורה מטורפת".
"הוא השיג את מספר הדלקן ברכב של שרי אריסון ואת פרטי האשראי שלה", מספר אסיר שהכיר את אברהם. "הוא אמר שעשה את זה כדי לחשוף חורים באבטחה של חברות האשראי"
הרומן הסתיים כשמידע עליו הגיע לבכירי השב"ס. הסוהרת הועמדה לדין, נידונה לעונש מאסר, שהומר בעבודות שירות, ופוטרה מעבודתה. לאחר שניתקה מגע מאברהם הוצתה מכוניתה; החשד היה שהוא עמד מאחורי המעשה ואולי שילם לצד שלישי כדי שיצית את הרכב, אבל הדבר לא הוכח מעולם. אברהם ניסה לנקום בסוהרת בגלוי כשהגיש נגדה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בדרישה לפיצוי בסך 17,800 שקל לאחר שלטענתו הפרה הבטחה להתגרש מבעלה ולהינשא לו; הסוהרת הכחישה ובית המשפט דחה את התביעה.
בשאר הזמן שלו בכלא שכלל אברהם את טכניקת ההונאה שלו. "היה לו הרבה זמן פנוי לעקוץ את כל מי שרצה", מספר אסיר שמרצה בעצמו עונש מאסר על מעשי מרמה, והכיר היטב את אברהם. "כל הזמן הוא היה מתכנן עוקצים לפרטי פרטים, אבל לא שיתף אף אחד. פעם הוא אפילו הצליח להשיג את מספר הדלקן במכונית של שרי אריסון, את מספר כרטיס האשראי ואת מספר תעודת הזהות שלה, ואמר שעשה את זה כדי להוכיח שיש חורים חמורים במערכות האבטחה של חברות האשראי. הכי הוא היה מבסוט כשיצא לו לעקוץ אנשים מפורסמים. ככה הוא שרד את כל השנים, זה עשה לו כיף והחזיק אותו חי בכלא".
לא יכול יותר עם החיים האלה
כמו כל דבר אחר שנוגע אליו, גם ההישרדות של אברהם היא סיפור יוצא דופן. לפחות ארבע פעמים הראה שאינו מעוניין להישאר בחיים; ב-2002, בעת הפסקה בדיון בעניינו בבית המשפט, ניסה לשים קץ לחייו בבליעת כדורים. שנה לאחר מכן הפתיע את המשטרה, את השב"ס ואת מערכת המשפט כשהגיש עתירה שבה ביקש המתת חסד. "אני רוצה למות. אין טעם לחיי, התייאשתי", הסביר. השופט, שדחה את העתירה, ביקש מהרשויות לשקם את האסיר – אבל זה לא קרה, לא אז ולא מאז.
שב"ס מנע מאברהם גישה לטלפון ציבורי מחשש שישתמש בו להונאות, אבל קצין משטרה לשעבר אומר: "הוא הצליח להתגבר על זה. למיטב ידיעתי כבר למחרת הוא עקץ בעלים של תחנת דלק"
בסוף 2019 ניסה אברהם לשים קץ לחייו לאחר ששוחרר מהכלא. הוא הובהל לבית החולים אסף הרופא, הורדם והונשם, ולבסוף הצליח להתאושש. כעבור עשרה חודשים הגיע למרפאה ברמלה עם בקבוק בנזין והצית את עצמו מול הצוות הרפואי. אחיו של אברהם, יוסי, אמר אז ל-mako: "הוא התחנן לעזרה והיה במצוקה גדולה, אבל זה לא הזיז לאף אחד. הוא אמר לי: 'יוסי, די, אני לא יכול יותר עם החיים האלה, המדינה רוצה שאחזור להיות עבריין'".
דברים דומים השמיע אברהם לאחרונה בשיחה עם חבר: "איפה נשמע דבר כזה שבן אדם מתחנן שישקמו אותו. זועק, בוכה, מצית את עצמו במחאה על כך שזרקו אותו לכלבים, נאבק על חייו במשך חודשים ארוכים בבית החולים ושוב טורקים לו דלתות בפנים בטענה מטומטמת שאין שום מסגרת שיקומית בשבילו. זו בושה וחרפה למדינת ישראל. תעודת עניות לרשות לשיקום האסיר. כבר לפני 20 שנה יכלו לשקם אותי ולחסוך את כל הצער והכאב שגרמתי, אבל העדיפו להתעלם מקיומי. שופטים ושופטות היו בהלם מאוזלת היד של הרשויות, לא הבינו למה לא דואגים לשקם אותי במסגרות הקיימות. אבל הם לא יכולים לכפות אלא רק להמליץ למצוא לי פתרון, לא יותר מזה. גם הם התייאשו והרימו ידיים".
אברהם טוען כי פנה בהזדמנויות רבות לרש"א ולגורמים אחרים בבקשה שתותאם לו תוכנית שיקום, אך נדחה פעם אחר פעם. "רוצחים, אנסים ושודדים שוקמו במסגרות, ורק לאורן אברהם אין תוכנית טיפולית מתאימה", אמר לחבר. "אני כנראה האסיר היחיד במדינה שאין לו מסגרת טיפולית-שיקומית, זו ממש הזיה. 30 שנה של עקיצות יכלו למנוע, אבל זה לא מזיז להם. מבחינתם שאמשיך לגרום נזקים, שאפגע בעוד ועוד אנשים, העיקר לא לשקם אותי".
לפני כשנה ניסה אברהם, בעזרת הסנגוריה הציבורית, לכפות על משרד הרווחה לשקם אותו בטענה שבהיעדר כתובת מגורים הוא דר רחוב. בסופו של דבר נקבע שאינו מתאים למסגרת שיקומית מטעם הרווחה, וכי הכתובת היא רש"א. "ועדה בין-משרדית דנה בעניינו, ועמדת משרד הרווחה היא שאברהם לא מתאים למסגרת", אמרה אז מהא מטר, מנהלת תחום דרי הרחוב במשרד. "הוא אינו צעיר, לא מכור לחומרים ואינו דר רחוב. משום שמדובר באסיר, יש לבחון עבורו מסגרת של רש"א. העובדה שאין לה הוסטל שייתן לו מענה – אין בה כדי להעביר אותו לאחריות תחום טיפול דרי רחוב". רש"א התעלמה, ואברהם אוטוטו שוב חוזר לרחוב.
"אם המדינה תפקיר אותי ולא ימצאו לי מסגרת שיקומית, שיתכוננו לעוקץ שלא היה אף פעם בישראל", הזהיר אברהם בנאום הקאמבק שלו והציף מחדש את המורכבות של סיפורו: פושע וליצן, נקמני ואובדני, מסרב להפסיק ומתחנן שיעזרו לו להיגמל. איך שלא מסובבים את זה, באמת שלא היה נוכל כזה בישראל.
מהרשות לשיקום האסיר טרם נתקבלה תגובה. התגובה תפורסם אם וכאשר תתקבל