זה קרה לפני כארבעה חודשים, בשעת לילה מאוחרת. ע', עבריין מאזור השרון בשנות ה-30 לחייו, שניצל בעבר מניסיונות חיסול בשל סכסוך על מיליוני שקלים, הגיע לנתב"ג עם מזוודה גדולה. הוא המריא לדובאי, המתין שם כמה שעות והמשיך בטיסה ישירה למינסק, בירת בלארוס.
"ע' יכול היה לבחור בטיסות לדרום אפריקה, קולומביה, מקסיקו, מיאמי, פריז או אתונה - מקומות שבהם פועלות קומונות עברייניות ישראליות", סיפר מקורב אליו, "אבל הוא העדיף להיעלם לחלוטין. בלארוס היא מקום שקט, כמעט ללא ישראלים, כך שאיש לא ידע שהוא נחת שם - וזה מקשה מאוד על היריבים שלו להגיע אליו".
כיום מתגורר ע' בבניין יוקרתי עם שמירה ומצלמות אבטחה מסביב לשעון. לחבריו סיפר כי הוא "נופש בתאילנד", ואף טען שבקרוב יטוס למקסיקו - מידע שנועד להטעות את אויביו. "זו עיר כמעט בלי ישראלים, והקהילה היהודית שם קטנה", ממשיך המקורב, "הוא למד את השפה במהירות, מרגיש בטוח, ובינתיים חי חיים שקטים. אם היה בוחר מדינה עם נוכחות עבריינית ישראלית מישהו היה מדליף, והיריבים בארץ היו שולחים חוליית חיסול".
בשנה האחרונה נרשמה עלייה חדה בניסיונות חיסול בקרב ארגוני פשע מהמגזר היהודי והערבי. הירי לבתים, רימוני ההלם והמטענים המוצמדים לרכבים הפכו כבר לשגרה. המשטרה אף הזהירה את ע' כי הוצא נגדו "חוזה חיסול", והוא לא חיכה יותר מדי, בתוך ימים ספורים נעלם למזרח אירופה.
בעבר יעדיהם המועדפים של עבריינים נמלטים היו מקומות כמו קולומביה, מקסיקו, דרום אפריקה, מרוקו וטורקיה. אך היום מפת היעדים משתנה במהירות - בעיקר עקב תחושת חוסר ביטחון.
"טורקיה כבר מזמן לא בטוחה", מסביר גורם מודיעיני במשטרה, "לא בגלל עמדות פוליטיות של ארדואן, אלא בגלל ריבוי העבריינים הישראלים שנמלטו לשם מה שהפך אותם לחשופים. כל אחד מכיר מישהו, וקל מאוד לקבל מידע תמורת תשלום". ואכן, בחודשים האחרונים חוסל באיסטנבול העבריין אנס עבד אלקאדר על ידי חוליה המזוהה עם ארגון אבו לטיף. זמן קצר קודם לכן, עבריין נוסף ניצל מניסיון חיסול בכניסה לבניין יוקרתי בעיר כשהמאבטחים החמושים הצילו את חייו.
נוכח המצב, עבריינים החלו לנטוש את טורקיה. חלקם ברחו למולדובה, אחרים לקייב שבאוקראינה, למרות המלחמה המתמשכת. חלקם אף מצאו מקלט זמני באי מדגסקר.
"בקייב אני מרגיש בטוח יותר מבישראל", מספר ד', עבריין ממרכז הארץ שניצל בעבר מניסיונות התנקשות, "נכון שיש אזעקות מדי פעם, אבל זה לא שונה ממה שהורגלתי אליו בארץ. הדירה פה מרווחת, המחיר נמוך, והעיר ענקית אי אפשר לאתר אותי".
יעדים נוספים כוללים את קישינב שבמולדובה, ולעיתים אף מקומות קיצוניים יותר - כמו סיביר או האי מרטיניק שבקריביים. חלק מהעבריינים מקווים להשיג בסופו של דבר "הודנה", סוג של הפסקת אש, ואף סולחה רשמית עם יריביהם, בליווי רבנים שמשמשים כמתווכים.
"אני לא חוזר עד שהצד השני יחתום אצל הרב על מסמך סולחה, ויישבע שלא יפגע בי או במשפחתי", מספר א', שיריביו דורשים ממנו חצי מיליון שקל כדי 'לסגור את הסיפור', "אני מוכן לשלם - אבל רק עם התחייבות כתובה. בינתיים אני בקישינב, שקט פה, ואין סיכוי שמישהו ימצא אותי".