פסק דין תקדימי שניתן ביום ראשון האחרון קבע כי חברת אמבולנס שסירבה לפנות אישה שלבשה מכנסיים קצרים וגופייה – הפלתה אותה והתייחסה אליה באופן משפיל ומבזה. השופטת אף קבעה כי מדובר ב"הטרדה מינית". החברה חויבה בסכום הפיצוי המקסימלי לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ותיאלץ להעביר לחן אוחנה, תושבת אשקלון, כ-120 אלף שקלים.
"עובדי הנתבעת התייחסו באופן מבזה ומשפיל לתובעת על רקע לבושה 'החשוף' ואף מנעו ממנה קבלת שירות", כתבה אדנקו סבחת-חיימוביץ, שופטת בית המשפט השלום ברחובות במה שאפשר להגדיר כפסק דין חסר תקדים. היא נימקה מדוע פסקה את סכום הפיצוי המקסימלי בחוק: "על הפיצוי לייצר הרתעה אפקטיבית מפני הדרה בקבלת שירות והטרדה מינית. בפסיקת הפיצויים יש גם אלמנט חינוכי לציבור הרחב במיגור התופעה של הטרדה מינית".
נהג האמבולנס דרש: "לכי תחליפי בגדים"
מדובר באירוע שקרה בשיא תקופת הקורונה, ביולי 2020. חן אוחנה עברה לגור ביחידת דיור באשקלון, וגילתה בעיצומו של המעבר כי היא נדבקה בנגיף וביקשה להתפנות למלונית קורונה בירושלים. באותה תקופה, בשל מגבלות הקורונה ועל מנת שלא להדביק אחרים בנגיף, היא נאלצה לעשות זאת דרך חברת אמבולנסים ששכרה המדינה בשם "אמבולנס אלפא". אוחנה, שהייתה אז בת 30, הגיעה לאמבולנס עם מזוודה, כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. באמבולנס ישבו אז שני חולים נוספים בקורונה, בהם גבר דתי - ונהג האמבולנס סירב לפנות אותה בטענה שהיא לא לבושה בצניעות.
"זה היה ממש בגל הראשון של הקורונה, כשעוד פחדנו שאנשים ייפלו וימותו ברחובות", סיפרה אוחנה בשיחה עם N12. "אני עברתי לגור ביחידת דיור יומיים לפני שחליתי ולכן לא היו לי הרבה דברים בבית, היו לי רק בגדים קצרים, כי היה חודש יולי. ירדתי לאמבולנס והנהג אמר לי: 'יש איש דתי באמבולנס שלא מוכן שתעלי, לכי תחליפי בגדים'. אמרתי לנהג שאין לי בגדים אחרים". אוחנה ביקשה מהנהג לדבר עם מנהל החברה בטלפון, אך לדבריה זה צעק עליה וגיבה את החלטת העובד: "הוא אמר לי - את לבושה חשוף. את לא עולה, תצטרכי לעלות על הסעה אחרת".
השיח בין השניים עלה לטונים גבוהים, שבמהלכו אף הציעה אוחנה להתכסות בשקית זבל או ללבוש מדים כמו של נהג אמבולנס, מכיוון שאין ברשותה בגדים ארוכים יותר בשל מעבר הדירה, אך ללא הועיל: "הם לא הסכימו להעלות אותי והשאירו אותי ככה מאחור, ורק ב-01:00 בלילה באו לקחת אותי".
כמה חודשים אחרי אותו המקרה, ובסיוע שדולת הנשים, החליטה אוחנה לתבוע את חברת האמבולנסים. "דיברו אליי בצורה זולה ומשפילה וזה מה שגרם לי לתבוע", הסבירה אוחנה. "כששני גברים, הנהג והמנהל שלו, מדברים ברמקול בשכונה שהרגע עברתי לגור בה, מתייחסים ללבוש שלי ואומרים 'הגופייה שלה פתוחה עד החזה' ו'השורטס שלה קצר' – זה פוגע. אני לא מבינה, מה אתם מסתכלים עליי בצורה כזו? מה בכלל עניינכם מה אני לובשת? ועוד להתייחס אליי באופן זול כי שמתי שורטס וגופיה בחודש יולי? רציתי שהם ילמדו לקח. לא הגיוני להוריד אישה מאמבולנס כי היא לובשת שורטס. אני רציתי שלא יעשו דבר כזה לאף אחת אחרת".
השופטת קבעה - מדובר בהטרדה מינית
חברת האמבולנסים טענה במשפט כי העובדים שלה לא העלו את אוחנה לרכב בשל דרישה של החולה החרדי שכבר ישב בו - שגם היה צריך להתפנות למלונית. ואולם, בפסק הדין קבעה השופטת, לאחר שבחנה את עדויות הצדדים, כולל אותו אדם חרדי שפונה באמבולנס, כי הוא כלל לא דרש מהנהג שלא יעלה אותה בשל הלבוש שלה. אותו חרדי העיד כי הובטח לו שיתפנה לבד למלונית בשל חשש שלו להיות עם חולים אחרים שנדבקו בנגיף, ושהוא כלל לא התייחס ללבוש של אוחנה. השופטת כתבה בפסק הדין כי במקום שנהג האמבולנס והמנהל יבררו איתו את הנושא וכך היו עולים על טעותם – הם "יצרו סיטואציה שבה לא היה לתובעת כל סיכוי לשכנעם לאפשר לה לעלות לאמבולנס, והכול בשל התייחסות ללבושה והצבת קוד לבוש באופן פסול".
השופטת הוסיפה: "עובדי הנתבעת העלו כלפי התובעת דרישה אסורה, שלפיה עליה להחליף את בגדיה מפאת לבוש 'חשוף', סירבו לסגת מהדרישה, לא ניסו לתת כל מענה לתובעת והותירו אותה, כשהיא חולה, לשוב לביתה ולתאם בכוחות עצמה הסעה חלופית. בכך הפלתה הנתבעת את התובעת ומנעה ממנה קבלת שירות בניגוד לחוק".
בפסק הדין, השופטת נימקה מדוע התנהגותה של החברה עולה לכדי הטרדה מינית: "עובדי הנתבעת קיימו שיח ממושך עם התובעת סביב לבושה ה'חשוף', בשיחה שחלק ממנה בוצע באמצעות הרמקול בטלפון הנייד כשכל העוברים והשבים מאזינים לה, וכשחלק מהזמן השיח היה קולני מצד המעורבים בה. ההתייחסות ללבושה של התובעת הייתה משפילה ומבזה. ההתייחסות ללבושה של התובעת הוא בגדר התייחסות מבזה למיניותה כאישה".
לדברי עו"ד גלי זינגר, מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים, שייצגה את אוחנה יחד עם עורכי הדין עדיה שנוולד וחגי קלעי, מדובר בפסיקה תקדימית: "בית המשפט הכיר בפרקטיקה של מניעת שירות מאישה בגלל הלבוש שלה כהטרדה מינית – ולכן מדובר בפסק דין תקדימי. לא להעלות אישה לאמבולנס או לתחבורה ציבורית בשל לבוש, זו התייחסות מבזה ומשפילה לאדם בשל מינו או מיניותו. אני שמחה שיצא הצדק לאור".