אבנר דיטל ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים, שעתיים לפני הפסקת האש ברמת הגולן. בן 30 היה במותו. שלוש שנים קודם לכן, בגיל 27, כתב את השיר "את לבדך", שיר של חלל המופנה לאלמנה, כאילו ניבא את מותו שלו. רחל, אלמנתו, שמרה לו אמונים כל אותן שנים. כשגילתה את השיר לא הבינה כיצד כתב אותו וניבא את מותו שלוש שנים קודם לכן.
בארכיון קיבוץ יפעת שמורים רבים מכתביו של אבנר דיטל ז"ל, ביניהם נמצא גם השיר הזה. השנה החליטה בתו של אבנר, עינת, לשלוח כמה משיריו לפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל, במסגרתו מולחנים ומבוצעים שירי נופלים.
יהודה פוליקר נקשר לשיר המיוחד
יהודה פוליקר לא היה אמור לבצע אף שיר בפרויקט, כיוון שהחליט כבר לפני שנים להתנזר משירי אבל. אולם, בסופו של דבר, בחר פוליקר בשירו של אבנר ז"ל, הלחין והקליט אותו.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום בו מושמעים שיריו של פוליקר רבות ברדיו, הגיע הזמר והיוצר המוערך לקיבוץ יפעת, לבקר את האלמנה רחל ולהשמיע לה לראשונה את שירו של בעלה, כפי שהלחין וביצע אותו. פוליקר, טוענת רחל, הוא האמן המתאים ביותר לשיר הזה, כיוון שיש לו את אותה רגישות שהיתה לאבנר, בעלה ז"ל.
פוליקר: "זה כאב שלא ניתן לקום ממנו"
"אבנר היה משורר", אומר לה יהודה פוליקר, "ומדהים בעיני שהוא כתב את השיר הזה שלוש שנים לפני לכתו וידע מה הולך לקרות. זה פשוט בלתי נתפס. אבל גם לי זה קרה. שרתי את 'יורם', ואחרי כמה שנים האחיין שלי נהרג, בגיל 20. הוא שכב מונשם שלושה ימים, ובסוף מת. אני מבין מאוד לליבך כיוון שאני יודע שמי שלא חווה את הכאב הזה לא יכול לתאר לעצמו, זה כאב שלא ניתן לקום ממנו".
"את לבדך, בבידך הבודד, המשקיף למורד", כתב אבנר דיטל ז"ל. מילים שמהדהדות, מילים שגרמו ליהודה פוליקר לחזור לשיר שירי אבל. מילים שגרמו לרחל להאמין, שלמרות שהוא איננו, בשבילה הוא עדיין כאן.
