דוכנים של צמר גפן מתוק, נקניקייה בלחמנייה, מכונת פופקורן, שירים שמחים וקולות ילדים צוהלים הם מראה סוריאליסטי בין כותלי נווה תרצה. בשבוע שעבר נשברה שגרת המאסר, כשפקדו את מסיבת הפורים של נווה תרצה עשרות ילדים, שנהנו ממשלוחי מנות, מופע של קוסם וזמן איכות עם אמא – לא דרך מחיצות או באמצעות שפורפרת הטלפון.
"יומיים לא ישנתי, התכוננתי ליום הזה שבוע מראש", מספרת אחת האסירות, אמא ל-3 ילדים, בשיחה עם לוחמת כליאה, "עברתי דרך עם הילדים שלי, ולראות אותם לכמה שעות זה ממלא את הלב. ביקורים של חצי שעה או 40 דקות כל פעם לא מספיקים כדי ליצור קשר עם הילד. אמא זו אמא, והיא צריכה להרגיש את הילד שלה".
המורכב ביותר
נווה תרצה, בית הסוהר היחיד בישראל המיועד לנשים בלבד, הוא מתקן הכליאה המורכב ביותר שבאחריות שירות בתי הסוהר. בין האסירות השוהות בו יש מגוון רחב של נשים – מאימהות שהורשעו ברצח ילדיהן ועד אם צעירה המגדלת את בנה הפעוט בין כותלי הכלא. אסירות רבות עברו טראומות משמעותיות בחייהן ומצאו את עצמן במעגל הפשיעה כתוצאה ממצוקה נפשית, כלכלית או חברתית. חלקן נותרות לבדן, ללא משפחה תומכת, בשונה מאסירים שמשפחותיהם נשארות לרוב לצידם לאורך הדרך.
נווה תרצה נחשב לכלא עם גישה שיקומית ומחנכת. הוא משתדל לספק שהות בתנאים שמאפשרים חזרה לחברה לאחר ריצוי העונש, ומשלב סדנאות שיקום, תמיכה נפשית ולימודים, במטרה לנסות ולשפר את סיכוייהן של האסירות להשתלב בחברה מחדש לאחר שחרורן. בתוך כך, מתוך כ-200 אסירות ששוהות בכלא נווה תרצה, ישנן כ-80 אימהות. 15 מהן לוקחות חלק בתוכנית שפועלות בשיתוף הרשות לשיקום האסיר ומטרתה לשקם את הקשר של אותן אימהות עם הילדים שהותירו מאחור.
"הילדים חווים את ההשלכות של המאסר", מספרת רב כלאי שירלי מאירי, ראש תחום טיפול ושיקום בבית סוהר נווה תרצה, "ילד לאמא בכלא זה לא נפוץ, ובהתאם גם לא מטופל במסגרות. מדובר באוכלוסייה שלמעשה נפגעת פעמיים, גם מעצם הסיטואציה וגם מכך שהיא לא מטופלת כראוי".
"להיות אמא זו משימה לא פשוטה, אך כשמדובר באימהות שמרצות את עונשן בכלא האתגר הופך לכפול ומכופל", מוסיפה מ"מ מפקדת כלא נווה תרצה רב כלאי אושרית הדר, "הריחוק מהילדים, חוסר היכולת לקחת חלק בגידולם והגעגועים הבלתי פוסקים - כל אלה הופכים את התקופה מאחורי הסורגים לכואבת במיוחד. לכן, תהליכי שיקום בכלא הם קריטיים וכוללים תוכניות טיפוליות, חינוכיות, תעסוקתיות, הכשרות מקצועיות וליווי פרטני וקבוצתי במטרה לסייע להן לפתוח דף חדש".
"אמרו שאמא רוצחת"
מסיבת הפורים, שנערכה בשיתוף ובמימון ויצו, תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות לשיפור החברה בישראל שנותנת מענה לנשים במצוקה ולמשפחות האסירות, מתבצעת כחלק מאותה תוכנית, במסגרתה נערכים מפגשים פתוחים עם הילדים פעם בחודש, והפנינג חגיגי פעמיים בשנה. "זה עולם ומלואו, זה ממלא כל פעם מחדש", מציינת אחת האסירות, "אם לא התוכניות הזו, הייתי מאבדת את הילדים. ביקור דרך חלון זה לא אותו דבר".
אלה קליינרמן-זלטקיס, יו”ר ויצו ראשון לציון שארגנה את האירוע מטעם ויצו מוסיפה: "בסוף הפעילות כל ילד וילדה קיבלו מאמהותיהם משלוחי מנות שהכנו מראש יחד איתן עם ברכה אישית כדי לחזק את הקשר ולאפשר רגעי שמחה וחיבור בין האימהות לילדיהן. כל זאת כחלק מפעילות שלנו למען רווחת נשים וילדים ולחזק את הקשרים המשפחתיים גם בתנאים מורכבים כמו אלה".
בין הילדים המתרוצצים עם איפור פנים ומסיכות היה גם בנה של האסירה א', אותו השאירה מאחור כשנכנסה ל-16 שנות מאסר כשהיה בן שנתיים בלבד. מאז הוא גדל אצל סבתו, ויודע שאמא "עובדת" בכלא. "הוא קטן מדי בשביל להבין מה עשיתי ולמה", היא משתפת את אחת מלוחמות הכליאה, "אני רוצה שיהיו לו חיים יותר טובים". אמה של א', שמגדלת את הבן הקטן מאז שזו נכנסה מאחורי סורג ובריח, משתפת כי הוא ישן עם תמונה שלה ליד המיטה ומחבק אותה, "הוא רואה את בני המשפחה האחרים עם האימהות שלהם וקשה לו. הוא מקנא. כשהוא יודע שנוסעים לבקר את אמא הוא קופץ מהמיטה כבר ב-6 בבוקר, מתקלח מתארגן ומחכה".
גם ל-ד', שאחרי 3 שנים בתוכנית עמדה הפעם מאחורי דוכן הצמר גפן המתוק לאחר שנכנסה לסבב החופשות ורואה את ילדיה מחוץ לכלא, לקח זמן לספר לילדים מדוע היא לובשת מדי אסיר. "הם לקחו את זה מאוד קשה בהתחלה, אמרו שאמא רוצחת. הבן הגדול שלי לא דיבר איתי חצי שנה", היא אומרת, "בזכות המפגשים הם סוף סוף אמרו לי שהם כועסים עליי. מאוד שמחתי שהם אמרו את מה שהם מרגישים, נתתי לזה מקום וכאן התחיל התהליך שלנו. עשיתי המון טעויות ואני משלמת עליהם עכשיו. אני אולי לא אמא טובה, אבל אני חברה טובה שלהם עכשיו. הם מספרים לי דברים שהם לא מספרים לאבא שלהם".
"דווקא מתוך הכלא אפשר לבנות משהו חדש", מסבירה רב כלאי מאירי, "זה קשר אמא וילד שמגיע ממקום אחר, חדש".
"בבית סוהר 'נווה תרצה' נעשית עבודה משמעותית בתחומי החינוך הטיפול והתעסוקה במטרה לסייע לתהליך השיקום של האסירות ולחזרתן באופן מיטבי למשפחה ולקהילה. הקשר המשפחתי הינו עוגן משמעותי, מקור לכוח, לתקווה ולשיקום", מציין ראש אגף האסיר, גונדר אריק יעקב, "מחקרים וניסיון מצטבר מראים כי חיזוק הקשרים המשפחתיים תורם רבות לתהליך השיקום להפחתת חזרה לעבירה וליצירת עתיד טוב יותר לאסירים ולבני משפחתם. מידי חודש נפגשות האמהות וילדיהן בבית הסוהר ליצירת מרחב של קשר ותמיכה, תוכנית זו קיימת שנים רבות ופועלת בשיתוף פעולה עם הרשות לשיקום האסיר. הפעילות המשותפת במפגש מחזקת את תחושת השייכות המשפחתית ומסייעת לעבד חוויות רגשיות וחברתיות בצורה חיובית. במסגרת זו התקיים הפנינג פורים בו נהנו הילדים מזמן איכות עם אמא ,משחק מהנה ומשלוחי מנות".
