הגלובליזציה של מאלומה
אם 2016 הייתה השנה בה הבשורה הלטינית החלה לפרוץ גבולות, נראה ש-2017 עתידה להפוך לשנה בה הז'אנר הלטיני יהפוך למושמע והמבוקש ביותר בעולם (תשאלו את החבר'ה מספוטיפיי). כמה מבוקש? נראה שאחת ההפתעות הכי גדולות של השנה הקרובה תגיע בקרוב מכיוונו של מאלומה, אולי הכוכב הכי מבטיח בתחום (וזה שיגיע אלינו באוקטובר הקרוב). מעבר לדואט עם שאקירה, הלהיט עם ריקי מרטין והסקס אפיל שגורם לכל בן אנוש עם עיניים לעקוב אחרי כל צעד שלו, נראה שמאלומה כבר מזמן מכוון הרבה מעבר לשוק הלטיני ומעוניין לכבוש את העולם כולו. הוא בחלט בדרך הבטוחה לשם, והבשורה המוזיקלית הבאה שלו כנראה תהיה החותם הסופי לכך.
בשבוע האחרון פורסמו ברשתות החברתיות רמזים ראשונים על הפרויקט המוזיקלי הבא של הכוכב הקולומביאני הלוהט, וכרגיל אצלו, הוא אף פעם לא בא לבד; יחד עם וויסין הפורטוריקני הוותיק ואמן הטראפ העולה באד באני, חבר מאלומה ללא אחר מאשר מפיק העל טימבלנד, מי שעבד בעבר עם אמנים כמו ביונסה, ג'יי זי, ג'סטין טימברלייק, 50 סנט ועוד רבים ועצומים. כן, גם טימבלד כנראה הבין שהקו הדק בין ה"טראפטון" והמוזיקה האורבנית לטינית לז'אנרים השולטים היום בארה"ב ובעולם כבר נפרץ מזמן, ויהיה מסקרן מאוד לראות לאן ההפקה המוזיקלית שלו תיקח את הטריו המוכשר הזה - למרות הנוכחות של וויסין המוכשר ובאני הכישרון העולה, רוב תשומת הלב מופנית כמובן למאלומה, שיחד עם טימבלנד על ההפקה יכול לקחת את כל הז'אנר הלטיני צעד נוסף בדרך לכיבוש סופי. עדיין לא פורסם מועד היציאה הרשמי של השיר (Move Your Body שמו), אבל ההיסטריה ברשתות החברתיות כבר נמצאת בשיאה ונראה שיש בהחלט למה לחכות.
בינתיים, עד השיגור כאן למעלה, מאלומה לא נותן למעריציו לחכות יותר מדי בין להיט ללהיט, ולאחרונה הוא שיחרר יחד עם פליפה פאלאז את Vivo Pensando En Ti ׁׁ( "כל החיים חושב עלייך" בתרגום חופשי), שיר סופר שמח, קיצי וכזה שנטוע עמוק בשורשי המוזיקה הקולומביאנית. פאלאז עצמו הוא אמן Vallenato (מהזרמים הבולטים בקולומביה שפרץ גבולות בעיקר בעזרת קרלוס ויווס) יליד ונצואלה שפרץ בענק דווקא בקולומביה. השילוב בין השניים הוליד שיר אותו ניתן לכנות בקלות – למבדה 2017. מה זה אומר? שמש בחוץ ולחיצה מהירה על כפתור ה-Play יענו לכם על כל התשובות.
הצדדים הפחות יפים של דספסיטו
אחד הנושאים הכי מדוברים היום באמריקה הלטינית הוא המצב החברתי-כלכלי הנורא בוונצואלה. מכיוון שהטור הזה עוסק במוזיקה ובצדדים היותר יפים שיש לצד הזה של העולם להציע, לא אכנס לתוך תיאורים וסיפורים של המצב האיום שם, ומספיק שתקראו את העדות הזאת שהתפרסמה לפני כמה שבועות כאן אצלנו באתר כדי להבין עד כמה נשיא המדינה, ניקולס מאדורו, הפך לדמות שנואה וכזו שמבחינת תושבי המדינה הנהדרת הזאת נמצא בדרך הבטוחה להרוס אותה עד יסוד.
הסיטואציה הנוראית אליה נקלעו תושבי המדינה נמשכת כבר כמה שנים טובות והיא הלכה והחמירה בחודשים האחרונים עם הפגנות קשות נגד מאדורו, פצועים, הרוגים וכאוס מוחלט. לא מעט אמנים יצאו נגד מאדורו, וכמעט כל אמן שמכבד את עצמו התייחס למצב במדינה אם דרך הרשתות החברתיות ואם דרך שלל הבמות אליהם עלו האמנים בטקסים השונים שנערכו לאחרונה והקפידו להתייצב עם דגל הכוכבים הצהוב, כחול, אדום. בולט מכולם היה נאצ'ו, יליד המדינה, שהפך להיות קול המחאה העיקרי ומקפיד לשחרר אחת לכמה זמן שיר לחיזוק העם שהגיע עד למצב של חרפת רעב.
החדשות האחרונות מכיוון ונצואלה שקשורות ישירות למוזיקה הלטינית הן הבחירה של אותו ניקולס מאדורו להשתמש בטירוף סביב דספסיטו לטובת צרכיו הפוליטיים; מאדורו הורה לאנשיו לקחת את הלחן של השיר ולהדביק עליו ליריקה פוליטית, כזו שתשכנע את תושבי המדינה לתמוך בחוקה החדשה אותה הוא מציע. מעבר להתנגדות העם עצמו (בשבוע שעבר 7 מיליון מתושבי המדינה התנגדו לחוקה החדשה), שכאמור לא יכול לראות יותר את מאדורו בשלטון, גם יוצרי השיר; לואיס פונסי ודדי יאנקי, לא נשארו אדישים לשימוש הציני של מאדורו בלהיט שלהם והגיבו בחריפות דרך הרשתות החברתיות: "המוזיקה שלי היא לכל מי שאוהב אותה ורוצה ליהנות ממנה. ממש לא בשביל שאנשים שיעשו בה פרופגנדה זולה כדי להפעיל מניפולציות על העם שלהם. אותו עם שבוכה בימים אלה על החופש שלו. מעולם לא אישרתי לעשות בשיר הזה שימוש, בטח לא לצרכים פוליטיים, והרבה פחות כדי לשחק ברגשותיהם של תושבי המדינה שאני כל כך אוהב. אני עם ונצואלה!", כתב פונסי.
זו אגב, הייתה התגובה ה"מתונה" יותר, כי ברגע שדדי יאנקי שמע על הסיפור, גם הוא הגיב דרך חשבון האינסטגרם שלו, והיה תקיף הרבה יותר: "מה אתה יכול לצפות מאדם שגנב חיים מכל כך הרבה אנשים צעירים שרק מחפשים עתיד טוב יותר לילדיהם? השימוש הלא חוקי שלך (מאדורו) בשיר, הוא כלום לעומת הפשעים שביצעת ואתה מבצע בוונצואלה. זה לעג לא רק לאחים והאחיות שלי בוונצואלה, אלא לכל העולם. עם תכנית השיווק המרושעת הזו שלך אתה רק מדגיש את האידאל הפאשיסטי שלך, זה שהרג מאות גיבורים ופצע למעלה מ-2000", סיכם יאנקי בכעס ובצדק.
שיר אחד בטור אחד
אני בוחר להישאר בגבולות ונצואלה, והפעם עם שיר הבא של קרלוס באוטה. באוטה, אולי אחד הקולות הכי בולטים שיצאו מהמדינה (זכור בעיקר בזכות הדואט הנהדר שלו Colgado En Tus Manos עם מרתה סאנצ'ס ) הוציא לאחרונה את השיר הבא – Vamos a la Calle (בואו לרחוב). על פי שם השיר ניתן כביכול להבין שמדובר בשיר מחאה – אך ההפך הוא הנכון. בערך. אמנם לא מדובר בשיר מחאה בסגנון אלה של נאצ'ו' אבל כידוע, אחת הדרכים של תושבי אמריקה הדרומית למחות מעבר להפגנות והתנגדות היא בעזרת מוזיקה שמחה שתרומם את רוח האדם. וזה בדיוק מה שבאוטה ניסה לעשות כאן. לצערי, המצב במדינה כל כך חמור שקשה לי להאמין שגם השיר השמח והכיפי הזה הצליח לרומם את רוחם יותר מדי, אבל מדובר בשיר חשוב. שיר שמראה שלמרות כל מה שהמדינה הזו עוברת, האמנים בה עדיין ממשיכים ליצור, וכן, גם מוזיקה שמחה.