בזמן שמדינות דרום אמריקה מתחילות להתארגן מוזיקלית לעונת הקיץ, והחברים ממרכז אמריקה ממשיכים ליהנות כל הזמן ממזג האוויר טרופי, הגיעה לפני שבועיים הבשורה שהעניקה חותם סופי למהפכה שעוברת המוזיקה הלטינית הנוכחית. קצת יותר משלוש שנים אחרי יציאתו, הפך הלהיט של ג'יי באלווין, "Ay Vamos", לשיר הרגאטון (או מוזיקה אורבנית אם תרצו) הראשון שעבר רף מיליארד הצפיות ביוטיוב.
מה שמדהים הוא שהשיר יצא כתוספת לאלבומו הקודם של באלווין, "La Familia B sides", כשהמציאות היא שמה שהפך אותו לאחד האמנים הבולטים היום בעולם היה דווקא הדיסק האחרון שלו, "Energia". עם ההישג הזה מצטרף באלווין למועדון המצומצם של אמנים לטינים שעברו את סך מיליארד הצפיות ביוטיוב, והוא מתמקם במקום השלישי והמכובד אחרי אנריקה איגלסיאס עם "Bailando", ורומאו סנטוס עם "Propuesta indecente".
ומי תמיד עומד זקוף מול ג'יי באלווין? מאלומה כמובן. על מערכת היחסים הבעייתית בין שני האמנים הכי לוהטים היום בקולומביה כבר דיברנו בעבר, וזה היה עניין של זמן עד שנשמע משהו חדש גם מכיוונו. הפעם מדובר בשיר קצת אחר ממה שהתרגלנו לקבל עד עכשיו ממי שמכנה את עצמו "Dirty Boy/Pretty Boy" . מספיק שנתרגם 10% מהשיר כדי להדביק כאן אזהרת צפייה מגיל 18 ומעלה, ויחד עם הבריחה מהסגנון שכל כך מאפיין אותו, נראה שמאלומה החליט להיצמד חזק לחצי השני של הכינוי שלו - מעבר לביט האפל והחושני, המילים הן סוג של פורנו רך, וכדי לא לקחת עליו אחריות מלאה, הביא איתו מאלומה לאולפן חבורה של שלושה זמרים פורטו ריקנים שרגילים הרבה יותר ממנו לדבר על "ארבע בייביז, כולן עם אזרחויות שונות, אבל כשהן איתי במיטה כולן שרות אותו דבר". אכן דירטי.
לא לקח יותר מדי זמן למאלומה לעדן קצת עניינים, ואחרי שראה את שאקירה וקרלוס ויווס שוברים מצעדים עם ה-"Biciclaeta" שלהם והצטרף לרמיקס לא רע בכלל ללהיט, הוא קיבל טלפון משאקירה שביקשה ממנו להתייצב אצלה באולפן לדואט - בכל זאת, השורשים הקולומביאנים מחייבים. זה נגמר בסוף ב-"Chantaje" (סחיטה), מגה להיט שעוד לא ממש קיבל את הכבוד שמגיע לו ("רק" 20 מליון צפיות בשבוע). מעבר לדואט המוצלח, השיר הזה בעיקר מודיע על חזרתה של שאקירה למרכז העניינים, לפחות בכל הנוגע ליבשת ממנה פרצה. בשביל המון אנשים שאקירה היא מכונת לטינו-פופ אמריקאית, אבל כדאי לזכור שאת הפריצה הגדולה שלה עשתה בכלל בספרדית, עם סגנון מוזיקלי אחר והרבה יותר מגוון מהכיוון אליו פנתה בעשור האחרון. חפשו את אלבום האנפלגד שלה כדי להבין במה מדובר, ובינתיים קחו לכם שלוש דקות וקצת להתרגל אליה שוב.
אמנים של להיט אחד זה עניין די שכיח בכל ז'אנר מוזיקלי, וכדי לא להפוך לאחד כזה, שיחרר ג'ואי מונטנה בחודש שעבר את "Hola". עוד להיט מבית היוצר של "Picky", אותו מגה להיט שלאחרונה כבר אפשר לשמוע גם בברים ומועדונים כחול-לבן שלאו דווקא מתאפיינים במוזיקה לטינית. כמו בפיקי, גם כאן מונטנה נצמד למילה קליטה אחת, שחוזרת על עצמה לאורך כל הפזמון ומתיישבת על לחן שמח וקופצני שמונטנה אוהב לחזור אליו. כמו בפיקי, גם כאן מונטנה לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ומכוון ישירות למסיבות על חופי ים קאריביים או לחדרי הכושר והזומבה של החורף הישראלי אם תרצו.
אחד האמנים החביבים על המדור הזה הוא פארוקו, הפורטו ריקני בן ה-25 עם החזות הגדולה והמקועקעת שהופך לדמות אחרת לגמרי כשהוא פותח את הפה. וזה בדיוק מה שעושה את פארוקו, ההבדל הזה בין הקול הדק והמלטף לקעקועים העבים, יחד עם הכישרון לבחור לחנים שיושבים עליו מעולה. בין שיתופי הפעולה עם קימאני מארלי ושאגי, פארוקו תמיד שמח לחבור חזרה לאחים הלטינים באמת, והפעם הוא מצטרף ל-Sixto Rien הוונצואלני כדי להגיד לעולם: "אני אדליק בלאנט (ג'וינט ענק) לכבוד כולכם, כל אלה שאמרו לי 'פארו, אתה לא יכול', כל הקנאים שצחקו עליי ולא העריכו אותי". אנחנו איתך פארו. בכל אשר תלך.
ולסיום, משהו קצת אחר: פרינס רויס הוא עוד שם ששווה לשים עליו עין. הוא בן 27 ונולד בברונקס, אחת השכונות הידועות והקשוחות של ניו יורק להורים ממוצא דומיניקני. הוא החל להתעניין במוזיקה בגיל צעיר, בעיקר בזכות הוריו, ששמרו על הקשר עם המולדת בעזרת המוזיקה שהתנגנה בבית, מוזיקת הבצ'טה שכל כך מאופיינת עם המדינה הקטנטנה והיפיפייה. רוייס נשאר נאמן לשורשים, וכבר עם פריצתו בגיל 19 אפשר היה להבין שהוא לא מתכוון לסטות יותר מדי מהדרך המוזיקלית עליה התחנך, ואת הצלילים השורשיים עליהם הוא גדל הוא מקפיד ללטף עם נגיעות עכשוויות, ממש כמו בשיר האחרון שהוציא בסוף החודש שעבר.
>> לכל הטורים הקודמים של ויוה לה וידה