את המשטרה הזעיקה חבורה של צעירים. הם הגיעו לחוף דלילה באשקלון בשעות הצהריים, והבחינו בגבר בשנות ה-60 לחייו ובאישה צעירה מנהלים ויכוח שהלך והתלהט. בשלב מסוים, תיארו המתקשרים בפנייתם למוקד, הגבר אחז בכוח בידה של האישה, משך אותה כשהיא מנסה להתנגד והושיב אותה בכוח על החול.
שוטרים הגיעו למקום בתוך דקות. הם שאלו את הצעירה אם הגבר היה אלים כלפיה או פגע בה; היא השיבה בשלילה, והמשטרה עזבה את המקום. על מה שקרה בהמשך אותו יום, סוף דצמבר, ניתן ללמוד בכתב האישום שהוגש נגד הגבר: הוא, אלכסנדר זבאילוב, והיא, ויקה שקולניק, המשיכו לצעוד על החוף לעבר צוק המשקיף אל הים. אז, כשהבחין ש"השטח נקי", הרים זבאילוב אבן גדולה וחבט בשקולניק בראשה, בפניה, בידיה, בגבה ובבטנה. לאחר מכן וידא שאינה בין החיים, כיסה את גופתה בחול ועזב את המקום.
מאוחר יותר חזר זבאילוב לביתו כשהוא שתוי. הוא החליף בגדים, הוציא כסף מזומן ועדכן את אשתו שבכוונתו לטוס לרוסיה. שלושה ימים לאחר מכן ארבו לו שוטרי מרחב לכיש והוא נלקח למעצר. "מרגע הרצח הוא היה בבריחה, ואנחנו היינו במרדף אחריו", מספר ראש צוות החקירה פקד נאור זדה, קצין תשאול בימ"ר לכיש. "כשזבאילוב נעצר הוא הכחיש שהכיר את ויקה. בהמשך הוא הודה שהיה איתה בקשר מסוים, הכחיש שרצח אותה והתעקש שלא פגע בה. אבל הצלחנו לסגור עליו, הגרסה שלו סותרת את כל הממצאים".
העקבות שהובילו אל זבאילוב חשפו עד מהרה את זהותו, וגם את עברו – שם מסתתר פשע דומה להחריד לזה שסיים את חייה של שקולניק. זה קרה בדיוק לפני 20 שנה, בשנת 2005: זבאילוב, אז דר רחוב, תקף במבנה נטוש דר רחוב אחר. זה התחיל באגרופים לפנים והסתיים כשריסק את ראשו של האיש.
ראש צוות החקירה, פקד נאור זדה: "זבאילוב היה בבריחה מרגע הרצח, ואנחנו היינו במרדף אחריו. הוא הכחיש שרצח אותה, אבל הצלחנו לסגור עליו. הגרסה שלו סותרת את כל הממצאים"
על מה שעשה אז שילם זבאילוב ב-15 שנה בכלא. כחמש שנים לאחר ששוחרר הוא הלך עם ויקה שקולניק למקום שממנו לא חזרה, וכעת הוא מואשם ברצח בנסיבות מחמירות. אלא שמותה של שקולניק, מתברר ככל שמעמיקים לבחון את הפרשה האיומה הזאת, הוא לא רק תולדה של אלימות – אלא גם של הזנחה. הנטיות האלימות של זבאילוב מעולם לא טופלו בכלא או מחוץ לו, והוא אפילו לא הבין אף פעם מה היה כל כך נורא בפשע שביצע לפני 20 שנה. אם הוא אכן עשה זאת שוב, הרי שכתב האישום מונח גם לפתחה של המדינה.
כאילו שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר
זבאילוב (61) עלה ארצה מאוקראינה בשנות ה-90, גרוש ואב לשניים. בארץ הכיר אישה ישראלית, ואיתה נולד לו בן נוסף. ב-2005, פחות מעשור לאחר שנחת כאן, הוא התגורר בחורבה באזור פתח תקווה עם חסרי בית נוספים. אחד מהם חשב ערב אחד שזבאילוב גנב לו את הטלפון, ובין השניים התלקח ויכוח בשניות. על פי כתב האישום שהוגש נגדו אז, "זבאילוב נכנס למצב של אמוק... הכה בחברו באכזריות רבה כשהוא שולח אגרופים לעבר פניו, מטילו על מסגרת עץ שהייתה קבועה במטבח, מכהו ללא הרף ובסופו של דבר נוטל אסלה הפוכה שהייתה במקום... ומרוצץ בה את גולגולתו של המנוח". לאחר שווידא שהגבר אינו בין החיים, "זבאילוב גרר את גופתו מתוך החדרון החוצה, הפשיטו מבגדיו, המשיך לגוררו לעבר פח אשפה גדול שהיה מונח סמוך למקום, והשליך אליו את גופתו".
זבאילוב, שהיה דר רחוב, תקף בשנת 2005 דר רחוב אחר במבנה נטוש באזור פתח תקווה. זה התחיל באגרופים לפנים, והסתיים כשריסק את ראשו של האיש באסלה הפוכה שהייתה במקום
זבאילוב נאשם תחילה בעבירת רצח, אבל בחקירה התברר שהיה שיכור בשעת המעשה. ריכוז האלכוהול הגבוה שנמצא בדמו הקשה על הפרקליטות להוכיח כי היה מודע לחומרת מעשיו, ובהסדר טיעון הוא הורשע בעבירת הריגה בלבד. עו"ד יעקב שקלאר, שייצג באותה תקופה את זבאילוב: "המעשים שתוארו בתיק אכן הצביעו על אכזריות נוראה, אבל הגענו לתוצאה של הריגה ועונש מוסכם של 15 שנות מאסר בפועל כיוון שחיי הומלס שווים פחות. אני אומר את הדברים בציניות, אבל זאת המציאות: התפיסה היא שממילא ההומלסים לא מאריכים חיים וכולם חולים או בראש או בקוגניציה, מכורים לאלכוהול ולסמים או משוגעים".
איך התרשמת מזבאילוב?
"הכרתי אותו במעצר, ואני חושב שהיו לו שם תנאים טובים יותר מאלה שהיו לו בחוץ. הוא היה רגוע ומנומס, דיבר יפה, תיאר את האירוע בצורה קוהרנטית ואמר שהגן על עצמו ושההרוג הוא זה שתקף אותו והוא התגונן. היחסים שלי איתו היו קורקטיים והתמצו בפגישות טכניות והסבר ההליכים, אבל לא התרשמתי שהיו שם אכזריות או טירוף. כנראה שהאירוע היה על רקע שימוש מסיבי באלכוהול ובסמים. גמרנו את התיק מהר ועברנו הלאה לתיק הבא, ומאז לא היה לי קשר עם הנאשם".
א', אדם המקורב לזבאילוב, טוען שלא רק המערכת ממעיטה בערך חייהם של דרי הרחוב: "לאורך כל תקופת המאסר שלו הוא לא הבין את חומרת המעשה שעשה. מבחינתו הוא 'בסך הכל הרג הומלס', לא הלך ורצח בן אדם עם לב ונשמה. אנשים ניסו במשך שנים להסביר לו כמה זה חמור, כמה מזל היה לו שהוא הורשע בהריגה ולא ברצח, אבל הוא המשיך להמעיט בחומרת העבירות, כאילו הוא לא עשה שום דבר לא בסדר".
חברתה של ויקה שקולניק: "החיים לא היו קלים אליה, אבל היא נלחמה ליצור תנאים טובים עבורה ועבור בתה. אני לא מבינה איך היא הסתובבה עם זבאילוב, היא תמיד נשמרה מאנשים כאלה"
ב-15 השנים של זבאילוב בכלא מעשיהו הוא לא שולב במחלקה טיפולית, לא התקבל לתוכנית של הרשות לשיקום האסיר ולא הראה יכולת או נכונות אמיתית לעבור הליך למידה כלשהו – עובדה שהייתה לה משקל מכריע. כאסיר הוא נפל בין הכיסאות בנסיבות ששירות בתי הסוהר חשף בסקר שפרסם בפברואר 2020 – סביב התקופה שבה שוחרר מהכלא – על צרכים ומענים טיפוליים של אסירים. מהסקר עלה כי אסירים דוברי רוסית, אמהרית ושפות אחרות נפגעים מכך שהשב"ס אינו מעסיק מטפלים דוברי שפות זרות, וכך נמנע מהם טיפול שעשוי לעזור להם להשתלב בחברה ולהקטין את הסיכוי שישובו לפשע.
"הטיפול המוצע כיום לאסירים הוא רק בשפה העברית", אומרת עו"ד אלינה כרסנטי, שייצגה את זבאילוב בוועדת השחרורים. "אלכסנדר התקשה בלימודי העברית, בסופו של דבר הוא התייאש מהלמידה, ולכן לא שולב במחלקה טיפולית מתאימה. זה כמו ביצה ותרנגולת: כדי להשתקם הוא היה צריך ללמוד את השפה, אבל הוא התקשה בעברית ונותר בלי כלום".
את חושבת שאם הוא היה עובר שיקום, לכאורה המוות של ויקה שקולניק היה נמנע?
"היה פה פספוס גדול, כן. מאוד יכול להיות שאם היו משקיעים בטיפול שלו בין כותלי בית הסוהר, לא היינו מגיעים למצב הזה היום".
השבוע פנינו לשב"ס וביקשנו את תגובתו על הטענות של עו"ד כרסנטי. "שירות בתי הסוהר רואה חשיבות רבה בשיקום אסירים כחלק מהמאמץ לצמצם את הפשיעה ולהשיבם לחברה", מסר השירות בתגובה. "בניגוד לנטען, במהלך מאסרו עבר האסיר המדובר הליכי טיפול ושיקום מגוונים, לרבות תוכניות טיפול, השכלה ושיקום תעסוקתי – כחלק ממערך כוללני שמופעל בשב"ס לטובת שיקום האסיר והכנתו לחיים לאחר המאסר".
עו"ד אלינה כרסנטי: "אלכסנדר לא הצליח ללמוד עברית בכלא, ולא שולב במחלקה טיפולית. זה ביצה ותרנגולת: כדי להשתקם הוא היה צריך שפה, אבל הוא התקשה בעברית ונותר בלי כלום"
"הוא לא עבר הליך טיפולי מספק", מתעקשת כרסנטי. "אסירים שריצו מאסר על עבירות הריגה נמצאים במגוון רב של טיפולים, משולבים מחלקות ייעודיות, צריכים להוכיח שהמסוכנות שלהם פחתה. זבאילוב השתלב בכמה קבוצות טיפול ממוקדות וקצרות, אבל לא במחלקות טיפוליות שעברייני אלימות אחרים משתלבים בהם. גם אחרי המאסר, אם היו משחררים אותו בשחרור מוקדם בצורה הדרגתית, עם פיקוח של הרשות לשיקום האסיר ומעצר בית לילי – הוא היה משתלב לאט-לאט בחברה בצורה מפוקחת ומסודרת, ולא כמו ששוחרר במקרה הזה. הוא חזר לרחוב ללא שום תנאים מגבילים".
היא קראה לי אמא
ויקה שקולניק נולדה באוזבקיסטן, ובילדותה עלתה לישראל עם אמה ושני אחיה הגדולים. מכרים מספרים שהייתה ציירת מוכשרת, ושהיו לה חלומות ליצור מוזיקה. גם הם נגדעו כשנרצחה בגיל 26.
הקשר בין שקולניק לאמה היה מורכב, והיא הוצאה מביתה במעורבות מוסדות הרווחה והועברה לפנימייה בצפון הארץ. בגיל 16 הכירה את ל', הגבר שהפך לבן זוגה ולאבי בתה. יוליה שקולניק, אמו של ל', החליטה לקחת את הצעירה תחת חסותה. "הייתי 'האמא המארחת' שלה במשך קרוב לעשר שנים", היא מספרת. "כשהבן שלי הכיר אותה הוא חשש שלא אקבל אותה, כי היא הגיעה ממשפחה לא טובה, אז הוא החליט לברוח יחד איתה. 36 שעות חיפשתי אותו בכל הארץ, ובסוף מצאתי אותו. הוא סיפר לי על ויקה, ואני הצעתי לה לעבור לגור איתנו. אחרי שבועיים היא כבר קראה לי אמא וריגשה אותי עד דמעות. התייחסתי אליה כמו לבת שלי, והיא אפילו החליפה את שם המשפחה שלה לשלנו, שקולניק".
מקורבים מספרים ששקולניק הייתה מאושרת כשהיא ו-ל' הביאו בת לעולם. "הם מאוד אהבו את הילדה, נתנו בשבילה הכל. הם גרו ליד המשפחה של ל' וקיבלו עזרה מההורים שלו, זו הייתה תקופה טובה מאוד מבחינתה של ויקה", מספרת חן (שם בדוי), חברה של שקולניק.
לפני שנה וחצי, עם תחילת המלחמה, החליטה שקולניק לעזוב את ביתה של יוליה ולעבור לבית אמה באשקלון. "אנחנו עודדנו את ויקה לצאת ללימודים או לעבודה, אבל היא סירבה. היא הייתה ציפור חופשייה, הבקשות שלנו הקשו עליה, והיא החליטה לחזור לאשקלון", מספרת יוליה. "לילה אחד היא התקשרה אליי ושמעתי צרחות, נסעתי לבית באשקלון ולא הצלחתי למצוא אותה. פניתי למשטרה, והם הגיעו לדירה. עד היום אני לא באמת יודעת מה בדיוק קרה שם, רק שזה היה מאוד מפחיד, ובסופו של דבר ויקה עזבה את הבית של אמא שלה. אבל היא התעקשה להמשיך לחיות ליד המשפחה שלה, ובתקופה הזאת היא התחילה לישון על ספסל מתחת לדירה של אחותה".
אדם המקורב לזבאילוב: "לאורך כל תקופת המאסר שלו הוא לא הבין את חומרת המעשה שעשה. מבחינתו הוא 'בסך הכל הרג הומלס', לא הלך ורצח בן אדם עם לב ונשמה"
כשנודע לרשויות הרווחה על מצבה של שקולניק, הוחלט להעביר את בתה מחזקתה. "הילדה עברה לגור אצלי, כך שבעצם ויקה לא ראתה את הבת שלה מתחילת המלחמה", מספרת יוליה. "היא ביקשה לראות אותה כמה פעמים, אבל לא עמדה בתנאים של העובדת הסוציאלית".
"הריחוק של ויקה מהילדה שבר אותה", מספרת חן, "והיא התחילה להסתובב ברחובות".
מה זה אומר?
"היא הפכה להיות ילדת רחוב לכל דבר. הייתה מבקשת כסף, ישנה בגינות, שותה אלכוהול ומסתובבת עם אנשים מסוכנים. אני זוכרת שפעם אחת היא עלתה למונית עם שני עובדים זרים, אבל לא הסכימה לספר לי מה הלך שם".
ברחובות אשקלון הכירה שקולניק את זבאילוב. היא אם לפעוטה, הוא אסיר משוחרר, נשוי ואב לילד. כשהשניים הכירו חי זבאילוב עם אשתו בדירה קטנה בעיר, לא עבד בצורה מסודרת ולרוב נראה משוטט ברחוב. "הבנתי שהוא ניהל איזשהו סוג של רומן עם ויקה", מספרת אורה (שם בדוי), שכנה של זבאילוב. "הוא היה נותן לה אלכוהול חינם, והיא הלכה אחריו. אין מצב שהיא ידעה שמדובר באדם שהורשע בהריגה".
חן מוסיפה: "ויקה הייתה ילדה טובה. החיים לא היו קלים אליה, אבל היא בכל זאת נלחמה כדי ליצור את התנאים הכי טובים עבורה ועבור הבת שלה. אני לא מצליחה להבין איך היא הגיעה למצב שהיא מסתובבת עם גבר בן 60, היא תמיד נשמרה מאנשים כאלה".
בחורה שקטה עם עיניים מדהימות
כתב האישום נגד זבאילוב הוגש בפברואר. הנוסח הותיר את שאלת המניע פתוחה; על פי המתואר, הכוונה להמית את שקולניק הגיעה לאחר "התפתחות דברים שאינה ידועה במלואה למאשימה". כלומר, בעת הגשת כתב האישום, גם במשטרה לא הצליחו להבין מה קרה בדיוק לפני הרצח. מה שזה לא היה, על פי החשד זה הספיק כדי שזבאילוב ירים אבן ויכה את שקולניק למוות.
ד"ר ענת משיח, קרימינולוגית שיקומית: "פחות מ-1% מהמשוחררים לאחר ריצוי עונש על רצח מבצעים רצח נוסף. בדרך כלל מדובר באירוע חד-פעמי, שמתרחש בנסיבות אישיות קיצוניות"
זבאילוב מואשם כאמור בסעיף רצח בנסיבות מחמירות, עבירה שדינה מאסר עולם. אם בית המשפט יקבל את עמדת הפרקליטות וירשיע אותו בסעיף המדובר, ההרשעה הקודמת שלו לא תשנה דבר; הוא ממילא יקבל את העונש המקסימלי הקיים בחוק. אם הוא שוב יורשע בעבירה פחותה, עברו הפלילי ישמש את הפרקליטות כחלק ממערך השיקולים להחמרת הענישה. אבל כך או כך, ההרשעה הקודמת שלו היא חלק מהטרגדיה של ויקה שקולניק.
"עבירות רצח מאופיינות לרוב בשיעור חזרתיות נמוך יחסית", אומרת ד"ר ענת משיח, קרימינולוגית שיקומית ופסיכותרפיסטית EMDR. "מחקרים בין-לאומיים מצביעים על כך שפחות מ-1% מהמשוחררים לאחר ריצוי עונש על רצח חוזרים ומבצעים רצח נוסף".
מה ההסבר לזה?
"המאפיינים של עבירות רצח אינם בעלי דפוס עברייני מתמשך. בדרך כלל מדובר באירוע חריג, חד-פעמי, שמתרחש בנסיבות אישיות קיצוניות. בנוסף, שהייה ממושכת בכלא מביאה לירידה ברמת הסיכון, הן בשל הזדקנות והן בעקבות תהליכים רגשיים ושיקומיים שעוברים האסירים".
במקרה הזה מדובר לכאורה באירוע שחזר על עצמו, ובעבריין שלא עבר הליך טיפולי.
"קיימות אוכלוסיות שבהן הסיכון להריגה חוזרת גבוה יותר, למשל אנשים בעלי מבנה אישיות אנטי-חברתי, עברייני עולם תחתון, או בעלי פתולוגיה נפשית פעילה שאינה מטופלת. כל מקרה מצריך הערכה אינדיבידואלית, כי לא כולם מתאימים לטיפול ולא כולם ניתנים לשיקום. ככל שיש יותר קווים אנטי-סוציאליים ופסיכופתיים, כך התועלת מהטיפול תהיה נמוכה יותר".
דוח מבקר המדינה מ-2021, האחרון שעסק בשיקום אסירים, הצביע על כך שאלפי אסירים פליליים משתחררים מדי שנה כשהם אינם מחויבים לתוכניות טיפול ושיקום. על פי הדוח, רוב הצרכים הטיפוליים שהוגדרו לאסירים על ידי העובדים הסוציאליים של השב"ס אינם מטופלים גם בבתי הסוהר, והאסירים אינם משולבים בקבוצות או במחלקות בתוך הכלא על פי הצורך הטיפולי שהוגדר להם.
בניגוד לאסירים משוחררים, שהטיפול בהם הוא באחריות הרשות לשיקום האסיר (רש"א), שיקום אסירים בין כותלי הכלא הוא באחריות השב"ס. רש"א מחויבת לטפל רק באסירים שזכו לניכוי שליש מעונשם, או במי שריצו את עונשם במלואו ויוזמים בעצמם פנייה לרשות. מי שאינו משוקם בכלא לא זוכה על פי רוב לניכוי שליש, וכך מפסיד פעמיים – הן את השיקום מאחורי הסורגים, והן את השיקום מחוץ להם. ובמקרה של זבאילוב, עם ההיסטוריה שלו והאופי שלו, ברור שלא הוא האיש שיבקש לעצמו שיקום.
אף אחד לא יכול לקבוע בוודאות שהרצח של ויקה שקולניק, אם אכן בוצע כפי שמתואר בכתב האישום, היה נמנע לו רק היה אלכסנדר זבאילוב עובר הליך טיפולי. אבל חוסר היכולת של השב"ס לשלב אותו בתוכנית מותאמת לטיפול באלימות והיעדר הפיקוח עליו לאחר ששוחרר – את אלה אי אפשר לנתק ממה שקרה לשקולניק. "היא הייתה בחורה שקטה וטובה עם חיוך כובש ועיניים מדהימות", מספרת חן על חברתה המנוחה, "והיא הייתה גם רודפת צדק אמיתית". נשאר רק לקוות שלאחר מותה יזכו לו היא ויקיריה.
בשעה שההליכים המשפטיים נגד זבאילוב נמשכים, יוליה נלחמת למען בתה של שקולניק. "אני עושה מאמצים ענקיים לגדל את הילדה ולתת לה בית טוב", היא מספרת. "אני מאוד אוהבת אותה, היא כמו בת בשבילי. גידלתי אותה אצלי בבית עד גיל 3 וחצי ונתתי לה כל מה שאפשר. אני מאוד מקווה ששירותי הרווחה יקבלו את הבקשה שלי ויאפשרו לי לתת לילדה את הבית הכי טוב שאפשר".
מטעמו של אלכסנדר זבאילוב לא נמסרה תגובה עד לשעה זו. תגובת עורך דינו תפורסם אם וכאשר תתקבל