1. מהאמפי הפתוח להיכל הממוזג
השנה מצא עצמו היכל הספורט נוקיה בעמדת האוורסט הנחשק. בקיץ שעבר התברר רשמית שאמפי קיסריה הוא כבר לא ממלכתם הבלעדית של רוקרים כמו שלמה ארצי, שלום חנוך, יהודית רביץ, משינה ושות'. חוד החנית של הז'אנר הים תיכוני, בראשם אייל גולן ושלומי שבת, השתלטו על המקום והפכו את הדרבוקה לגיטרה החדשה. השנה, בהתאם לצורך ליישר קו עם הבאזז המתגבר (ובעיקר האגו התופח) סביב כוכבי הזמר הים תיכוני, מצא עצמו אולם חדש בעמדת האוורסט הנחשק: היכל הספורט נוקיה בתל-אביב.
הופעות אמנים התקיימו עשרות פעמים בעבר באולם, עוד בימיו כ"היכל הספורט יד אליהו", ואולם עסקינן בייבוא של כוכבים בינלאומיים או הפקות בידור הדורשות קהל של בין 6,000 ל-10,000 איש בערב כדי להצדיק את ההשקעה. קובי פרץ והצ'ילבה אייל גולן היו הראשונים להסתער על המעוז החדש, פול אנקה קשישא מילא אותו בהצלחה גדולה וכך גם רוד סטיוארט (בהצלחה חלקית).
רחוקים מליישר קו עם אולמות בחו"ל
מי שזכה לבלות באולם ה-O2 בלונדון יודע בדיוק למה הכוונה (ומה ההבדל). אז רגע לפני הטבעת חותם הכשר רשמית על היכל הספורט נוקיה, קצת חומר למחשבה. אמנם ההגעה מהירה בהרבה מאשר נסיעה לקיסריה, יש מגרש חנייה ראוי והמושבים לא עשויים אבן רומית עתיקה, אך למרבה הצער בתום 62 שנות עצמאות ישראל עדיין לא מתהדרת באולם הופעות פופ ורוק המיישר קו עם הסטנדרטים של קולגות מחו"ל.
2. כבוד ליוצרים הישראלים
בשנה האחרונה הפכה הצלחתם הבינלאומית של אמנים מקומיים מהבלחה לעובדה קיימת. בשנים האחרונות הפכה הלגיטימציה המקומית של אמנים ישראלים שכותבים ומקליטים באנגלית לעובדה בשטח. אסף אבידן והמוג'וז, תמר אייזנמן ובלקן ביט בוקס הם הדוגמאות הבולטות, כאשר בהדרגה מצטרפים אליהם אמנים ותיקים יותר שבנו קריירה מפוארת על טהרת השפה העברית, אך אימצו כתיבה באנגלית במטרה להרחיב את פעילותם לשוק הבינלאומי.
בשנה החולפת הפכה סופית הצלחתם הבינלאומית של אמנים מקומיים מהברקה נדירה לעובדה לגיטימית קיימת. אסף אבידן והמוג'וז הוחתמו בחברת סוני וסיבוב ההופעות הנוכחי שלהם הביא אותם עד לסין, אביב גפן קיים סיבוב הופעות אינטנסיבי ברחבי אירופה, הפרויקט של עידן רייכל, דוד ד'אור, מירה עווד ואחינועם ניני נמצאים בכל רשימת מבוקשים של מארגני פסטיבלים נחשבים בתחום מוזיקת העולם ובלקן ביט בוקס הוכיחו שאפשר לעזוב את ניו-יורק ולחזור לישראל בלי שהביקוש בשוק העולמי ידעך.
3. הגל המזרחי חוזר לפרופורציות
נראה שכוכבי הז'אנר יחשבו שוב לפני שיודיעו על ארבעה מופעים רצופים בקיסריה. אחרי שבשנה שעברה אמני המוזיקה הים תיכונית השתלטו על כל חלקה טובה, הגיע קיץ 2010 ונתן להרבה נשמות טובות סיבה לומר: אמרנו לכם. לא, הגל הים תיכוני בפירוש לא דעך, אבל נדמה שהשנה הוא חזר לפרופורציות ובשנה הבאה כוכבי הז'אנר יחשבו פעמיים לפני שיודיעו על פתיחת קופה לארבעה מופעים רצופים בהיכל הספורט נוקיה רק בגלל שהמתחרה פתח קופה לשני מופעים באותו אולם.
מושיק עפיה נכנס השנה לפנתיאון הז'אנר לא בזכות להיט חדש, אלא בזכות הליהוק של עצמו לתפקיד הילד החכם שצעק: "המלך הוא עירום". עפיה, כזכור, יועד לפתוח קופה בהופעה בהיכל התרבות בתל-אביב וגילה שגם אם האולם יהיה מלא, העלויות הגבוהות ישלחו אותו הביתה עם אגו מסופק וארנק מרוקן. הוא ביטל את המופע, ובכך הפך לכוכב הים תיכוני הראשון שהודה בגלוי שקפץ מעל הפופיק. האם בשנה הבאה יילכו נוספים בעקבותיו?
4. ביטולי הופעות של אמנים
גם בלי קשר להדי המשט, כמות הדיווחים על הופעות אמנים מחו"ל שלא עמדו בסופו של דבר במבחן המציאות שברה שיאים. רק לפני שבועות נדמה היה שהשנה ישברו שיאים בכמות האמנים הבינלאומיים המובילים שיגיעו לישראל, ואז במחי משט אחד של פעילי שלום/טרור לעזה הפכנו (שוב) למדינה שכל חברת ביטוח עולמית תעשה הכול לשכנע את לקוחותיה המזמרים להדיר רגליהם ממנה.
אבל האמת היא שעוד לפני הביטולים של אלביס קוסטלו והפיקסיז, שכבר קבעו תאריכים ומכרו כרטיסים, פרח במלוא עוצמתו טרנד רב סרן שמועתי. אם להאמין לדיווחים השונים בכלי התקשורת, רשימת האמנים שאכן אישרו את בואם הצפוי לישראל מתגמדת לעומת השמות שעליהם דווח ושהתגלו בסופו של דבר כנטולי קשר למציאות.
לאן נעלמו בוב דילן, ביונסה, קולדפליי, U2 וסלין דיון
בוב דילן היה אמור להגיע במאי האחרון לפארק הירקון, יו.2 יועדו להופיע באותו אתר בספטמבר, קולדפליי באוקטובר, ביונסה יועדה לכבוש את היכל הספורט נוקיה בפברואר, וגם סלין דיון, בילי ג'ואל ובריטני ספירס היו אמורים להחתים פספורט. ההסבר פשוט. מפיקים מובילים בארץ מנהלים כל ימות השנה מגעים עם סוכני אמנים בינלאומיים ובוחנים אופציות לשלב ביקור בישראל בסיבובי ההופעות הבינלאומיים שלהם.
לעיתים מדובר בגישוש ראשוני, לעיתים במגעים מתקדמים יותר, ולעתים הרבה יותר רחוקות זה גם קורה. התחרות בין כלי התקשורת, והרצון להיות ראשון לבשר על בואו של אמן אטרקטיבי לארץ, גרמו לא פעם למבוכה כאשר בסופו של דבר המשא ומתן לא יצא לפועל. נראה שבשנה החולפת כמות הדיווחים שלא עמדו בסופו של דבר במבחן המציאות שברה שיאים. החיפזון מהשטן? לא נכחיש זאת.
5. חברות התקליטים הגדולות ממשיכות לדעוך
כבר אין ספק שחוזה בחברת תקליטים גדולה הוא כבר לא האופציה המועדפת על אמנים בתחילת דרכם. בשנה שעברה הסעיר המיזוג של חברות התקליטים (או כמו שהן מעדיפות שיכנו אותן חברות תוכן) NMC והד ארצי את תעשיית המוזיקה. בפועל, מדובר היה בפשיטת רגל של הד ארצי הוותיקה שנבלעה על כל הקטלוג המפואר של אמניה בתוך NMC ויצרה חברה חדשה: NMC יונייטד.
השנה נדמה שמצבן של החברות הגדולות ממשיך להידרדר. המיזוג המדובר של NMC והד ארצי עדיין לא הוביל לפרץ תגליות חדשות שכבשו את השוק. אם כבר, הוא הוביל בעיקר לדעיכה מהירה ולחיסול ממוקד של כמה פרויקטים מבית הד ארצי שנעלמו בסבך הבירוקרטיה של המיזוג. הדוגמאות הבולטות הן אלבום הבכורה של הזמר יאיר זיו, שנבלם אחרי מכירות של 5,000 עותקים בלבד, אלבום הבכורה של צמד הזמרות-יוצרות "שתיים" שזכה לקידום מינימלי ונגוז מיד מהתודעה (מדובר בפרויקט טיפוחים של אודי הניס, שהיה מנהל מחלקת אמנים ורפרטואר בחברת הד ארצי ולא השתלב במערך המקצועי של NMC יונייטד), אלבום הבכורה של להקת "וירג'יניה" שכלל לא יצא (הלהקה הוחתמה בחברת הד ארצי אך הנהלת NMC יונייטד החליטה לא להמשיך להשקיע בה) ואפילו מאיה בוסקילה שעתידה ב-NMC יונייטד לוט בערפל אחרי שסינגל בודד שהוציאה לפני כמה חודשים זכה להצלחה מינורית.
גם הלייבל עננה, שהקים בשעתו המפיק יניב דוידסון, צמצם השנה משמעותית את פעילותו ורבים מהאמנים שהיו חתומים בו שוחררו מהחוזה. שתי הנפגעות העיקריות מהמהלך היו הזמרות-יוצרות מיקה שדה וגליה ירון, שאלבומיהן האחרונים יצאו בחברת עננה וכמעט לא זכו לקידום משמעותי. לא מעט בגלל סמיכות ההשקה לשינויים הפנימיים הגדולים בחברה. אין פלא שחוזה בחברת תקליטים גדולה הוא כבר לא האופציה המועדפת על אמנים בתחילת דרכם.
