שעת ערב מוקדמת, אני וחוקר נוסף בדרכנו חזרה מהצפון למרכז, כשהטלפון מצלצל. על הקו – נוגה. הקול שלה רגוע, כמעט שלו, אבל התוכן חד כתער: "בעלי בוגד בי", היא פותחת. היא ביקשה להבין איך אנחנו עובדים, ואני הסברתי שראשית אשמח לשמוע את הרקע ולהמליץ בהתאם על תוכנית חקירה.
יומיים לאחר מכן הגעתי לפגישה בביתה של אמה, ביישוב סמוך למקום מגוריה. נוגה, בת 45, אם לשלושה ילדים בוגרים, החלה לפרוס בפניי את חייה – וברור היה שמדובר במשפחה אמידה מאוד. הם גרים באחד היישובים היוקרתיים באזור המרכז, חיים ברמת חיים גבוהה, או כפי שניסחה זאת בפשטות: "לפני עשר שנים התחיל לרדת עלינו גשם של כסף".
עומר, בן זוגה, פתח אז חברת כוח אדם ושירותי ניקיון שהצליחה בגדול. לדבריה, החברה ממשיכה לשגשג, והגשם הפך כבר מזמן למבול. היא תיארה אותו כאיש חד שיודע לאבחן אנשים ולהאציל סמכויות, מה שמותיר לו הרבה זמן פנוי – בעיקר לבילויים ולשהות בים, ביאכטה הקטנה שלו.
ואז היא הגיעה לעניין: "לפני כמה שבועות קיבלתי הודעה אנונימית. כתבו לי שהוא נפגש עם עובדת מהחברה. ציינו שם מלא ופרטים. עשיתי בדיקה קטנה – הוא אמר לי שהוא ביאכטה, אבל בפועל היא הייתה סגורה. לא מתכוונת להתגרש, לא לפוצץ את המשפחה. אני רק רוצה לבוא אליו עם תמונות. להבהיר לו שאני לא פראיירית. שתהיה לו ברורה המשמעות – העובדת הזאת עפה. ואם צריך? שייתן לה חצי מיליון שקל פיצויים". היא סיימה במשפט שמסכם היטב את רוח הפנייה: "אין בעיה של תקציב – צא לעבודה ותביא לי את המידע".
באותו שבוע צוות בלשים התחיל ללוות את עומר. במשך כמה ימים הוא נצפה במשרדי החברה, בביקורים אצל לקוחות – וכמובן ביאכטה החדשה שלו. אבל אז, ביום רביעי בצהריים, הגיע השינוי. עומר יצא ממשרדו ונסע לעבר אחת מערי השפלה. כשהגיע למרכז העיר, אסף לרכבו את גלית – העובדת שנוגה קיבלה עליה את המידע. התמונה שלה הייתה בידינו, והזיהוי היה ודאי.
השניים יצאו מהעיר, ועומר גלש עם הרכב לשביל עפר שמוביל לשטח חקלאי. הרכב עצר בסמוך לפרדס תפוזים. צוות המעקב נותר מאחור, ירד מהרכב והתקדם רגלית. ממרחק של כמה עשרות מטרים, לא היה ספק: עומר וגלית עברו למושב האחורי, חלק גופם העליון חשוף, מקיימים יחסי מין.
הבלשים שבו לרכבם. הם המתינו. כעבור פחות משעה, עומר שב לרכבו, החזיר את גלית למקום האיסוף – ונפרדו כלא היה.
עדכנתי את נוגה. היא לא הופתעה. ביקשה לחשוב. ביום למחרת חזרה אליי עם מסקנה: מדובר בהרגל קבוע. יום רביעי – יום העבודה הקצר של גלית – הוא גם יום הים של עומר. סיכמנו שבמהלך החודש הקרוב נבצע מעקב קבוע בימי רביעי, וכך היה. בכל שבוע – אותו תסריט בדיוק.
בסוף החודש נוגה קיבלה דו"ח חקירה מפורט, כולל תמונות. וכשסיימנו? נשארנו, אני והבלשים, לתהות על הפרדוקס: האיש הזה, שיכול להרשות לעצמו כל סוויטה יוקרתית בארץ – בוחר במפגשים בפרדס נטוש. כנראה שלפעמים, דווקא המיקום הוא חלק מהפנטזיה.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל משרד "ים חקירות".