חדש בנטפליקס: "המנצח" - סיפור חייו של ניקי ג'אם
בשקט בשקט, בלי יותר מדי יחסי ציבור, עלתה לנטפליקס לפני שבועיים הסדרה החדשה של ניקי ג'אם - El Ganador - שמבוססת על סיפור חייו יוצא הדופן. לפני הכל, אפתח בווידוי: למרות שעל פניו מדובר בסדרה שאמורים לתפור בבינג' בלי היכולת לעצור (מדובר ב-13 פרקים), כותב שורות אלה הצליח לעצור, וצפה עד כה בשישה פרקים - נתון שבהחלט יכול ללמד דבר או שניים על הסדרה שצוברת פופולריות באמריקה הלטינית אבל לטעמי תתקשה להתרומם בישראל או בשאר מדינות העולם.
אז למה לא בינג' ולמה ככל הנראה הסדרה הזאת לא תתפוצץ מעבר לגבולות חובבי הז'אנר? משלל סיבות, אבל הראשונה שבהן היא כמובן העובדה שמראש יוצריה (וניקי ג'אם ביניהם) כיוונו אותה לחובבי הז'אנר שליוו את נסיקתו ההיסטרית של ג'אם בשלוש השנים האחרונות. מעבר לזה, הסדרה ערוכה בצורה קצת מבלבלת שקופצת מרגעים בילדותו הקשה בבוסטון, אל הימים הקשים בפוארטו ריקו, ובאופן כללי חסר בסדרה איזשהו קו רציף שיעזור לעשות סדר בסיפור חייו המיוחד. למרות זאת, לאלו מכן שכן חובבים את הז'אנר ועוקבים אחריו עוד מימי Gasolina של דדי יאנקי - צפויים המון רגעים מפתיעים ומרגשים שלפעמים גם יגרמו לכם לתפוס את הראש.
נתמקד בדברים החיוביים בסדרה, כי לא חסרים כאלה: הדבר הבולט ביותר, כבר אחרי הפרק הראשון, הוא הפתיחות בה ג'אם מספר את סיפור חייו; הילדות עם אם נרקומנית, ההרטבה הלילית שליוותה אותו עד גיל מאוחר, האבא שסחר בסמים כדי להבטיח עתיד טוב יותר לילדיו, ההתמכרות של ניקי עצמו לשלל סוגי סמים, הנשק החם שהיה בכל מקום, ובעיקר ההתחלה המוזיקלית - הקשר המפתיע שלו עם דדי יאנקי כשהשניים עוד הופיעו תחת שם הבמה "לוס קנגריס" בתקווה לפרוץ את גבולות הז'אנר ולהביא את מולדתם, פוארטו ריקו, לקדמת הבמה - קצת כמו שבוב מארלי (להבדיל, בטח שלהבדיל) עשה לג'מייקה עם הרגאיי.
הסדרה מצולמת היטב, עם קצת בעיות עריכה ומשחק לפרקים, אבל זו בהחלט סדרה שכיף לצפות בה בעיקר בגלל אינספור הגילויים המפתיעים בכל הקשור לימיו הראשונים של הז'אנר, כשדספסיטו עוד לא הייתה מילה שכל אדם שני בעולם הכיר. המשחק גם הוא לכאן ולכאן, אבל ראוי לציין לטובה את מי שמגלם את ניקי בשנותיו הצעירות - הזמר והמפיק דרקיאל, אמן מוכר בזכות עצמו וקול נוסף ומוכר שמגיע מפוארטו ריקו. הפתעה נוספת היא מי שמגלם את דמותו של דדי יאנקי - השחקן והזמר חוסה ארויו - שדמיוניו הפיזי ליאנקי הוא באמת משהו יוצא דופן.
אלו מכם שעוקבים כאמור אחרי גלגולו של הרגאטון בחמש השנים האחרונות ימצאו בסדרה תשובות ללא מעט שאלות שכלל לא התכוונתם לשאול, ובאופן כללי סוללת הזמרים וכוכבי הז'אנר שמגיעים להתארח בשלל תפקידים יהפכו לכם את הצפייה לסוג של מסמך דוקו מרתק על סיפור חייו הקשה של ניקי ג'אם, אבל בעיקר על סיפור לידתו של סגנון המוזיקה שהתחיל בשכונות הקשות של פוארטו ריקו ופנמה והפך לסגנון הכי מושמע היום בעולם. בקיצור - אל תפספסו, אבל גם אל תתבאסו אם לא ממש התחברתם.
הפתעה: 8 מהשירים הכי נצפים השנה ביוטיוב הם לטיניים
אוקיי, אז אולי לא מדובר ממש בהפתעה, כי כאמור המיינסטרים העולמי נשען היום בעיקר על אמנים לטיניים, אבל זו עדיין סיבה לגאווה לכל מי שנפשו בז'אנר: אנשי יוטיוב הוציאו ממש השבוע סיכום מרתק על השנה האחרונה באתר, ולמעט מארון 5 שהתמקו במקום השלישי - רשימת חמשת השירים הכי נצפים מורכבת כל כולה מלהיטים לטיניים שפשוט כמשמעו - שברו את הרשת.
אז את מי יש לנו שם? במקום הראשון, ובפער ניכר, המתמקם לו הרמיקס המופלא ל-TE BOTE. הלהיט, שבמקור יצא לפני יותר משנה תחת הערוץ של חברת ההפקות Flow La Movie ובוצע על ידי ניו גרסייה, קספר ודארל, זכה לקבל השנה רמיקס שהפך אותו למפלצת אחרי שאל השלושה כאן למעלה הצטרפו אוסונה, באד באני וניקי ג'אם. הרמיקס, כמובן, הצליח להתעלות בכמה רמות על הביצוע המקורי, ונכון לכתיבת שורות אלו הוא הגיע לכמעט מיליארד וחצי (!) צפיות.
אחריו ברשימה מחכים: X של ניקי ג'אם ובאלווין במקום השני, מארון 5 בשלישי, דדי יאנקי עם DURA במקום הרביעי, אוסונה ורומאו סנטוס עם הרמיקס ל- El Farsante במקום החמישי ומשלימים את העשירייה נטי נטאשה ובקי ג'י (Sin Pijama), רייק ואוסונה (Me Niego) ושוב אוסונה, הפעם עם מנואל טוריזו, בלהיט Vaina Loca.
ג'יי באלווין כובש את ה-Tonight Show
כמו שבטח שמתם לב, הקו המוביל של הטור השבוע הוא חגיגות התבססות המוזיקה הלטינית במיינסטרים העולמי. מי שהעניק לכל הסיפור הזה חותמת נוספת הוא ג'יי באלווין שהגיע להתארח ממש לפני יומיים באחת התכניות הכי פופולריות בעולם - ה-Tonight Show של ג'ימי פאלון.
באלווין הגיע לתכנית רגע אחרי צאת הסינגל החדש שלו Reggaton, וזכה לקבלת פנים מדהימה ומפתיעה לאמן לטיני בתכנית הכי אמריקאית שיש. זה לא סתם שבאלווין בחר להגיע ולבצע מול פאלון ומיליוני הצופים בבית את הסינגל החדש, החלטה כביכול טבעית מאוד (אתם יודעים - שיר חדש), אבל זה נבע בעיקר בגלל תוכנו של השיר ("אלוהים יברך את הרגאטון - אמן") שעושה כבוד לכל האמנים החלוצים, ובעיקר מודה לז'אנר על קיומו.
"אני מודה. אני בעיקר מודה על הכל. חלומות כן נועדו להתגשם", סיפר באלווין בהתרגשות. "היו לי הרבה חלומות כשהתחלתי ואני שמח שרובם התגשמו. זה לא אומר שאני מפסיק לחלום - אני ממשיך בכל הכוח", סיכם באלווין רגע אחרי שהרים את האולפן של פאלון ואת הקהל בצורה שהם כנראה לא נתקלו בה עד היום. כבוד.
שיר אחד בטור אחד
על מנואל טוריזו, הזמר הקולומביאני הצעיר (או "עומר אדם הלטיני" אם תרצו) אין יותר מדי מה להרחיב, ואם אתם עוקבים אדוקים של ויוה לה וידה, אתם בטח יודעים עד כמה המדור הזה אוהב את הבחור הצעיר והמוכשר שאומץ על ידי ניקי ג'אם (כן, שוב הוא). אחרי ששיתף פעולה כמעט עם כל שם גדול בסצינה, כעת הוא חובר לנאצ'ו - אחד הקולות הכי בולטים שיצאו מוונצואלה (וחצי הצמד צ'ינו&נאצ'ו ז"ל) ללהיט נהדר שנשמע כאילו שמענו בעבר - אבל זה לגמרי נסלח. מדובר בשיר כיפי, קליל ומרים שיעשה לכם שמח באוזן מהר מאוד.