"אני כבר בטירוף להגיע אליכם, אין לך מושג כמה אני מחכה לזה ומשלל סיבות. קודם כל כדי להודות ולשמח את הקהל הישראלי שלי. חוץ מזה, אני מגיע לאדמה מלאה ברוח ואמונה. אני נוצרי מאמין - ואדם מאמין חייב להגיע לפחות פעם אחת לישראל כדי להבין לעומק את סיפור חייו של ישו. איזו ברכה אדירה זו שאני מגיע אליכם ואוכל לחלוק את השמחה שלי עם כל האנשים הטובים בישראל. חוץ מזה ממש מסקרן אותי לשמוע עוד על ההיסטוריה של המדינה ועל האנשים שלה".
שמע, זה מדהים לשמוע, אבל עם יד על הלב – מישהו פנה אלייך בבקשה לבטל את המופע שלך אצלנו מסיבות פוליטיות?
"לא, ממש לא. אף אדם או ארגון לא פנו אליי. להיפך – חברים שלי שביקרו כאן בעבר סיפרו לי שזו מדינה מדהימה עם תרבות מפוארת ונשים יפיפיות (צוחק). סיפרו לי שישראל מלאה בלטינים, ואיפה שיש לטינים יש מסיבה ושמחה".
כן, כנראה שזה הסיפור של חואן לואיס מוררה לונה (או וויסין אם תרצו לדייק ולהתייחס לאמן לפני האדם) – הוא מוכן לספוג כל ביקורת על הז'אנר, והוא גם יקבל אותה עם חיוך וימשיך לעבוד על הלהיט הבא שלו, כי מבחינתו המוזיקה שלו ושל החברים שלו, המוזיקה הלטינית אורבנית, היא קודם כל סיבה למסיבה. ואיפה שתראו אנשים חוגגים – כנראה תראו גם את וויסין, או לפחות את אחד השירים שלו מתנגן ברקע. ועכשיו, אחרי קריירה מפוארת ועשירה בטירוף, הוא סוף סוף עושה את הצעד שעשו רבים מחבריו השנה ומגיע לישראל להופעה ראשונה שתיערך ב-12.12 בהיכל מנורה מבטחים.
מדהים מה שקורה היום בעולם עם המוזיקה האורבנית לא? מה גרם לכך לדעתך?
"תראה, אני אמן שהתחיל לעשות את המוזיקה הזאת לפני המון שנים ובחיים לא חשבתי שאגיע לאן שהגעתי. התחלתי בשכונה קטנה בפוארטו ריקו במה שהיה מבחינתי סוג של תחביב – בעיקר כזה שגרם לבנות לרדוף אחרינו. זה לא היה זרם כל כך פופולרי בזמנו, ועם הזמן הבנו שאנחנו יכולים לעשות דברים גדולים אם נתחיל לעשות אותם בצורה יותר מקצועית, לעבוד יותר על התוכן והמילים של המוזיקה שלנו. אני מודה לאל שזה הביא כל כך הרבה תוצאות ופתאום לא מעט אמנים גדולים התחילו להתעניין בנו ורצו לעבוד איתנו – זה לדעתי מה שהוביל אותנו לאן שאנחנו נמצאים היום".
"ברגע שאני עושה את מה שאני אוהב ויוצר את המוזיקה שאני מעריך - אני מרגיש מבורך. אני מודה לאלוהים כי אני שייך למעט האמנים שעדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, מצליחים לעשות מוזיקה ולהתמקם במקומות הראשונים במצעדי ההשמעות. כמובן שהכל בזכות הקהל שלי – כל הצעדים שלי בחיים היו תמיד מלאי צניעות אבל מאוד ברורים וחדורי מטרה. אני תמיד מייצג את מיליוני המעריצים שהאמינו בי עוד מהיום הראשון – המעריצים הם הפנים האמיתיות של ההצלחה שלי".
המוזיקה שלך כבר מתנגנת בכל העולם, היה בכל זאת מקום שהפתיע אותך אליו שמעת שהיא הגיעה?
"המוזיקה הלטינית אורבנית כבר חצתה מזמן את מחסום השפה. שומעים אותי ואותנו בכל מקום: מאפריקה ועד אסיה, ארה"ב ואלסקה – מקשיבים למוזיקה שלי בכל העולם, וכמו שכבר אמרתי – זה לא יעזור, זאת המוזיקה הכי שמחה ונכונה למסיבות וריקודים. כך שגם אם רוב הקהל לא מבין את מה שאנחנו אומרים, הם מאוד אוהבים את הקצב, ולכן זו כבר תופעה בסדר גודל עולמי".
מישהו ספציפי שגרם לך להפוך למוזיקאי? מקורות השפעה והשראה?
"תראה, תמיד הושפעתי מכל סוגי המוזיקה – היו להקות פאנק ורוק כמו סאבליים שהשפיעו עליי מאוד, ומצד שני גם לא מעט ראפרים פורטוריקנים. אני מקשיב לכל סוגי המוזיקה. כיום, בגלל שאני גם עוסק בהפקה, יוצא לי להאזין להמון אמנים שמשפיעים על היצירה שלי. החל מהסלסה של מארק אנטוני ועד לפופ אמריקאי של ברונו מארס. אני מאוד אוהב גם את 50 סנט וג'יי זי. אני באמת אוהב הכל. אנחנו המפיקים צריכים לשמוע כמה שיותר אמנים וכמה שיותר סוגי מוזיקה".
התשובה הזאת של וויסין שמה זרקור ראוי על אחד האמנים הכי עסוקים היום בתעשיית המוזיקה הלטינית; מי שהתחיל את דרכו כאמן רגאטון פורטוריקני צעיר כחלק מהצמד וויסין&יאנדל, ומאז כבר הספיק לעזוב את הקן, לפרק את הדואו המצליח, ולצאת לדרך עצמאית שבשנים האחרונות רק הולכת וצוברת תאוצה. וויסין הוא כבר מזמן לא אותו בחור צנום וקירח שחיפש לעשות מוזיקה כדי שבנות השכבה יסתכלו לכיוונו, ובשנים האחרונות הפך לאחד הקולות המובילים בסצנה, כזה שמבוקש על ידי כל האמנים הכי גדולים באמריקה, וזה שבאמת מנסה לשמר את הצליל הראשוני של הרגאטון, הצליל שנשאר מאחור בפוארטו ריקו ופינה את מקומו לצלילי הז'אנר החדשים שמגיעים מקולומביה. מבחינת וויסין, לאותו צליל ישן יש גם מקום במוזיקה הלטינית של היום.
בנוסף להיותו מכונת להיטים עם מכירות של מאות אלפי אלבומים ושירים בראש כל מצעדי ההשמעות, בשנים האחרונות הוא גם זכה בשני פרסי הגראמי האמריקאי והלטיני, ובפרסי הבילבורד במוזיקה הלטינית כאלבום והאמן הלטיני של השנה. ברשימת שיתופי הפעולה האינסופית שלו אפשר למצוא שמות כמו אנריקה איגלסיאס, 50 סנט, נלי פורטדו, לני קרביץ, פיטבול וכריס בראון, ובתוך תחומי הז'אנר שיתף פעולה עם קרלוס ויווס, אוסונה, ניקי ג'אם, ריקי מרטין, נאצ'ו, וכמובן – ג'ניפר לופז – אולי זו שנתנה לו את ההזדמנות הגדולה מכולן לפני פריצתו הגדולה, ולאחרונה הוציאה איתו את הלהיט "Amor Amor Amor".
"לעבוד עם ג'יי לו זה תמיד כבוד גדול", הוא מספר בהתרגשות. "אני זוכר ששלחו לי את הקלטה הראשונית שלה ומיד נעניתי להפיק את השיר החדש. זה היה כבוד עצום להפיק ולהשתתף בשיר הזה – ניסיתי הפעם להביא את ג'ניפר למקום יותר אורבני, יותר מלא בקצב, יותר אלקטרוני, ונראה לי שהצלחנו. זו ברכה שהיא בחרה לעבוד איתי, וזה שהיא מעזה לעשות שירים מהסוג הזה, זה מדהים בשביל כולנו – האמנים והקהל".
זו כבר הפעם השלישית שאתה משתף איתה פעולה, איך היה?
"זה תמיד כבוד לעבוד עם אנשים גדולים ומלאי השראה כמו ג'ניפר. אני מכבד אותה כל כך – בעיקר כי היא מהאמנים הבודדים שהאמינו בי בתחילת הקריירה. מאז שיצאתי לדרכי כסוליסט, אחרי הפרידה מיאנדל, זו כבר הפעם השנייה שהיא משתפת איתי פעולה אחרי הטירוף של "Adrenalina". מדהים בעיניי שהיא מאמינה במוזיקה שלי".
איפה אתה רואה את המוזיקה האורבנית בעוד חמש שנים מהיום?
"אני חושב שזה סיכון מבחינתי לנחש מה יהיה בעתיד. אבל אני כן יכול לספר, לפחות על עצמי, שאני לא מתכוון להפסיק לעבוד לרגע ולהמשיך באותה אינטנסיביות כמו תמיד כדי להביא לקהל את השמחה שהוא כל כך אוהב. זה הדבר החשוב לי מכולם".
ולסיום, מה מכין וויסין לעולם לקראת 2018?
"בקרוב מאוד יוצא האלבום החדש שלי, "Victory", ואני כל הזמן עובד קשה, לא עוצר לרגע. כרגע אני בעיקר מתמקד בהופעות, ולאחרונה חזרתי ממקסיקו, קולומביה וכל שאר דרום אמריקה. אנחנו ממשיכים לעשות מוזיקה גדולה, וכאמור ממש עוד רגע יוצא הדיסק החדש. האנשים שיאזינו לו יבינו מהר מאוד כמה ורסטיליות יש בו, וכמה הוא עשיר מבחינה מוזיקלית עם המון שיתופי פעולה. הרבה מאוד דברים גדולים צפויים מבחינתי ב-2018, המון מוזיקה מעולה, ולכל הקהל שלי, גם הישראלי, יש הרבה למה לצפות. איזה כיף שאנחנו מתראים בקרוב".
וויסין יופיע ב-12.12 בהיכל מנורה מבטחים ולפניו יעלו על הבמה רותם כהן וערוץ הכיבוד. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.
