דפנה היא מנהלת אגף כוח אדם במוסד פיננסי גדול ומכובד. מדי פעם היא מתקשרת אליי ומבקשת סיוע בהשגת מידע או בביצוע בדיקות שונות. הפעם, כשצלצלה, היא נשמעה לחוצה יותר מהרגיל: "יש לי צורך בחקירה מהירה וחשובה", אמרה. למחרת כבר ישבתי מולה במשרדה.
לאחר שיחת חולין קצרה, היא שיתפה אותי במידע אנונימי שהגיע אליה – לפיו דביר, אחד ממנהלי הסניפים, ככל הנראה מועל בתפקידו. לדבריה, הוא נעדר לשעות ארוכות, ואין לו צורך לדווח על כך לאיש. היא כבר ערכה בדיקות מקדימות שאישרו את ההיעדרויות, אך לא ידעה מה הסיבה להן.
הוחלט לבצע מספר ימי מעקב. קיבלנו את פרטי הרכב של דביר, כתובת הסניף בראשון לציון, ושעות העבודה שלו. למחרת התמקם צוות בלשים בכניסה לסניף. באותו בוקר ראינו אותו מגיע לבוש בחליפה, נכנס במהירות. במהלך היום הראשון לא עזב את המקום. רק בשעה 16:00 יצא, נכנס לרכבו ונסע.
למחרת שוב הגיע כרגיל, אך בשעה 13:30 עזב את הסניף, נסע לאזור התעשייה בעיר, החנה בקניון סמוך ונכנס לבניין משרדים ישן. הבלש שעקב אחריו דיווח כי נכנס לדלת שמספרה 101 – שהתברר במהרה כמכון ליווי. הוא שהה שם כשעתיים, ואז חזר לעבודה.
כעבור יומיים שוב יצא באמצע היום וחזר לאותו מכון. הפעם שהה שם עשר דקות, יצא, שוחח בטלפון, ושב פנימה לעוד רבע שעה. ההתנהלות החלה לעורר חשד משמעותי – הביקור הראשון ארך שעתיים, השני הרבה פחות.
ביום הבא דביר כלל לא הגיע לסניף. כשבדקנו, נמסר לנו שהוא לא מתוכנן להגיע. הגענו לחניון הקניון – והרכב שלו כבר היה שם. הבנו שהוא כנראה יותר מלקוח מזדמן במקום. החלטנו להכניס חוקר סמוי למכון כדי להבין מה קורה שם מבפנים.
החוקר שוחח עם אישה שנראתה כמנהלת המקום וביקש לשוחח עם האחראי. היא ביקשה שיותיר מספר טלפון. כעבור חצי שעה התקשר גבר שהציג עצמו כ"בעלים של המכון" ו"אבא של הבנות". הוא קבע פגישה למחרת ב-11:00.
למחרת, בשעה 10:30, דביר יצא שוב מהסניף בדרכו למכון. ב-11:00 בדיוק נכנס החוקר ופגש בו פנים אל פנים. השניים שוחחו, אך לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי המחיר – ונפרדו.
כעבור מספר ימים הגשתי את הדו"ח לדפנה. היא נראתה המומה. "היו לי לא מעט השערות לגבי ההיעדרויות של דביר", אמרה, "אבל לזה? לזה לא ציפיתי בחיים".
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל משרד "ים חקירות".