ערב מוזר היה אתמול בהאנגר 11. מוזר זה לא תמיד רע, בטח אם תשאלו את מיטיבי הלכת בז'אנר הלטיני אורבני, את הגרעין הקשה של הרגאטון בארץ, את הקהל שזכה לקבל אמש את אחד מהאמנים הכי חשובים בז'אנר. ומה עם זה שלא יותר מדי ישראלים מכירים אותו? לא נורא. בשנה האחרונה נוצר כאן בסיס מספיק חזק כדי להביא גם אמני שוליים של אמריקה הלטינית. הם בטוח ימכרו כרטיסים לקהל שעוקב אחריהם גם שנים, וגם יצליחו לגרד את הכיסים של מדקלמי הדספסיטו. למעלה מ-1000 איש התקבצו אתמול בהאנגר לערב הרגאטון TLV - מיני פסטיבל עם מגה להיטים שהיה, כמו שכבר אמרתי, קצת מוזר.
קודם כל - רגאטון בחורף. נכון שטיפות הגשם נשארו מאחורי העננים אתמול, אבל היה קר, ורגאטון היא מוזיקה של בריזרים ובריזה. מוזיקה של קיץ. ואיזה קיץ היה לנו פה? עם דדי יאנקי ובאלווין, עם סתיו שכלל את מאלומה וניקי ג'אם באביב. ואולי זה מה שהיה מוזר אתמול? למרות שמדובר באחד האמנים הבולטים בז'אנר, כזה שמופיע מול עשרות אלפים באמריקה הלטינית, החוויה אתמול הרגישה "קטנה" – אחרי הפקות כמו דדי יאנקי ומאלומה, אחרי אלפים בפארקים, אתמול זה הרגיש כאילו הז'אנר בישראל חזר שנתיים אחורה. במקום פארק ומחשופים, זה הרגיש יותר כמו מועדון אפל בפוארטו ריקו עם ריקודי אגן צמודים. לא שזה רע.
רוצים עוד משהו מוזר? ווילי וויליאם. הצרפתי ששרף לפני שנתיים את הרדיו עם הלהיט Ego, והשנה עושה את אותו דבר עם באלווין ו-Mi Gente, היה מופע החימום של פארוקו. צרפתי מחמם פורטוריקני על במה בתל אביב. עוד הוכחה שמוזיקה זו האמת האנושית הכי טהורה. אי אפשר להגדיר את וויליאם כאמן רגאטון או זמר לטיני, רחוק משם – אבל אווירה הוא יודע להעמיד, וגם לבלות לא רע על הבמה. 7-8 שירים נתן הצרפתי, ביניהם, כמובן, שני הלהיטים וגם ביצוע נהדר ל-Englishman In New-York. סה"כ היה כיף עם וויליאם, וגם לו בטח היה לא רע בכלל. אחרי שזרח בין יבשות לפני שנתיים וקצת, הוא די נעלם, אז איזה כיף זה שלהיט ענק כמו Mi Gente מחזיר אותך להתחמם תחת הזרקורים ומביא אותך לראשונה בחיים לישראל. הוא נהנה, הקהל הרשה לעצמו ללכת לשירותים בין שיר לשיר, ורקד בטירוף כשהיה צורך. לפעמים לא צריך יותר מזה.
>> בואו לדף הפייסבוק של ויוה לה וידה
אחרי הקונקשן בפריז, טיסת האנגר 11 המריאה ישירות לפוארטו ריקו. אין דרך אחרת לתאר זאת. אני מניח שככה נראו ההופעות הראשונות של פארוקו בתחילת דרכו – מול אולם חשוך, כשחלק לא מבוטל מהקהל לא מכיר את רוב השירים. אבל רוקדים, כולם רוקדים עכשיו. הוא עלה לבד, אפילו בלי דיג'יי מאחוריו (השמועות טוענות שלהקה שלמה ניגנה מאחורי הקלעים, אני כנראה פספסתי אותם). כמה מסכים קטנים, מיקרופון וחליפת ספורט שחורה שהעבירה את המסר איתו הוא בא: הייתי אמור להופיע בהיכל נוקיה, לא מספיק אנשים מכירים אותי בארץ, עברנו להאנגר 11, אז יאללה, גם אם זה קטן יותר, זה לא משנה - בוא נהנה וניקח את הכל בקלילות.
וכשאני אומר בקלילות, אני מתכוון לכך. לכל הופעה, או לפחות למרבית ההופעות יש סט ליסט – סדר שירים קבוע שמקובל על כל בעלי המקצוע שמתפעלים את הערב. אתמול לא היה סט ליסט, וניסיון להשיגו היה בלתי אפשרי. בסוף התברר שלא היה כזה – פארוקו החליט מראש לעלות ולתת ערב פריסטייל – לשגר את כל הלהיטים שלו, לצד שירים שמעטים מאוד מכירים. אבל היה כיף. ומוזר. בעיקר כיף.
כשעשן ירוק עולה על המסכים מאחוריו הוא מיד התחיל עם ארטילריה כבדה ועם הלהיט הכי גדול שלו. רגילים שלהיטים משאירים לסוף? לא כאן. Krippy Kush קיבל אתמול גרסת להקה ללא להקה (או עם להקה? אני כבר מבולבל) שקצת פגמה בעוצמה של השיר הזה, אבל הוא עדיין להיט טראפ עצום שכיף לפתוח איתו הופעה. מיד אחריו הגיעה סוללה של שירי טראפ קשוחים ומעולים, רובם תחת הפקתו של Rvssian הג'מייקני. חלק מהקהל לא ממש מבין במה מדובר? לא נורא. כי משם הוא פשוט קפץ בין סגנונות ושירים, בין להיטים מהשנתיים האחרונות לנגיעות מתחילת הקריירה. סיפק את כל מי שקנה כרטיס. כל מי שהשקיע ובכל זאת בא אחרי שנת ההופעות המופרעת הזאת.
פארוקו שר אתמול הכל ומהכל, מוכיח תוך כדי את הוורסטיליות של הקול שלו עם פלייבק ובלעדיו. הוא הפליא בקטעי ראפ קצרים וגם שר ברוך הנהדר שמאפיין אותו. הוא זז בין שיתוף הפעולה עם קימאני מארלי ו-Chillax, דרך Passion Wine הנהדר שלו עם שון פול, עצר לרגע בשיתופי הפעולה עם ניקי ג'אם ויאנדל, הקרין וידאו מחווה לזמר הטראפ הכלוא אנואל (פחות קשור לקהל הישראלי), חזר לטראפ, קפץ לרגאטון, ופרט על מיתרי הנפש הלטיניים, תמיד תחת קצב, עם קטעי בלדה קצרים. אני מניח שמי שרכש כרטיס להופעה של פארוקו ידע בדיוק מה הוא יקבל, והוא לגמרי קיבל את זה. בלי יותר מדי דיבורים עם הקהל, בלי פירוטכניקה מוגזמת או הפקה מופרעת – פארוקו בא לתת הופעה קצבית אבל אינטימית, והוא עשה את זה לא רע בכלל. על איכות הסאונד בהאנגר 11 יש עוד לחלוטין מה לדבר, והיו לא מעט עליות ומורדות בגזרה הזאת. אבל מבחינת הפורטוריקני שהגיע לראשונה לישראל הכל היה טוב. ראו על פארוקו שהוא נהנה מכל רגע, וזה לגמרי הקרין על הקהל. היה מוזר אתמול בהאנגר 11. היה קר וחם, היה מוזר וטוב.
