חלק מהלקוחות שמגיעים אליי עם חשדות כלפי בני זוג או שותפים, נשמעים בטוחים כאילו מדובר בעובדות גמורות. מבחינתם, אני רק צריך לספק את הראיות. לקוחות כאלה, שמונעים מ"תחושות בטן", לא לוקחים בחשבון שייתכן ולחשדות שלהם אין שום אחיזה במציאות.
את יואל פגשתי בבית קפה בחיפה, עיר מגוריו. הוא התחיל לתאר בפניי את יחסיו עם ליאורה, אשתו לשעבר, שממנה התגרש לפני חמש שנים. יש להם שני ילדים משותפים שגרים עם ליאורה, ויואל מקפיד לפגוש אותם לפי הסדרי הראייה שנקבעו בהסכם הגירושין.
כבר בשיחה הראשונה היה ברור שיואל כועס. התסכול שלו הורגש. נראה שהוא עדיין לא סלח לליאורה על הפרידה, ומנסה בדרכו להקשות על החיים שלה מאז. הוא סיפר ששמע ממכרים – דרך שמועות – שליאורה לא דואגת מספיק לילדים, וייתכן שאפילו מדובר בהזנחה. לפני שהוא פונה לרשויות הרווחה, הוא רצה קודם כל הוכחות. לדבריו, הוא מונע רק מרצון לשמור על טובת הילדים, בריאותם ושלומם.
סיכמנו על פעילות סמויה שבמהלכה נבחן את ההתנהלות של ליאורה עם הילדים. אחרי כמה ימים, כשקיבלתי ממנו את כל הפרטים הדרושים, יצאנו לשטח.
חוקרת סמויה נשלחה לבניין של ליאורה. דרך שיחות כיסוי עם שכנים, התברר שליאורה אישה שקטה ונעימה, שתמיד נמצאת עם ילדיה ומבלה איתם לעיתים קרובות בגן המשחקים הסמוך. כעבור מספר ימים נשלחה חוקרת אחרת. היא דפקה על דלת דירתה של ליאורה עם סיפור כיסוי. ליאורה קיבלה אותה באדיבות, הזמינה אותה להיכנס, והחוקרת התרשמה לטובה מהסדר, מהניקיון ומהתחושה הכללית החמה בבית.
בשלב הזה כבר היה לנו ברור שהשמועות לא מחוברות למציאות. כדי לוודא סופית, ביצענו גם תצפית בשטח. בבוקר אחד ראינו את ליאורה יוצאת עם הילדים מהבניין, נושאת אחד ביד ואוחזת בשני, מושיבה אותם ברכב עם כל כללי הבטיחות. ביום אחר, אחר הצהריים, היא ירדה איתם לגן המשחקים. היא הייתה צמודה אליהם, בשלב מסוים שלפה חטיף לילד הבוגר וקלפה פרי לקטן. הילד הגדול שיחק ונהנה עם ילדים בני גילו. הכול נראה תקין.
באותו ערב פגשתי את יואל והצגתי בפניו את הממצאים. הם היו חד משמעיים. אם יש שמועות – הן נובעות מלשון הרע, לא מדאגה אמיתית לילדים. אמרתי לו: אם אתה באמת רוצה את טובתם, תפסיק להקשיב לשמועות. תמשיך בשגרת חייך, ותדע – הילדים נמצאים בידיים טובות.
אבל התחושה שלי הייתה שיואל לא אהב את מה ששמע. לא את העובדות. לא את האמת. לא את המסקנה. ולא את זה שלא קיבל את מה שהוא קיווה לו. לא אופתע אם הוא יפנה לחוקר אחר – אולי כזה שיספק לו תוצאה אחרת. רק נקווה שגם החוקר הבא ישקף את המציאות, בדיוק כמו שהיא.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל משרד "ים חקירות".